מי חושש מחקירת פרשת טננבאום

משהו מוזר אירע השבוע במערכת הפוליטית-ביטחונית, וכן במערכת התקשורת: מרבית הגורמים המשפיעים בנושא זה, התגוללו, כאיש אחד, על חברי ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של הכנסת, על כך שפרסמו (יום ד', 18.2.04) הודעה הקוראת למיצוי החקירה בפרשת טננבאום. הם טענו, כי גורמי הביטחון וגורמים מדיניים יימנעו מלבוא ולדווח לוועדה, בגלל חששם מפני דליפת המידע; הם טענו גם, למרבה הפרדוכס, כי הוועדה מתערבת בעניינים הנתונים עתה לטיפול בלעדי של גורמי החקירה והמשפט בישראל, ועל כן אסור לוועדה לתחוב את חוטמה, בשלב זה.

אלה שהשתלחו בחברי הוועדה אולי שכחו, כי החוק הוא שמחייב את אותם גורמי ביטחון להופיע בפני הוועדה; הם אולי שוכחים, כי במדינה דמוקרטית - לוועדה, שבה יושבים חברי כנסת, תפקיד ציבורי מובהק: להבטיח את פעילותם התקינה של גורמי הביטחון ויחסי חוץ של מדינת ישראל, ובמקרה הצורך, בהחלט, להתריע, גם פומבית.

צריך לקרוא פעם ועוד פעם את ההודעה הרשמית, כדי לחשוד שההתגוללות על חברי הוועדה, נובעת כנראה ממניעים אחרים [אותם נפרט בהמשך]. עיקרם: למנוע עיסוק וחיפוש אחרי האשמים הנוספים בפרשה. מאליו מובן, כי השתקת העניין בתקשורת תורמת לכך. אך קודם לפרטים, נביא כאן את הודעת הוועדה, בשלמותה:

"הוועדה תובעת מרשויות הביטחון ואכיפת החוק להקנות לחוקרים את כל התנאים והאמצעים שיידרשו על-מנת למצות את חקירת אלחנן טננבאום ולהגיע לחקר האמת.

"ועדת המשנה עקבה בשנה האחרונה בעניין ודריכות אחרי פרשת טננבאום, כולל חילופי השבויים והחקירה המתנהלת בימים אלה. הוועדה תומכת בחקירה זו ומחזקת את ידיהם של חוקרי השב"כ, הצבא והמשטרה".

"פרשה זו מסתמנת כאחת הפרשיות החמורות והמדאיגות בתולדות ישראל. הוועדה לא תנוח ולא תשקוט עד שתגיע הפרשה לסיומה, כולל בירור נסיבות הגעתו של טננבאום ללבנון והנזקים לביטחון המדינה, ונקיטת הצעדים המתבקשים בהתאם".

נקדים ונפריך כאן את "השקר הלבן", עליו חזרו שוב ושוב אמצעי התקשורת, וכמה מהפרשנים הבולטים: הודעת הוועדה ו/או מי מאנשיה אינה בבחינת תקדים. סוד גלוי הוא, כי כמעט כל שבוע, מיד לאחר הדיון בוועדה, מקבלים העיתונאים המסקרים את הכנסת "תידרוך", שבו נמסר להם מידע אל הדיון בוועדה ועל חלק מהדברים שנשמעו בפניה. חיפוש פשוט בארכיב אתרי אינטרנט, ישלוף מאות "תוצאות" מתאימות.

הודעת הוועדה הוצאה זמן קצר אחרי ששמעה את ראש השב"כ, אבי דיכטר. חברי הוועדה, ובראשם יושב-הראש, ח"כ יובל שטייניץ, הזדעזעו. הנה הם שומעים, ממקור ראשון, כי כל שחששו - הרי זה מתאמת. הם הזהירו כי פרשת טננבאום מלמדת גם על כשל נוראי מצד גורמי הביטחון בישראל, והנה הם שומעים כי אכן כך הם פני הדברים.

צריך לקורא היטב בין השורות, ולסמוך על מידע נוסף, כדי להבין כי הוועדה דורשת למעשה למצות את הדין עם כל המעורבים והרשלנים ב"פרשת טננבאום" כולה, נוסף למיצוי הדין המובן והמתחייב עם אלחנן טננבאום האיש. הוועדה נמנעה, מטעמיה היא, מלהצביע על אותם אישים אותם צריכים גם כן לחקור. טננבאום מצוי עתה בהליכי חקירה, ודבר זה יימשך עד מיצוי הדין האישי עימו. ואולם, מי שמכיר את מהלכיה של הוועדה, ובראשה את שטייניץ, יכול להבין בקלות כי שטייניץ מכוון גבוה, הרבה יותר גבוה.

שטייניץ, וחברי ועדה נוספים, מכוונים לעבר ראשי המוסד, לראשי השב"כ, ובמיוחד לעבר גורמי המודיעין בצה"ל. אלה האחרונים הפקידו בידי טננבאום מידע רב בשנים ששירת בקבע ו/או בשנים שגוייס לשירות מילואים. המצב הזה נמשך, גם בשנים שטננבאום נקלע לצרות כלכליות והסתבך שוב ושוב בפרשות שונות. דבר זה היה ידוע בצמרת צה"ל. למרות זאת, טננבאום לא הורחק ממוקדי כוח-מידע. יותר מזה: כדי לסייע לו, כלכלית, הוא גוייס למילואים שוב ושוב, בתנאי קבע הוקפץ לדרגת אלוף-מישנה. האחראים לכך הם, בין היתר, קצינים בכירים שהיו קשורים עימו ביחסי חברות.

חברי הוועדה יצאו אל הציבור, לאחר שהתברר להם כי גורמי הביטחון מנצלים לרעה את האיפול הכבד שהוטל על הפרשה. התברר, כי תחת האיפול, גורמי הביטחון והמשטרה עלו על מסלול, שבו הם ממקדים את האש - נגד טננבאום בלבד. אומנם נכון: טננבאום הוא הפושע העיקרי. הוא שפעל לכאורה למכירת סודות מדינה; הוא שיצא לביצוע עסקה בלבנון; והוא האחראי לכך שהחמדנות העבירה אותו על דעתו, עד כדי כך שסיכן את חייו. ואולם, כל מי שמכיר מעט את המערכת - ומי כמו חברי ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של הכנסת יודעים זאת - יכול להבין בקלות, כי מיצוי הדין בפרשת טננבאום, יחייב מיצוי הדין עם שורה של קצינים בכירים ובעלי תפקידים, הן במוסד, הן בשב"כ והן בצה"ל. ומתובנה זו בדיוק מנסים להרחיק אותנו, את הציבור.