|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בריטני מראה לנו מה קורה מאחורי הקלעים
|
היא - ועוד רבים כמוה - מוצגת לילדינו כצעירה, יפהפייה ומושלמת ● הילדים מפנימים שכך הם יצטרכו להיראות בעתיד ● על השקר שבמראה הידוען
|
|
בריטני ספירס. לא באמת חלקה, רזה ומושלמת [צילום: AP]
|
|
|
|
|
"בריטני ספירס הפיצה את עבודת הפוטושופ שנעשתה עליה בצילומים לקמפיין אופנה. המטרה: לתרום את קולה ללחץ החברתי להיראות מושלמת". כל הכבוד בריטני! ריטוש: החלקת הגוף והעלמת פגמים בתמונות כפי שנעשה על-ידי אנשי מקצוע וגרפיקה. תופעת הריטוש הפכה להיות שלב סטנדרטי - אולי אפילו שלב חובה, בעולם של צילום אופנה ופרסומות. ניתן למצוא ריטוש במגזינים, בפרסומות, בצילומי דוגמנים וכוכבי קולנוע. מדובר בשלב שמגיע לאחר שלב הצילומים, בו גרפיקאים עוברים על התמונה, מסלקים פגמים, מאחדים את גוון העור ולפעמים גם בונים את פרופורציית הגוף מחדש - ראה דוגמה. שלב הריטוש מוודא שהמוצר המוגמר - מה שאנחנו הקהל רואים - יוצא "מושלם". עולה השאלה: האם מדובר בשיפור פני המוצר? והאם זה מה שהצופה באמת מעדיף לראות? למעשה, זו שאלה של "מה בא קודם: הביצה או התרנגולת". מי אחראי להחלטה על המראה הסופי: היוצר? הדוגמן? הציבור? ייתכן שעורך המגזין או המפרסם פועלים במטרה לייצר את המוצר האסתטי ביותר, אולי מטעמי פרפקציוניזם אפילו? אולי זה חלק מתפקידם כספקי תוכן בידורי? אולי זו דרך מהירה להשיג את תשומת לבו של הציבור? ייתכן שזה נעשה לבקשת הדוגמנים והשחקנים (ויועציהם) במטרה לשמר את תדמיתם - כשהם אינם "מרשים" להוציא תמונה שלהם שאינה "מושלמת" ולא עברה שיפוץ קטן. אפשר גם שקהל היעד הוא זה שבחר בתהליך זה בכספו. שהצרכן הוא כה קפדן לגבי העדפותיו עדי כדי כך שלא יקנה מוצר שמוצג על-ידי דוגמנית שיש לה מעט צלוליט, או שחור מתחת לעיניים. אולי זה הציבור שניזון ממשיכה לגרוטסקיות הקיימת בשאלה: "איך היא בגיל 40 / אחרי שלושה ילדים עדיין נראית ככה?". אולי הציבור מעוניין לרכוש רק את מה שמייצג את היופי המושלם, אך ייתכן שהציבור לא זוכר שאפשר לקבל ייצוג טבעי יותר של יופי. יכול גם להיות שככל שהשתפרה טכנולוגיית הריטוש, העין שלנו התרגלה לדמויות הזוהרות עם קונטרסט מופלא בצבעים, עור מושלם ופיגורה מעוררת קנאה והערצה (לעיתים גם סלידה או סתם סקרנות). עבודת ריטוש טובה היא סוג של אמנות - אך האם הציבור מתייחס למה שהוא רואה כאמנות? איזה אחוז מהקהל חושב שמדובר בהצגה של המציאות (או לפחות משהו שקרוב למציאות?). וכשאנחנו מבינים מה מוצג מולנו - אלו דרגות של ריטוש אנחנו מוכנים לקבל, "touchup" קצת כמו איפור טוב, מתקבל? ועיצוב מחדש של הדוגמן? איך זה נראה? פנלופה קרוז לפני ואחרי - מיצאו את ההבדלים: [קישור] ("הטיפול": סידור השערות בצורה מסודרת, הגדלת המחשוף בחולצה והדגשת החזה, צמצום בית החזה, טשטוש עצם הקולר והסרת קמטים סביב העיניים והפה). פיית' היל - לפני ואחרי: [קישור] ("הטיפול": הסרה של הקפל מתחת לעיניים, ריכוך הקווים סביב הפה, צמצום הזרועות, הגב, עצם הקולר, הירכיים והמותן). שתי הדוגמאות הבאות עוררו מהומה תקשורתית. האם תוכלו לנחש למה?: דמי מור: [קישור]. פיליפה המילטון - דוגמנית של ראלף לורן: [קישור]. |
|
שאלנו מי עודד את תופעת הריטוש בתרבות שלנו, אך למעשה עולה שאלה נוספת, וזו שאלה של אחריות. כשיש השלכות לייצוג המקיף והאינטנסיבי, מעוות היופי והמציאות, מי אחראי למתן את הדברים? היצרנים - שמטרתם למכור? הדוגמנים/שחקנים - שמטרתם לשרוד בתעשיה שמושתתת על מראה פיזי צעיר נצחי? על הציבור ש"קונה" את המוצרים ואת המסרים? יש פה תוצר לוואי של פעילות השוק החופשי.
