עכשיו זה רשמי: לאחר שלוש שנים של חקירות ומהלכים משפטיים שנויים במחלוקת הן מצד המשטרה, והן מצד מי שכיהנה כפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, הודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לראש הממשלה אריאל שרון: החלטתי לסגור את תיק החקירה, בהעדר ראיות מספיקות להגשת כתב אישום. להחלטה שותפים כל חברי הצוות שהקים מזוז. הדוח המלא מחזיק 78 עמודים.
במקביל להחלטה לסגור את התיק, בהעדר ראיות מספיקות לעבירות פליליות, מותח מזוז ביקורת מרומזת על הפרקליטות, וגם על אחד העדים המרכזיים בתיק, דוד ספקטור.
- הודעתו המלאה של מזוז, ראו קישור
- החלטתו המלאה של מזוז, ראו קישור
דקות ספורות אחרי 17:00 התייצב מזוז בפני התקשורת. מזוז פתח את דבריו במסיבת העיתונאים בסקירת המהלכים שהובילו להכרעה, ובשורה התחתונה קבע: אין ראיות מספיקות להעמיד לדין את שרון ואת גלעד שרון. חומר הראיות לוקה בחולשות בכל אחד מרכיבי העבירה, קובע מזוז, והוא אינו מתחבר גם לכדי מבנה כולל העומד על רגליו. הראיות בתיק זה אינן מביאות אותנו, אף בקירוב, לקיום האפשרות הסבירה להרשעה. בכל רכיב ורכיב של יסודות העבירה שבחנו וניתחנו בפירוט לעיל, קם ספק סביר, ולעתים אף למעלה מזה - אמר, והפנה למעשה אצבע מאשימה כלפי הפרקליטות, שהמליצה, כידוע, להעמיד לדין את שרון ובנו.
ארבל המליצה לגנוז, והפכה עמדתה
מזוז מגלה בדוח שהגיש פרט מעניין, באשר לאופן התנהלותה של ארבל. לדבריו, בדצמבר 2003, שלושה חודשים קודם שהגישה את הדוח הסופי, הגישה ארבל דוח ובו קבעה כי יש לסגור את תיק החקירה נגד שרון. מזוז לא דיווח מדוע שינתה ארבל את עמדתה. הנה הדברים שכתב, בנושא זה (ציטוט):
"עם כניסתי לתפקידי, בתחילת פברואר 2004, קיימתי מספר דיונים בפרשה זו. הדיונים התקיימו בהשתתפות פרקליטת המדינה, וצוות הפרקליטים, מפרקליטות המדינה ומפרקליטות מחוז המרכז, שעסקו בנושא. כן השתתפו בדיונים יהושע שופמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ורז נזרי, עוזר ראשי ליועץ המשפטי לממשלה. בחלק מהדיונים נטלו חלק גם ראש אח"ק, ראש יאחב"ל, ראש יאח"ה, ואנשי צוותי החקירה שעסקו בפרשה.
"לקראת דיונים אלה הועברה אלי על-ידי פרקליטת המדינה חוות-הדעת האמורה של הפרקליטות, בה הומלץ לסגור את התיק נגד שרון, תוך ציון כי מאז עריכת חוות-הדעת בדצמבר 2003, התקיימו דיונים נוספים בהם נשקלה מחדש ההמלצה.
"בתום דיונים אלה ביקשתי מפרקליטת המדינה חוות דעת והמלצה סופית מטעמה.
"ביום 28 במרס, קיבלתי מפרקליטת המדינה חוות דעת ובה המלצה להעמיד לדין את שרון בגין עבירת לקיחת שוחד מאפל. חוות דעת זו לוותה בטיוטת כתב אישום נגד שרון, וכן נגד גלעד".
העסקת גלעד שרון לא היתה פיקטיבית
מזוז ציין, כי בחקירה התברר שהעסקת גלעד שרון לא היתה פיקטיבית כדי לשחד את שרון. היתה הערכה רבה לכישוריו וליכולתו בפרויקט, והראיה לכך היא התפקיד הניהולי הבכיר שהיה לו בפרויקט. מועסקים רבים אחרים זכו לשכר גבוה. מזוז נקב בשמו של משרד מקאן-בראל, שקיבל 1000 דולר ליום עבור יועץ בכיר; אחר קיבל 22 אלף דולר לחודש; גורם אחר, אדריכל, קיבל 75 אלף דולר ועוד 2 מיליון ש"ח, ועוד ועוד. אפל השקיע בפרויקט זה 14 מיליון דולר. מכאן, אמר, שתשלומים גבוהים ניתנו למועסקים רבים בפרויקט ולא היוו חריגה.
