|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ידיעות אחרונות בוחר שלא לפרסם רצח עשרות ביום אחד בבגדד ● הסיבה: אם ערבים טובחים כך באחיהם, אז מה צופן לנו העתיד?
|
|
ככה הם עושים את זה... [צילום: AP]
|
|
|
|
|
מוסלמית בוכה על רצח אחיה בבגדד
[צילום: AP]
|
|
|
|
|
האם רצח של 72 אנשים ביום אחד, בעיר אחת - זוהי ידיעה חשובה? אם אתם קוראים את "העיתון של המדינה", אם את המידע החדשותי שלכם, מהארץ ומהעולם, אתם שואבים מעמודי ידיעות אחרונות, למשל - כי אז יש לי חדשות בשבילכם. אינכם יודעים כלל וכלל, כי ביום שישי נרצחו כמספר הזה אזרחים עירקיים חפים-משפע בסדרת פיגועים שהתרחשה בבגדד. לדעת עורכי-החדשות בעיתון זה, זו כנראה אינה ידיעה שצריך לבזבז עליה כמה אינטשים יקרים בעמודי החדשות. אם מנסים להיכנס לעורם של העורכים, אפשר אולי לשער מה חשבו בדסק במוצאי שבת, כשהידיעה הייתה מונחת לנגד עיניהם: מדובר בפיגועים מחוץ לתחומי ישראל... נהרגו ערבים... זהו עניין של יומיום... ישראלים אינם מעורבים... זוהי ידיעה שאפשר לוותר עליה... וכולי וכולי. כיוון שאיני מטיל ספק במידת מקצועיותם של עורכי החדשות בדסק "ידיעות", אני מוציא מראש מכלל אפשרות, שפשוט פיספסו (דבר שקורה לעתים) את הנושא, שהייתה כאן רשלנות, והידיעה נשמטה אך בטעות מעמודי החדשות. יש להניח, שלא זה המקרה. כנראה הופעל כאן שיקול עריכתי במודע ואולי אף הייתה כאן כוונת מכוון, שהידיעה "לא חשובה" דיה, "לא מעניינת" דיה, "לא מחדשת" דיה. בקיצור - לא סיפור שמעלה רייטינג. מי שעבד אי-פעם במערכת חדשות יודע גם יודע, כי ערב אחד בדסק אינו דומה למשנהו. ידיעה כלשהי שלא תתפרסם בגיליון המחרת, עשויה להתפרסם ביום אחר, אילו קרתה ביום אחר, רק משום ששאר החדשות באותו יום לא דחקו אותה החוצה משיקולי עודף התרחשויות חשובות, חוסר מקום וחשיבות פחותה יחסית. כלומר, בדרך-כלל הסיבה להכללת ידיעה, או למניעת פרסומה - הינה טכנית גרידא. כשפותחים את עמודי החדשות של ידיעות אחרונות מיום ראשון (25.4.10), וקוראים את מגוון החדשות שמביא העיתון לקוראיו, גם עין בלתי מקצועית תבחין, שידיעות רבות, שמצאו מקומן באחד מ-28 עמודי החדשות, פחותות בחשיבותן מהידיעה בדבר 72 נרצחים בבגדד. גם אין צורך להוציא ידיעה כלשהי מן העמודים כדי לאפשר את הכללת המידע הזוועתי מעירק. פשוט מקצרים את אחד הסיפורים ומפנים שטח לעוד ידיעה, לעוד כותרת, בוודאי כאשר מדובר בסיפור קשה - שורת הפיגועים שקטלו עשרות מתפללים מוסלמים ביום השישי השחור בבגדד. כל זה מוביל אותנו למסקנה, שלא במקרה הועלמה הידיעה על הפשע הכבד בבירה העירקית המדממת מידיעת קוראי ידיעות אחרונות. הללו, אם אינם מאזינים לרדיו, או אינם קוראים עיתון אחר, לא שמעו ולא קראו כי בשעה שברחובות תל אביב חגגו המונים את תחילת הקיץ, וטוב שכך, הרי ברחובות בגדד, הרחוקה מהעין והרחוקה מהלב, היו מוטלים על הרצפה עשרות רבות של זקנים, נשים וטף, ליד המסגדים ובשווקים, רובם ללא רוח חיים. |