בישראל העניין עלה לסדר היום הציבורי. בפברואר האחרון הוגשה הצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, שבין היתר, אוסרת על שימוש בתוכנת מחשב להצרת היקף גופם של דוגמנים, והצגת דוגמנים הנמצאים או מוצגים כנראים בתת-משקל. זו יוזמה ציבורית מבורכת.
|
|
רובנו מצאנו את עצמנו בשלב כזה או אחר מרימים, מותחים, מצמצמים או מפעילים שריר באזור כזה או אחר בגוף מול המראה ובוחנים כל "פגם" ברזולוציה גבוהה. קרוב לוודאי שגם אנחנו, עם חוש ביקורת מפותח ככל שיהיה, עדיין "מאמינים" במקרים רבים לדימויים שאנו רואים במגזינים ובפרסומות. ומה חושבים ילדים? ילדים עד גיל 8 מתקשים יותר בהבחנה בין מציאות לדמיון, ונוטים להאמין לרוב התכנים הנצפים. הם מכירים את הדימויים הללו מגיל קטן מאוד, ומקבלים זאת כנכון. גם כשהם גדלים, הדימויים הללו מלווים אותם ומשפיעים על מה שהם חושבים שצריך להיות. האם אפשר למתן את ההשפעה התדמיתית על ילדים? בגילאים קטנים מאוד, כדאי להיות ערים לתכנים אליהם הילדים נחשפים, ולמתן את החשיפה לדוגמה למגזיני אופנה ולצפייה בערוצים עתירי פרסומות. כשילדים מתחילים לשחק ולחקות את מה שהם רואים, אפשר להדגיש שמדובר במשחק - ושהם עכשיו "מתחפשים". עם ילדים גדולים יותר אפשר לדבר על התהליך ולהראות להם מה קיים מאחורי הקלעים. אפשר גם לעשות מזה משחק. כמה כלים שיכולים לעזור: 1. פרסומת על איך עושים פרסומת; 2. הסרטון "מפברקים את היופי" - שני בני נוער חוקרים איך מצלמים ומרטשים את הדימויים שאנו רואים; 3. בריטני ספירס מראה איך הגוף נראה לפני ואחרי ריטוש; 4. אתר דוגמה ל "לפני ואחרי" עם הסבר על השינויים שבוצעו - אפשר לשחק "מצא את ההבדל". קורה לא מעט שהתמונה המקורית יותר מעניינת ואפילו יותר יפה; 5. כשנתקלים במגזינים ובפרסומות, אפשר לנתח ולנחש ביחד מה שינו בתמונה. מה חושב הילד? מה אתם חושבים? ילדים מחקים גיבורי תרבות וכשהם גדלים הם שואפים להיות מה שנחשב "יפה", "סקסי", "מגניב". אומנם כולנו גדלנו עם אידיאל יופי מוגזם ומשופץ (לעיתים עם סטנדרטים לא ריאלים בעליל), אך הכלים החדשים משנים את פני המשחק עוד יותר. ראו גם: אתר "משטרת הפוטושופ" ודוגמה לאתר של חברה המספקת שירותי ריטוש - בפורטפוליו תמצאו דוגמאות של לפני ואחרי.
|
|
| תאריך:
|
02/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
02/05/2010
|
|
ליהי רוזמן-פפיר
|
|
בריטני מראה לנו מה קורה מאחורי הקלעים
|
|
קרלו גולדוני (1707-1793) הואשם בגלל קנאת מתחרהו ב"גרימת מותה של הקומדיה דל ארטה". האשמה שרק באמצע המאה ה-20 נמחתה. אין טוב ממחזהו "משרתם של שני אדונים" להמחיש את גאוניותו. הפקת התיאטרון הקאמרי את הקומדיה הנהדרת הזו מזכירה את ימי הזוהר של תיאטרון החאן הירושלמי, כשהבימאי האגדי מייקל אלפרדס המנוח ביים בחאן שורה של קומדיות דל ארטה וביניהן, ב-1974, את "משרתם של 2 אדונים" עם ספי ריבלין, והעמיד את החאן על המפה.
|
|
|
|
|
הוצאת "ירון גולן" זיכתה את שוחרי הספר הטוב בפרי עטו של השחקן והזמר שמעון ישראלי. ספר של תוכחה קשה עדויה בחיוך ובצחוק מתפקע. שמעון ישראלי השחקן המחונן משחק עם המילים. הבס העמוק שלו מרעים קולו מתוך גרונה של כל מילה העולה מדפי הספר.
|
|
|
|
|
ברק אובמה הוא סכנה קיומית למדינת ישראל. לא מדובר בסוגיות השטחים, הפלשתינים או ירושלים - שהן חשובות מאוד - אלא במה שבמידה רבה מבטיח את קיומנו: הנשק הגרעיני. ואת הנשק הזה אובמה רוצה לקחת לנו.
|
|
|
|
|
כבר בתחילת דרכו של האיחוד האירופי, היה נדמה לי כי נוצר ערבוב מוזר ובלתי אפשרי תחת קטגוריית האירו. כמו בשר וחלב, כשר וטרף, ואור וחושך, שימשו בערבובייה מוזרה תחת המטבע החדש (כולו בן 11 הינוקא, הושק ב-1999). הצרפתים, הספרדים, האיטלקים, האוסטרים, היוונים, הגרמנים והבלגים חברו יחדיו תחת מטבע אחד. חלקם ללא אינטרסים משותפים של ממש, חלקם מנוגדים ואף שונאים אחד את השני.
|
|
|
|
|
הפלישה הגרמנית לברה"מ במלחמת העולם השנייה נתקלה בצבא אדום מתפורר, כמעט ללא קצונה בכירה, בעקבות הטיהורים של סטלין. מיליוני רוסים הקריבו את חייהם עד שהצבא הרוסי התאושש מההפתעה של הבליץ הגרמני ועבר להתקפה עד לניצחון הסופי על היטלר. טיהור הצבא מהקצונה הבכירה היה רק אחד הגורמים למצבה הקשה של בריה"מ בתחילת המלחמה אולם אחד החשובים בהם.
|
|
|
|
|
