הברונים השודדים

אשמת העשירים מדי

עיתון מעריב מתגייס הבוקר לתמיכה בהצעת החוק של חברי-הכנסת שלי יחימוביץ' וחיים כץ, שנועדה להגביל את שכר הבכירים בחברות ציבוריות לסכום השווה פי חמישים לכל היותר מהשכר הנמוך בחברה. רובו של שער העיתון וכל הכפולה הפותחת שלו מוקדשים לסיקור תומך של ההצעה, שתעלה היום בוועדת השרים לענייני חקיקה. "לעשות סוף להשתוללות", קוראת הכותרת הראשית של העיתון; "לעצור את החגיגה", קוראת כותרת הידיעה על ההצעה; "להגיד די לחזירוּת", לשון כותרת טור פרשנות מאת בן כספית. כותרת המשנה לראשית מצביעה על הכוח הפועל לסיכול הצעת החוק: "ועדת השרים לענייני חקיקה תכריע היום: האם להיכנע ללחץ שמפעילים הטייקונים - או לעצור את חגיגת השכר של בכירי המשק".

הטייקונים, כיאה למעמדם של מושכים בחוטים, נותרים ברקע. בחזית נמצאים מקבלי השכר הגבוה. על שער העיתון מודפסים תצלומיהם ונתוני עלות שכרם של חמישה משתכרים בכירים: אלי יונס, דוד קמיניץ, ניר גלעד, אבי גבאי ואפי רונהויז. בין 738 אלף שקל בחודש ל-1.552 מיליון שקל בחודש כל אחד. העשירים מדי, יש להניח, מעדיפים לראות את דיוקנם ורמת השכר המופרכת שלהם בטבלאות סיכום חגיגיות המתפרסמות בעיתונות הכלכלית, לא בשערי טבלואידים המכוונים לציבור הרחב. גם בלא הצגת הטייקונים שעומדים מאחוריהם מדובר בעמדה אמיצה מטעם עיתון מסחרי התלוי בהון להישרדותו לא פחות מאשר באהדת ההמונים.

המשתכרים הבכירים מוצגים במעריב כאשמים. עוד מעט ותופיע תחת דיוקנם המלה "מבוקש". בעמודים הפנימיים העיתון מופיעים נתונים נוספים לצד דיוקנאות כמה מהם. למשל, כמה מרוויח המשתכר הנמוך בחברה שהם מנהלים (בין 4,000 ל-5,000 שקל) וכמה יפסידו אם יעבור החוק (מאות אלפי שקלים בחודש). "לפי בדיקת 'מעריב'", מדווחים מיה בנגל ואריק בנדר בכפולה הפותחת של העיתון, "צפוי קרב צמוד בהצבעה בוועדה". נראה כי מעריב עושה כל שביכולתו כדי ליצור לחץ ציבורי על השרים שעדיין מתלבטים.

"אזרחי ישראל נקראים לעקוב היום אחר דיוני ועדת השרים לחקיקה", פותח בן כספית את טורו בהוראה ישירה, ושם את הדגש במיוחד על השר משולם נהרי, המכהן בממשלה מטעם ש"ס, ושרי ישראל-ביתנו, משום שלדבריו אלו שתי מפלגות שבין מצביעיהן תושבי פריפריה רבים וכאלה המשתכרים שכר נמוך (האם אי-אפשר להגיד דבר דומה על מצביעי הליכוד? ובעצם, האם לא מצביעי כל המפלגות הם ברובם המכריע בעלי שכר נמוך במידה משמעותית מזה של בכירי המנהלים במשק?).

"מדובר בשילוב ישראלי מצליח של הפקרות, חזירות וחוצפה", כותב כספית על תנאי השכר של הבכירים. "20 מיליון שקל בשנה למנהל של חברה בורסאית זו חריגה פראית, מסוכנת, לא מוסרית, אנטי-דמוקרטית, שפוגעת ומסכנת את כולנו", מוסיף כספית ואף מכנה את שכבת המשתכרים הבכירה במשק הישראלי בשם "חונטה".

יהודה שרוני, הפרשן הכלכלי, מוסיף טור משלו וכותב כי פער כה גדול בין המשתכרים "עלול לגרום לתחושות קיפוח בקרב מרבית משקי הבית, ומעבר לזה גם מגדיל את הפערים באוכלוסיה עד כדי תחושות ייאוש קשות". לדעתו, "מגבלת שכר המוצעת כיום על-ידי ח"כ שלי יחימוביץ', של פי 50 מהשכר הנמוך ביותר, היא סבירה בהחלט".

באמת, פער עצום במשכורות, המגיע למידה של פי 50 בין המנכ"ל לעובד הזוטר, נראה לפתע הגיוני וסביר בהחלט לעומת פער של מאות מונים. אולי זה המקום לציין כי אף חברת מעריב נסחרת בבורסה, ועל כן מחויבת לפרסם את שכר מנהליה ועורכי העיתון הבכירים - למעלה ממיליון שקלים בשנה, פי 20 בערך מעיתונאי, גרפיקאי, משכתב או פקיד זוטר בעיתון המקבל משכורת של 5,000 שקל בחודש. פער כזה הוא פחות ממחצית הפער הסביר בעיני הכותבים בעיתון, ונראה שאינו גורם לתחושות קיפוח וייאוש קשות.