כיהודי, איני מוכן לסבול רדיפות ובפרט לא רדיפות של מדינת ישראל שמערכותיה קרסו. כך לימדה אותי הציונות החצופה. די לרדיפות!
בסתיו 1992 פרסמתי מאמר בעיתון "חדשות", בו כתבתי כי מצוות ישוב ארץ ישראל אינה קשורה בהכרח במדינת ישראל, ואם מדינת ישראל תנטוש את התושבים היהודים מעבר לגבולות תשכ"ז אנו נשארים. הרי יהודים גרו כאן גם לפני קום המדינה וגם לפני שהיה כל ביטוי של הגנה עצמית. מיד טילפן
יוסי שריד לביתי ושיבח את המאמר. בו ברגע ידעתי שאמרתי משהו שאינו כשורה. במשך השנים שמענו רעיונות כאלה גם מא.ב. יהושע ואחרים - להשאיר את היהודים אצל הפלשתינים.
כעת אנו שומעים רעיון דומה מיהודה עציון, שר וגדול בישראל.
במהלך השנה האחרונה ניסה הרב, חבר הכנסת
נסים זאב, לקדם הצעת חוק לפיה מועמדים לפינוי יוכרו כ'ילידים מקוריים' במשפט הבינלאומי ולפיכך יהיו זכאים להגנה כחיות בר בפני גירוש, אבל יגורו כמובן ברשות הפלשתינית. התוכנית הייתה שהקרבנות ייסעו לאו"ם לבסס את ההסכמה ולקבל תעודות 'יליד' בעבור אחיהם. לאחר שקבוצה גדולה של אנשי ציבור שמעה את ההצעה היא דחתה אותה למעשה, כי החשש הקרוב לוודאי שבמוקדם או במאוחר יהיו כל האינדיאנים היהודים מוקד לאלימות כבתי הכנסת שנשרפו בחבל עזה.
אנשי משפט לאומיים, כמו עו"ד הווארד גריף, ממשיכים לטעון בלהט כי הזכויות הלאומיות היהודיות מעוגנות במנדט ובהסכמי 'סן רמו' ואף קראנו על כינוס שנעשה שם לפני שבוע בהנהגת אלי הרץ.
כל אלו דברים של הצועקים ואינם נענים. אומות העולם אינן זוכרות כיום את הסכמי 'סן רמו' המפריעים לטרוף את הכבשה. הדבר משול לנסיעות
אבא אבן לפני ששת הימים להזכיר לאמריקנים שחתמו על ערבויות לישראל. לפיכך, אני קורא ליהודים מעבר לקו הירוק, לרבות היהודים הירושלמים מוקפאי הבנייה, להקים אוטונומיה יהודית שבירתה ירושלים וגרעינה הוא הר הבית.
אינטרס שמירת בטחון האוטונומיה יהודי יהודה ושומרון המיועדים לגירוש או להפקרה ישמרו על כבודם הלאומי והאתני מכוח זכות ישיבתם, שהיא כדין התורה וכהבטחת השם לאבות האומה, ומכוח שאר העקרונות התורניים וההיסטוריים, ובעיקר מכוח אמונתם בנותן התורה, בצדקתם וביושר לבם ונכונותם לקבל על עצמם מצוות התורה ודיניה. נאמני ארץ לא יתפתו לכל פיתוי שבעולם ולא ייאותו להיכנע לשום איום שבעולם, ויציעו למדינת ישראל ולאומות העולם לכבד את כתבי הקודש ולהעניק ליהודים ולערבים הגרים ביהודה ובשומרון הכרה והגנה על שלומם וביטחונם.
הערבים שבתחומי האוטונומיה יוכלו לבחור ולהיבחר, הכלכלה תהיה אחת ומאוחדת ושוויונית, וכל עם יעסוק בתרבותו ובעולמו ובבניין מרחבי קהילותיו בתיאום. ערבים זכאי בחירה הם אלו שיצהירו שהם מכירים במקורות האיסלאמיים שבקוראן ובחדית' המציינים את ארץ ישראל כנחלת עם השם, הוא עם ישראל, הוא העם היהודי, כל עוד לא זוהו או התכנסו עשרת השבטים השותפים בארץ ישראל. ולפיכך, האוטונומיה היא לעולם יהודית מכוח זכויות היסוד ומכוח התושבים האזרחים היהודיים שאוחזים בה. ערבי שימשיך לתמוך ברשות הפלשתינית, כל עוד היא טוענת שהיהודים כובשים בארצם - לא יוכל להשתתף בבחירות.
מהלך זה יהיה מופת לאחות הקטנה שלנו, מדינת ישראל, לתקן את דרכיה ולקדש שם השם בעולם וללכת בעקבות האוטונומיה.
מדינת ישראל בגלגולה הנוכחי היא אומנם חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה הלאומית, תולדת הזמן וחלק מהמקום שהוא ארץ ישראל כולה. אך רק חלק, וכאשר תיראה הדרך לפניה, יש להוליכה בכיוון מרפא. מעין יצא מן השיטים והשקה את ים המלח.
למדינת ישראל וגם לשוחרי הדמוקרטיה צריך להיות אינטרס עמוק בשמירת הביטחון של האוטונומיה, כדי למנוע מלחמת אחים ופירוד לבבות לדורות. התנגדות לרעיונות הללו ככל שניתן לצפות תמשיך את ההידרדרות במדרון שאין לו חקר, לא רק למדינה אלא לכל האזור ולעולם כולו. הכרה במחויבות לכתבי הקודש היא שתציל את העולם מן התהום. תכיר מדינת ישראל כי כל מה שאמור כאן לגבי האוטונומיה, אמור בראש ובראשונה לגבי עצמה - הרי שתייתר האוטונומיה.
