|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ייתכן שנכשלתי במשימה הלאומית - לתמוך בבעלי למען הכלל. כנראה שאיני שייכת לזן הנשים המקריבות ● סיפורי האישי על הרבה צבא ומעט בעל
|
|
הוא על הטנק ואני על הבית [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
יום טיפוסי בחיי אישה בשנת 2010: - שש-שש וחצי בבוקר השכמה (בהנחה שאין תינוק בהישג יד).
- הכנת סנדוויצ'ים, צחצוח, קילוח, גילוח שאריות השינה.
- יציאה לעבודה (בהנחה שזו עבודה שגם בה היא מטפלת במישהו...).
- משמרת שנייה (ארוחת צהריים, שיעורים, חוגים, חברים, ארוחת ערב, קילוח-צחצוח, סיפור לפני השינה (בהנחה שתהיה שינה).
- ערב - זמן איכות עם הבעל, (בהנחה שיש בהישג יד), בהייה בקירות הבית, מחשבות נוגות על כך שחודש כבר מבצבץ עד צורח הלבן בשיער ואין מתי, או לחלופין על כך שהארבע-חמש קילו מהלידה עברו למגורי קבע לאחר שהתייאשו מלשלם שכירות. מחשבות נוספות - כמה זמן יימשך השקט בשעה תשע ומה הדבר הראשון שיפר אותו והאם שווה בכלל להתחיל במשהו...
יום טיפוסי בחיי אשת איש צבא: - להוסיף למתכון המסובך מלמעלה כוס של התמודדויות טכניות שנשים במצב רגיל מפילות על הבעל (נורות, קדיחות, קצירת דשא וכולי).
- שתי כפות של התחלקות באסיפות הורים, הקפצות ל... / מ..., סידורי בנק וכדומה, ושתי כוסות גדושות של לחצים נפשיים שקשורים בגידול ילד ממוצע, ותמיכה מהבית בבעל שמסכן את עצמו כדרך קבע.
- לערבב את הכל בקערה עד לקבלת עיסה אחידה ואוורירית??? איזה אוויר? מי יכול לנשום ומתי? שמעתי שיש קבוצות תמיכה לנשות אנשי צבא. אני רק תוהה מתי בדיוק הן יכולות להתפנות וללכת לסדנה שבה יגידו להן אנשים מקצועיים בעלי ידע וניסיון כמה זה קשה להיות לבד. לבד זה עניין סובייקטיבי לחלוטין, כך שמעתי. אדם יכול להיות לבד ולהרגיש יחד, ומישהו אחר יכול להיות מוקף באנשים ולחוש חוויית בדידות קשה.
לעניינו, כל זה לא רלוונטי. אימא / אישה / בת-אדם שצריכה להתמודד כל יום מצאת החמה עד צאת בעלה אחת לשבועיים - לשבת עם כל הרשימה המוזכרת לעיל, וזו רשימה חלקית בלבד, תאמינו לי - זו אינה משימה קלה. ללכת לישון כל לילה לבד זה קשה עד לא אנושי. כמי שהייתה בעבר אשת איש שחתום קבע, וכיום חיה עם איש קבוע בבית, אני יכולה לומר שיש בדרך החיים הזו משהו שלא יכולתי להשלים איתו. ייתכן שנכשלתי במשימה הלאומית של לתמוך באישי הפרטי למען הכלל. כנראה שאני לא שייכת לזן הנדיר של נשים המוכנות להקריב כל-כך הרבה בשביל כל-כך מעט בעל. אלה העומדות בצריח ולהן אני רוצה להצדיע בלי כומתה על הראש, בלי נשק בצד הגוף, אך עם שירת התקווה. כולי תקווה כי יום אחד תימצא הדרך לאפשר לכן לחיות-לצד, לישון-ליד, לקום עם מי שהחליט לשמור עלינו אך יכול גם לשמור על הילדים בערב כשאת בספינינג או בקפה.
|
|
הכותבת היא מטפלת בפסיכודרמה ובוגרת המרכז להכשרת מטפלים בסמינר הקיבוצים.
|
|
| תאריך:
|
11/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
11/05/2010
|
|
יעל אבגי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
צנחן
|
11/05/10 11:12
|
|
|
אויש, עוכרת שמחות שכמותי. בני ציפר קיבל פרס.
|
|
|
|
|
בין מגרשי הטניס של שדרות רוקח בתל אביב חבויה, בפסטורליה מושלמת, מסעדת-עילית, שאני יכול רק להצר על שלא עלה בידי לחשוף אותה קודם לכן. "רוקח 73", המתמחה בייצוגו של מטבח ביסטרו-פרובאנסי מן המעלה הראשונה, היא פרי-יצירתו המופלאה של בעליה ושף הצמרת שלה, אייל לביא, שהצליח להעלות אותה למרומי פסגת הקולינריה בארץ.
|
|
|
|
|
בעקבות פרסום המאמר "תסמונת דחוח-הלוי" שלחתי אימייל ליריב מוהר וביקשתי שיצור עימי קשר. השיחה הייתה מרתקת. בפי הייתה הערה אחת בלבד. הסתייגתי מהמילה "אויבים" שנכללה במאמר בשל הקונוטציות הגלומות בה. מנוסח המאמר לא היה ברור אם במילה "אויבים" הוא כיוון אלי או לאחרים העושים שימוש במאמרים פרי עטי לצרכיהם. מכל מקום, דעתי לא נחה מהשימוש במילה "אויבים".
|
|
|
|
|
עוד מחדל ישראלי שפוגע בכל אחד מאתנו, הוא הפרויקט הדחוי של הרכבת תחתית-קלה של תל אביב, שהפך כבר מזמן לביטוי נרדף ל"כשיגיע המשיח". הפרויקט נעצר בפעם המי יודע כמה לפני חודשים רבים ועכשיו הודיעו, משרד האוצר ומשרד התחבורה, על ביטול הסכם הזיכיון עם החברה המבצעת, על עצירת הפרויקט ועל "אולי הלאמה"? אולי התחלה מחדש ואולי סיום בשנת 2017 (זוכרים את שדה התעופה שהיה צריך להיפתח בשנת 2000?...).
|
|
|
|
|
"משהו רע מאוד עובר על ערד בשנים האחרונות" - פתחה כתבה במעריב ב-6.5.10. בין שורותיה הזדקרו משפטים שקריים כגון: "...ניכרת נטישה המונית של תושבים", "קופת העיר סובלת מגירעונות כבדים", "...כאלף וחמש מאות פליטים מסודן, שהעלו את שיעור הפשיעה" (הכתבה המלאה: www.nrg.co.il/online/54/ART2/103/582.html).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יורם אטינגר
הפקת לקחי 7 באוקטובר מחייבת להימנע ממדיניות של תגובה, הכלה ומתקפות נקודתיות, ולנקוט במלחמת-מנע ומתקפות מערכתיות ולא רק נקודתיות
|
|
|
|
|
דן מרגלית
לרוע מזלו של חליוה הכשל התממש בתקופת כהונתו כראש אמ"ן  עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
|
|
|
|
|
דרור אידר
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