|
האויב המוסתר בכוונה ע"י העיתון
|
|
|
|
יש דברים נסתרים... [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| הידיעות הללו חשובות כשלעצמן - גם אם הן מתחילות לשעמם בשיגרתן את עורך-החדשות המנומנם בדסק של "ידיעות" או של כל עיתון עברי אחר. מה שיותר חשוב - הן ממחישות לנו, אזרחי ישראל, שוב ושוב, מול איזה אויב שטוף תאוות-רצח אנו ניצבים | |
|
|
|
ומדוע בעצם אנחנו מתרעמים? מדוע חשוב לנו לדעת מה קורה בארץ אחרת, מדינת אויב, ולא באשמתנו? מה זה נוגע לנו שמכוניות תופת, מתאבדים, מבצעים את הפשעים הללו בעירק, בפקיסטן, באפגניסטן או באלג'יר? מה איכפת לנו שבדארפור שבסודאן מתרחש רצח-עם, מיליונים מתים בחרב וברעב? מה זה נוגע לנו שערבים הורגים ערבים? וזוהי בדיוק הנקודה. זהו עיקר חשיבותן של הידיעות הנוראות הללו המגיעות מתחומי מדינות ערב והאיסלאם. ידיעות בדבר מעשי רצח וחיסולים, ללא חשבון, ללא אבחנה, של מוסלמים בידי מוסלמים, ערבים בידי ערבים, עניין של כמעט יומיום. ידיעות שממחישות לנו, היהודים, בפני איזה אויב מאיים ורצחני אנו עומדים, בפני מי אנו מתגוננים ומדוע אסור לנו להרחיק לכת בוויתורים כלפיו. שהרי אם כך נוהגים ערבים באחיהם, אם ערבים מחסלים ערבים על לא עוול בכפם, נקל לשער באיזו שקיקה היו מבצעים את זממם ביהודים, אילו רק התאפשר הדבר בידם. והם אכן ניסו, ביצעו והצליחו בעבר הלא-רחוק. הם הרגו בנו, באותם אמצעים בדיוק - מחבלים מתאבדים שפוצצו עצמם באוטובוסים ובמקומות הומי אדם, בתל אביב ובירושלים, בצמתים סואנים ובשווקים; ומשגרי טילים לעבר ישובים וכפרים, במטרה להרוג יהודים. עתה, משישראל למדה להתגונן בפני הרוצחים הללו, בין השאר באמצעות גדר ההפרדה היעילה שיש מי שרוצה להפילה, תאוות הרצח המוסלמית מופנית כלפי האחים המוסלמים, שיעים נגד סונים, ולהפך. הטרור הערבי אינו פוסק, הגם שהוקהה חודו כנגד שנוא נפשם העיקרי, העם היהודי ומדינתו. וזהו הלקח החדשותי העיקרי, שיש ללמוד מן הידיעות הממשיכות לזרום אל מערכות החדשות בדבר פיגועים המתרחשים חדשות לבקרים במדינות ערביות. הידיעות הללו חשובות כשלעצמן - גם אם הן מתחילות לשעמם בשיגרתן את עורך-החדשות המנומנם בדסק של "ידיעות" או של כל עיתון עברי אחר. מה שיותר חשוב - הן ממחישות לנו, אזרחי ישראל, שוב ושוב, מול איזה אויב שטוף תאוות-רצח אנו ניצבים. גם אם ממשלה ישראלית תעשה את מלוא הוויתורים הנדרשים, תחתום על הסכמי שלום - ספק אם השלום האמיתי יושג אי-פעם ואם יושם קץ אחת ולתמיד לשפיכות הדמים. כנאמר על-ידי בעלי הדבר עצמם: "דת האיסלאם בסייף". האם את זה מנסה ידיעות אחרונות לטשטש ואף להסתיר מידיעת קוראיו?