כדי להעמיד דברים במקומם, ציין מזוז, כי אפילו דוד ספקטור, מי שהפך אחד העדים המרכזיים נגד שרון - וטען כי מדובר בהעסקה מלאכותית של אפל את גלעד שרון - נהג לשלם סכומים גבוהים בעד התקשרויות דומות. ספקטור, מגלה עתה מזוז, שילם בעצמו לגלעד סכום של מיליון ש"ח בגין עבודה למשך שלושה חודשים, תמורת עבודת אבטחה לחברת תקשורת גדולה. גם במקרה זה, בוצעה ההעסקה באמצעות החברה שבבעלות משפחת שרון.
מזוז כתב בנושא זה דברים ברורים, המעוררים מחשבות כלפי הפרקליטות, כלפי מי שעמדה בראשה וגם כלפי אותו עד מרכזי עליו הסתמכה (ציטוט):
אכן, השכר ששולם לגלעד עבור עבודתו אצל אפל - כ-640,000$ עבור תקופת העסקה של כשנתיים - הוא ללא ספק שכר גבוה, אך עובדה זו, כשלעצמה, אינה יכולה לשמש כראיה לכך שמדובר בהעסקה פיקטיבית, וככסות לתשלום שוחד. את התשלומים לגלעד במסגרת הפרוייקט יש לראות על רקע מכלול העובדות הידועות על כישוריו ואיכות שירותיו לפרוייקט, כאמור לעיל, ועל-רקע מכלול העובדות הידועות על הפרוייקט בכלל, ותנאי ההעסקה של אחרים בו, בפרט, ובין היתר בהתחשב בעובדות אלה:
א. לגלעד היה, כאמור, תפקיד ניהולי בכיר בפרוייקט, והייתה שביעות רצון גבוהה, של הגורמים המקצועיים בפרוייקט ושל אפל, מכישוריו ומעבודתו.
ב. בהודעותיו במשטרה הסביר אפל את העסקת גלעד בכישוריו האישיים הגבוהים, ובאמון האישי שרחש לו. כן טען, כי גלעד עשה "מעל ומעבר למצופה", וכי נחסכו לו בכך סכומי כסף ניכרים; לדבריו, העסקה של אדם אחר במקום גלעד "היה עולה לי פי שתיים או שלוש".
משיחות שנקלטו בהאזנות הסתר עולה, כי אפל הביע, בזמן אמת, בהזדמנויות שונות ובפני גורמים שונים, שביעות רצון רבה מאוד מכישוריו ומעבודתו של גלעד. מהאזנות עולה גם, כי אפל האציל סמכויות לגלעד בפעילותו בפרוייקט, והעניק לו עצמאות בהחלטות במסגרת תפקידו. אפל גם מסביר בהודעותיו, כי הסכומים שסוכמו בהסכם עם גלעד נקבעו בשלב בו גלעד כבר הוכיח את עצמו בעבודתו בפרוייקט, ו"היה ראוי לכל אגורה".
ג. מדובר בפרוייקט מתוכנן בהיקף עצום של מיליארדי דולרים, שהיה אמור להכניס לאפל רווחים עצומים. כבר בשלב הייזום הראשוני של פרוייקט האי היווני בו הועסק גלעד הוציא אפל על קניית שירותים שונים סכום של כ-14 מליון דולר;
ד. בהודעתו במשטרה, כאשר נשאל דייסי (איש הכספים של הפרוייקט), מה נראית לו תמורה ראויה הולמת לעבודה של גלעד בפרוייקט, הוא השיב, כי מבלי להתייחס לגלעד אלא לתפקיד כשלעצמו, "אני יכול להגיע לסדרי גודל גדולים מאוד, שכן יש דוגמאות מתחום Time Shares שזה דומה לקונספט של הפרוייקט, שהמשכורות שם מגיעות לסדרי גודל לא הגיוניים." ובאשר לדעתו ביחס לתמורה הראויה המגיעה לגלעד עצמו הוא משיב: "מדובר בסדר גודל של מאות אלפים בנמוך, כלומר מעל 100,000$ פחות מ-500,000$." (הודעתו מיום 21.3.01, עמ' 21). יצויין כי דייסי מתייחס לתקופת ההעסקה בשנת 1999, עבורה קיבל גלעד בסופו של דבר תשלום כולל של 400,000$.
ה. אף שאין בידינו תמונה מלאה באשר לתנאי השכר של כל המועסקים בפרוייקט, הרי שמחומר הראיות עולה, כי גם מועסקים ונותני שירותים אחרים בפרוייקט זכו לשכר גבוה, והיו צפויים גם לבונוסים.
