מי מפחד מהקלפים של יאיר לפיד

הוי אלוהים, כמה קבין של שנאה עצמית נפלו על ישראל עמך! והפעם, מדוע ולמה? כי יאיר לפיד רוצה לרוץ לבחירות, ומאידך-גיסא הוא מגיש את מהדורת החדשות של ערב שישי בערוץ 2. אליבא דמומחים, עיתונאים ושאר השונאים, יאיר לפיד חייב להתפטר מתפקידו כמגיש חדשות, או שמועצת הרשות השנייה תפטר אותו לאלתר. לא שלפיד אמר מפורשות שהוא מתכוון לרוץ לבחירות, אלא את זאת קבעו "חבריו" מן הברנז'ה וכן פוליטיקאים רמי-מעלה. אין מישהו שיכול להצביע שלפיד כשל בלשונו כמגיש חדשות, או הביע עמדה נחרצת בנושא פוליטי-מדיני-ביטחוני תוך כדי הגשת החדשות, אך אם אפשר לעשות לו דה-לגיטימציה, מדוע לא?

וידוי אישי: אינני קורא ידיעות אחרונות בכלל, לא את הטור של לפיד בפרט, ואיני צופה בחדשות ערוץ 2 בכלל. זו אצלי אידיאולוגיה. אינני מכיר את דעותיו של לפיד והן ממש אינן מזיזות לי כלל. אך מכאן ועד לקמפיין המאורגן היטב על-ידי עיתונאים ופוליטיקאים, בעזרתם הנדיבה של כמה כלי תקשורת הנחשבים למובילים, הדרך ארוכה. החלטתי לשבור את מילתי וצפיתי בשבועיים האחרונים בחלק ממהדורת החדשות שלפיד מגיש. ייתכן שאינני מבין מהי תעמולה גלויה או סמויה לדעותיו של האדם, אך ממש לא מצאתי שום מסר ושום פגם היכולים להחשיד אותו בקידומו הפוליטי. ממש כך. אם המסרים אינם קוליים ממש, באים המומחים לשפת הגוף ולתנועות הלשון וקובעים: יש דברים בגו. לפיד היטה את ראשו ימינה פעמיים, סימן לנטיותיו הימניות הנמצאות בתת-המודע שלו, והגורמות לסובלימציה של הרגשות ומכאן שהכל ברור. מומחה אחר לשפת הגוף מצא עוד סימן מובהק: לפיד החזיק את העט בידו השמאלית ונופף בו שלוש פעמים כלפי המרואיין. מה זה אומר? ללפיד נטיות מובהקות שמאלה, ותנועת העט מצביעה על סימנים מוסכמים מובהקים למרואיין שמא לא יאכזב ויתחיל לדבר שררה בשמאל האנטי ציוני. ממש עוכר ישראל!!!

המרגיז ביותר, וגם המחשיד במיוחד, הוא הג'ל שבשערותיו המאפירות. ג'ל זהו סימן לאי-השלמה עם המציאות, נטייה לעיסוק אובססיבי באנטי-אייג'ינג, שנאה איומה למגבעות של החרדים המסתירות את קרחתם ומבליטות את פאותיהם, רצון עז למצוא חן בעיני נשים מתבגרות, למשל ציפי לבני ודליה איציק. רק בגלל מסרים אלה יש להדיח אותו מתפקידו.

לפיד הוא עוף חול מוזר במחוזותינו. מעולם לא היה עיתונאי אחד שניצל, רחמנא לצלן, את מעמדו לקידום הקמפיין הפוליטי שלו. היו הרבה מאוד, אפילו יותר מדי. כמה פוליטיקאים הכובשים את כיסאות הכנסת או הממשלה לא היו עיתונאים או מיודדים עם עיתונאי-חצר? כל-כך הרבה עד כדי שאפילו עור הצבי, ממנו עשויים הכיסאות המרופדים שלהם, בוכים מרוב עייפות ומשקל. לו הצבי שנשחט למען כיסא המיניסטר או הח"כ היה יודע למי יועד הכיסא שבעורו ריפדו אותו, היה מעדיף להיטרף על-ידי נמרים.

כמה צביעות יכולה להתגלות באנשים בעת שהם מרגישים סכנה לכיסאם! הרי אין נושא בתוכנית פוליטית בטלוויזיה או ברדיו שהצופה או המאזין אינו יודע מי יהיו הפוליטיקאים המרואיינים. יש ויכוח בתוך הליכוד? דני דנון, ציפי חוטובלי ושות' יכבשו את המרקע או גלי האתר. אגב חוטובלי: דן מרגלית הצהיר מפורשות שכבודו היה בטוח שהשתתפות חוטובלי בתוכניתו "מועצת החכמים" תביא אותה לכנסת. זה לגיטימי. יש בעיות במפלגת העבודה? אין בעיה: כבל, בן-סימון ויחימוביץ' ראשונים להתייצב. אגב, ממש קוריוז: גם בן-סימון וגם יחימוביץ', אם הזיכרון לא בגד בנו, היו עיתונאים מיליטנטיים מאוד. ואם הזכרנו את חוטובלי, מן הראוי להזכיר גם את לפיד האב ז"ל וגם ישראל אייכלר שייבדל לחיים ארוכים, שני משתתפים קבועים ב"פופוליטיקה" שעשו את דרכם לפוליטיקה מתוך האולפן של הערוץ הראשון. עליהם לא נאמרה מילה.

יוסי שריד ויוסי ביילין, גאולה כהן ושולמית אלוני, ועוד רבים וטובים היו יקירי התקשורת, והם ניצלו את מעמדם לקידום האינטרסים הפוליטיים שלהם. עתה נזכרים ביאיר לפיד והמקטרגים נושאים את לפידיהם כמו במסעי הצלב. ומה הסיבה? הם מ-פ-ח-ד-י-ם למעמדם ולקרבתם לעטיני השלטון. הקנאה והאימה מכניסות את הפוליטיקאים והמלעיזים האחרים לקרב כדי להכניע את "גיבור התרבות" שקם אל מול עיניהם המשתאות. זו הסיבה היחידה ואין בלתה.