|
|
| תאריך:
|
25/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
25/04/2010
|
|
יוסי אחימאיר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ירון זכאי
|
25/04/10 15:22
|
|
|
|
2
|
|
מיכאל ז
|
25/04/10 15:42
|
|
|
|
3
|
|
אייל.ב
|
25/04/10 16:45
|
|
|
|
4
|
|
שוקי טבריה
|
25/04/10 16:47
|
|
|
|
5
|
|
אזרחית
|
25/04/10 17:47
|
|
|
|
|
|
שרון ר.
|
25/04/10 19:44
|
|
|
|
|
|
מיכל מירושלים
|
25/04/10 21:40
|
|
|
|
|
|
הפרו-פלסטיני, הא?
|
25/04/10 23:06
|
|
|
|
|
|
אוקיי
|
25/04/10 23:48
|
|
|
|
|
|
דרור מאירוביץ
|
26/04/10 11:44
|
|
|
|
|
|
מי שטועה זה אתה
|
26/04/10 21:37
|
|
|
|
|
|
מיכאל ש
|
21/07/10 12:07
|
|
|
|
6
|
|
נחום שחף
|
25/04/10 18:44
|
|
|
|
7
|
|
דודו ד.
|
25/04/10 19:21
|
|
|
|
8
|
|
אסיר ציון בציון
|
25/04/10 19:30
|
|
|
|
9
|
|
קילי מנז'רו
|
25/04/10 23:01
|
|
|
|
10
|
|
הצופה
|
26/04/10 01:29
|
|
|
|
11
|
|
שרון מהמרכז
|
26/04/10 18:32
|
|
|
|
|
|
|
גם מפלגת "העבודה" וגם ההסתדרות הכללית כמעט שמחקו כליל את הצבע האדום מן הלוגו שלהן. אולי מחמת הבושה. כי הרי בישראל החדשה, האמיצה, הבון טון הוא רק "לעשות כסף". בישראל החדשה, הנכונה, רק לוזרים לובשים בגדים מהוהים ועובדים - עובדים ממש - בידיהם. כאן רק לוזרים נוסעים באוטובוסים. כאן רק לוזרים לובשים פחות מחליפה. ומה לנו, מפלגת העבודה המפוארת, ומה לנו, ההסתדרות שלאחר הווינר הסקסי והאולטימטיבי חיים רמון, מה לנו ולאבק האדם המשתכר בחודש מזיע ומסריח ומאובק מה שאנחנו, האצולה, "עושים", במשרדנו הענק והממוזג, בלי לזוז כלל מכורסת עור הצבי, במקסימום חצי יום?
|
|
|
|
|
נסענו לראות את היכל איקאה החדש. היינו ארבעה במכונית והנושא שהלהיט את הרוחות היה מפעל הפיס. "שערוריה, לחלק פרס ראשון של 74 מיליון שקלים" - אמר מן הספסל האחורי.
|
|
|
|
|
יום שישי, מוקדם בבוקר, התאספו כולם ליד בנייני האומה בירושלים. האוטובוס, מחברת סנינה, מגיע כעבור כמה דקות. אייל ואילן, המדריכים, מחליטים להעלות את כולם אל האוטובוס ולהתחיל בסיור. הסיור אל חברון מתחיל בהדרכה על האוטובוס מפי אחד ממייסדי הארגון. יהודה שאול, בן 27 מירושלים, גדל במשפחה חרדית מודרנית, ואף למד בישיבה תיכונית שבמעלה מכמש "בגדה המערבית".
|
|
|
|
|
אין פוליטיקאי (יהודי) בישראל שאינו חוזר על זה בכל הזדמנות. בשבוע שעבר, כאשר חגגנו את יום-העצמאות ה-62, הציף אותנו מבול של נאומים פטריוטיים. בכולם, בלי יוצא מהכלל, הכריז הנואם על נאמנותו המוחלטת לציונות.
|
|
|
|
|