כך, למשל, מציין פרידמן (שישקו), כי התעריף של "מקאן אריקסון" הוא לפי 1000$ ליום עבודה של יועץ בכיר, ו-750$ ליועץ בדרג ביניים. בחומר הראיות נזכר עובד בשם הווארד שקיבל 22,000$ בחודש, ובמקום אחר נזכר כי "מקאן קשר בראל" קיבלו 60,000$ לחודש בשלב בו עסקו 4-3 אנשים מטעמם בפרוייקט. לדברי שישקו, לפי תוכנית עבודה שהגיש משרדם, הם היו אמורים להשתכר, כשכר עבודה, כ-3.8 מליון דולר במהלך 5 שנות הפרוייקט (הודעתו מיום 8.4.03);
משיחה של אפל שנקלטה בהאזנות עולה, כי אהרון אבוחצירא הועסק בפרוייקט בספרד בשכר של 215,000 ש"ח לחודש;
אדריכל שמואל השמשוני (איש התכנון של הפרוייקט, להלן - השמשוני) מסר בהודעתו, כי קיבל עבור עבודת התכנון שביצע 75,000$, וכן 2 מליון ש"ח (שחלקם היה אמור לשלם לקבלני משנה), וכן כי היה אמור לקבל 20 מליון דולר כבונוס במשך 10 שנים. לדברי השמשוני, לאדריכלים האמריקנים שולמו 400,000-300,000$, ולחברה אמריקאית בגין עבודת תכנון תשתיות 200,000$.
ו. בהודעתו במשטרה אומר אפל לעניין הסכומים ששילם לגלעד, כי אלה נקבעו על-ידיו בהתאם לפוטנציאל העסק שבו מדובר. הוא מוסיף, שעם ההצלחה גלעד צריך היה להרוויח הרבה יותר. כאשר הוא נשאל על הפקטורים ששימשו בחישוב, השיב שהיה סולידי ושמרן, וכי אחר, במקום גלעד, היה עולה לו "פי שתיים או שלוש" ומספק תמורה פחותה.
ז. מעניינת במיוחד ובעלת משקל לענייננו העובדה, כי כעולה מהודעת ספקטור מיום 8.1.04, הרי שספקטור עצמו – אשר בהודעותיו המאוחרות מביע דעתו כי התשלומים שקיבל גלעד מופרזים – הוא עצמו, העסיק בתחילת שנת 2000 (במקביל לסיוע שהעניק אז לגלעד במגעיו עם אפל), את גלעד כיועץ בפרוייקט של אבטחה ולוגיסטיקה, שביצע ספקטור עבור גוף עסקי גדול (עיתון ידיעות אחרונות).
הפרוייקט נמשך כ-3 חודשים, ותמורתו קיבל גלעד מספקטור תשלום של 1,000,000 ש"ח (מיליון ש"ח)+ מע"מ, היינו שכר גבוה משמעותית (פי 3 עד פי 4, על בסיס חודשי) מזה שקיבל גלעד מאפל.
גם כאן, כמו בהסכם עם אפל, ההתקשרות הייתה למתן שירותים שהוגדרו כ"ייעוץ", והתשלום בוצע לחוות השקמים, תמורת קבלות וחשבונית מס. ספקטור מסביר כי התשלום לחווה, ולא אישית לגלעד – הן בהסכם אפל-גלעד, והן בהעסקה זו - נובע משיקולי מס.
בתשובה לשאלות החוקרים, מסביר ספקטור, כי העסקת גלעד הייתה על רקע של אימון אישי ומערכת יחסים קרובה שהתפתחה ביניהם באותה עת, אף שגלעד לא היה בעל נסיון בתחום האבטחה, וכי התשלום הגבוה נבע מכך שמדובר בפרוייקט של "הרבה מיליוני דולרים ואני שילמתי ביד נדיבה לכל הגורמים שהעסקתי."
ספקטור ציין, כי זכה לסיוע רב מגלעד, שליווה אותו בכל שלבי התכנון וההיערכות של הפרוייקט, וכי נעזר בידע ובהיכרויות של גלעד כקצין ביחידה מובחרת (לצורך גיוס מאבטחים).
ביקורת על התקשורת
מזוז מותח ביקורת על התקשורת: על שהשתמשה, לטענתו, באופן סלקטיבי, בציתות ממנו צוטטו הדברים: "האי בידינו". נטען נגד שרון, כי הדברים האלה, אותם אמר ו"נשלפו" מהאזנות סתר, מעידים כי ידע על הכסף שמקבל בנו, כשוחד עבורו ועל האי היווני. מזוז קובע, כי הציטוט שהובא הינו חלקי, ובחינת השיחה כולה מעידה כי אין להקיש מכך כי שרון ידע על הכספים שמקבל בנו.
