ברוך שעשני כרצונו?

יעל משאלי, בת 49, אם לשבעה ילדים, כיבדה אותנו כבר בחמישה ספרים: "כל אחד והמשפחה שלו", "פרקי אמהות", "תומר, המלאך של אמא", "כרת" ולפני שנתיים את ספרה "שעשני כרצונו" בהוצאת ידיעות אחרונות.

אני מסיר את הכובע בפני אישה, שתחומה מצד אחד ב-ד' אמות של נשיאה בעול הבית, גידול שבעה ילדים, ומצד שני בתוך אוקיינוס המטלות של אם לשבעה מוצאת את הזמן והאנרגיות הדרושות כדי להוציא מתחת ידיה פנינים ספרותיות.

אודה, שאין לי הסבר מדוע הספר "שעשני כרצונו" המתין למעלה משנתיים בערימת הספרים בחדר השינה, וכל פעם נדחה מפני ספר אחר או עיסוק אחר.

אני מנצל את ימי החופשה, שאני ורעייתי נטלנו, למצוא עצמי נסחף עם הספר "שעשני כרצונו". זה אחד הספרים, שהייתי מבקש מהוצאת הספרים למחוק את הכיתובית הרגילה, המופיעה בכל ספר - "אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, להחסין במאגר מידע... כל חלק שהוא מן החומר שבספר הזה".

אני פונה לסופרת ולהוצאה להיעתר לבקשה לשנות את הכיתובית. להתיר נגישות של שכפול וצילום הדרך הארוכה והנפתלת מאותה נקודת זינוק של ילדה, שניסחה את תחושותיה: "קודם שאני מספיקה להסתיר את פני בתוכו (בסידור) ולנסח את תודתי ותפילתי כבר נטרק הסידור בלא כבוד ובלא קדושה".

כבר בבחירת השם "שעשני כרצונו" נדרך הקורא. "שעשני כרצונו" זו אחת מברכות הבוקר שבתפילת שחרית, הניצבת מול הברכה הפוגענית, שנאמרת על-ידי הגבר "ברוך שלא עשני אישה".

יעל משאלי אינה נרתעת לצאת מאותה נקודת זינוק של ילדה חרדית ולעשות את המסע הסוחט, אליו היא מצרפת אותנו כקוראים, מסע המתמודד עם בורות, פחד וסטיגמות "ובהזדמנות לתיקון בקרב נשים, שהן קורבן של עצמן ושל העולם האמוני שגדלו בו" (מתוך דבר העורך על העטיפה של הספר).

המסע מתנהל בתוך יריעה ספרותית, הפרוסה על פני מפגש משותף לשלוש נשים, הנפגשות אחרי נתק של עשרים וחמש שנה. ביד אומן מפסלת הסופרת שלוש נשים כואבות. ניתן למצוא את הדמות האוצרת בתוכה תשוקות והתמודדות עם הכמיהה לשהות תחת כנפי השכינה.

ניתן למצוא את האישה שרוצה להיות אישה דתית ולקבל עצמה כאישה לסבית, ואני הקורא שותף להתמודדות האם יש סתירה בין בחירה להיות אישה דתית ובין עובדת היותה אישה לסבית.

הסופרת אינה בורחת מהתמודדות עם פרות קדושות כשמדובר ברב המנצל לרעה את השפעתו על נשים. והיא עושה זאת דרך חדירה לעולמה של אשתו ותחושותיה.

באומץ רב חושפת תהליך קשה ומכאיב הפוקד שלוש נשים, שלוש נשים הפוסעות בנתיב מדמם, המוביל אותן לבחירות חדשות.

לאוהבי ספרות טובה מצפה חוויית קריאה מהנה ומאתגרת. וגם מצפה מפגש שיש בו תעוזה של סופרת להגיע לחשיפה אישית אינטימית עם קהל הקוראים. לסיום אסתפק בהבאת חשיפה אישית אחת הפותחת צוהר לדיאלוגים שלה עם אלוהים:

"אם משהו יקרה לאמא שלי, אני לא אתפלל... אפסיק לשמור מצוות. רק אחרי הרבה שנים הבנתי... שאני מחפשת תירוצים כדי לא לשמור מצוות... כשאיימתי אז על אלוהים, זה היה כשכבר שנאתי את אבא שלי ואת האלוהים במידה שווה פחות או יותר ושכחתי לגמרי מה נחשב חילול שבת או לא כשר. כבר לא חיפשתי תירוצים".