גילוי נאות: אין לי דבר נגד הגברת
שרה נתניהו. אשתו של ראש הממשלה פסיכולוגית במקצועה. אני לא מכיר אותה. היא אינה מכירה אותי. מעולם לא נפגשנו. אני אדחה בשאט-נפש כל ניסיון לייחס לי רדיפה אישית או אינטרס כלשהו בביקורתי עליה. זו ביקורת עניינית, לגיטימית ומוצדקת. עיניכם הקוראות ייווכחו בכך בעוד שורות אחדות ויעידו על כך עם סיום הקריאה.
ייכתב מפורשות: אין לי דבר וחצי דבר נגדה, רק תהייה אחת: מדוע הגברת שרה נתניהו מצטרפת לכל נסיעותיו (טיסותיו) של בעלה בתפקידו כראש ממשלת ישראל ליעדים שונים בחוץ לארץ, אפילו לקצרות שבהן, אותן שנמשכות יום-יומיים? מדוע היא אינה נשארת בבית לעסוק בעבודה, במקצועה? האם הפרוטוקול מחייב את הצטרפותה לכל אחת מנסיעותיו?
האם כמי שאמורה, בין מרצונה ובין מעצם היותה אשתו של האיש רם המעלה ביותר במערכת הפוליטית במקומותינו, לשמש דוגמה אישית; היא לא חושבת (לא?) שיש חשיבות גם למראית עין ציבורית של חיסכון?
האם זו ציפייה מופרזת או מופרכת מכבודה של אשת ראש הממשלה, שלפני עוד אחת מנסיעותיו הרבות של בעלה אל מעבר לים תקום שרה נתניהו ותודיע שהיא מוותרת על הכבוד - או, אולי, על הטרחה... – להצטרף אליו כבת לוויה, על תקן של "אשתו של" ונשארת בבית, ממשיכה בעבודתה השוטפת?
אין הצדקה להצטרפותה של שרה נתניהו לכל אחת מנסיעות העבודה של בעלה אל מעבר לים. גם הניסיונות המגוחכים, המעליבים את האינטליגנציה של "הקורא הממוצע", שנוקטת לשכת ראש הממשלה, בהסבריה התמוהים, לפיהם כל הוצאה עודפת, לשיפור תנאים ולשדרוגם - אם בטיסה עצמה ואם בשהייה במלונות שונים - המצטיירת כמיותרת וכבזבזנית, אינה אלא מאמץ לחסוך בעלויות, גורמת להיווצרות אפקט הפוך מזה שהיא מנסה ליצור: ההסבר מתקבל כתירוץ. הוא לא מניח דעת. הוא לא משכנע. הוא גורם למיקוד ולחידוד הביקורת הציבורית על הזוג נתניהו.
ויתורה של שרה נתניהו על נסיעותיה, ודאי הקצרות שבהן, עם בעלה במסעותיו המדיניים מעבר לים, יעורר אהדה כלפיה. הגיעה השעה שהיא תתרום תרומה לשינוי חלק בלתי מבוטל מדעת הקהל כלפיה. זה בידיה.