מזוז אמר, כי בבואו להכריע בעניין שרון, החשיבו ככל אדם, ולא עשה לשרון הנחות נוכח היותו ראש הממשלה:
"דברים אלה יפים, כמובן, ביחס לכל אדם ובנוגע לכל תיק. אבקש להדגיש, כי החלטתי בתיק זה אינה פועל-יוצא של גישה מקלה יותר כלפי ראש ממשלה או בכלל. בעניננו, כאמור, חומר הראיות לוקה בחולשות בכל אחד מרכיבי העבירה, ואינו מתחבר גם לכדי מבנה כולל העומד על רגליו. הראיות בתיק זה אינן מביאות אותנו, אף בקירוב, לקיום האפשרות הסבירה להרשעה. בכל רכיב ורכיב של יסודות העבירה שבחנו וניתחנו בפירוט לעיל, קם ספק סביר, ולעתים אף למעלה מזה.
בהחילי אפוא את מבחן "האפשרות הסבירה להרשעה" שקבע בית המשפט על מכלול הראיות בעניננו, הגעתי, כאמור, לכלל מסקנה חד-משמעית, כי אין בתשתית הראיות כדי לבסס "אפשרות סבירה להרשעה".
טיעונים כוללניים, ראיות עקיפות ונסיבתיות
מזוז הוסיף ואמר (ציטוט):
במרכזם של חשדות אלה עומדת, כזכור, פרשת העסקתו של גלעד שרון על-ידי דוד אפל בפרוייקט האי היווני, כאשר, לפי החשד, הייתה זו העסקה בתנאים כספיים מפליגים, ובקשר עסקי שיש בו "מידה רבה של חריגות עד כדי פיקטיביות", וזאת בעת שאפל נזקק לשירותיו של שרון לקידום עסקיו. לפי החשד, העסקת גלעד כאמור, כמו גם הבטחות לתמיכה פוליטית שנתן אפל לשרון בשתי מערכות הבחירות הפנימיות בליכוד במהלך 1999, היוו מתת שוחד לשרון כדי לזכות בסיועו, בפעולות הקשורות בתפקידו.
הטענה בדבר קבלת שוחד על-ידי שרון מבוססת על מסכת של טיעונים כוללניים, וראיות עקיפות ונסיבתיות. המדובר, לפי הטענה, במצב של יחסי משחד-משוחד הנמשכים לאורך שנים, ללא עוגן זמן ברור להתגבשות יסודות העבירה, כאשר אין קורֵלציה בזמנים בין רכיבי העבירה השונים, וכאשר תיאור החשדות כולל "מסעות בזמן", קדימה ואחורה, בהתייחס ליסודות העבירה. כך ביחס ליסוד העובדתי-התנהגותי של מתן השוחד הנטען, וכך גם ביחס להתגבשות היסוד הנפשי.
כך הם פני הדברים באשר לרכיבי התמורה הנטענת, אשר בחלקה מיוחסת למעשים של שרון בשנת 1997, היינו, כשנה וחצי קודם למתת השוחד הנטענת, ובחלקה מיוחסת למעשים בשנים 2003-2002, היינו כשלוש שנים לאחר המתת.
מזוז שוקל מחיקת סעיפי האישום נגד אפל בפרשת האי היווני
אחת השאלות שהועלו בפרשה זו, היא האם יפעל מזוז למחיקת סעיפי אישום נגד אפל, בפרשת האי היווני. על כך כותב מזוז, בסייפה של החלטתו בעניין שרון (ציטוט):
"אציין לבסוף, כי אני מודע, כמובן, להשלכות אפשריות של החלטתי זו על כתב האישום שהוגש נגד דוד אפל (ת.פ. 8116/03 בבית משפט השלום בת"א), בנוגע לסעיף האישום הראשון המייחס לאפל מתן שוחד לשרון בגין הפרשיות נשוא החלטה זו. ברם, לא אעסוק בהשלכות אלה במסגרת החלטתי זו, והן יידונו בנפרד".
החלטה בשידור חי
היועמ"ש החליט למסור הצהרה, בשידור חי, וזאת כדי להעניק להחלטה את משקלה הראוי. בלשכת היועמ"ש התלבטו בימים האחרונים כיצד לפרסם את ההחלטה, ובמיוחד: כיצד להביא את דברי היועמ"ש לידיעת הציבור הרחב. החשש שהיה: חלק מכלי התקשורת יפרסמו את ההחלטה באופן מסולף ומגמתי, כפי שעשו עם החלטת היועמ"ש (לשעבר) אליקים רובינשטיין, בפרשת משה מזרחי.
מזוז בחר לפרסם זאת, בשידור חי, כדי להביא בפני הציבור את הממצאים האמיתיים ואת המסקנות, בלי קיזוזים וסילופים מצד עיתונאים-ועורכים בעלי עניין בפרשה.
