אפלה בצהרי היום

כעסתי כל-כך על המצבר שלי, שאפילו לא בדקתי מה קרה לו. "מקומך בזבל, בוגדן", אמרתי לו בחוסר סלחנות, עצרתי ליד חנות חלקי חילוף ברחוב הירקון, לפני הנמל, וקניתי מצבר חדש.

למעשה, אני מבין היטב את שלושת הבריטים האלה מ'טופ גיר' – ג'רמי קלארקסון, ג'יימס מיי וריצ'רד המונד – הטוענים כי נהיגה בתנאי אידיליה, כמו בשווייץ, היא שעמום המסוגל להמיט גרביטציית-יתר על עפעפי הנהג.

לא. לא שכחתי שיש סדרות הורור גם במוסכים, וגם על כך אני קורא במכתבים הנשלחים לאגף 'שואלים את אדוארד', בנסותי להגיש עזרה למטורטרים מעוכי-העצבים – עד כמה שניתן לעשות זאת בהתכתבות.

סליחה על ההקדמה הארוכה שרשמתי לפני הסיפור, המתאר רגע של הורור שתפס אותי בהפתעה מוחלטת, שלשום, בצהרי היום.

לא התכוונתי לספר על כך ברבים, ולהפוך לגיבור האפיזודה המטופשת ביותר שניתן לדמיין. אז למה אני מספר? האמת, אין לי מושג. אולי משום שהתרגלתי לספר גם סיפורים שבהם אני יוצא טמבל. אני עושה את זה כי אחרת, אף אחד לא היה מאמין לשאר הסיפורים, אלה שאני מצטייר בהם כדמות עם מעט בינה תחת פדחתה.

תקוע בין שני קירות חשוכים, חשתי כמו בסרט אימה. לצאת מהמלכודת אי-אפשר, כי אין חשמל – ומאידך-גיסא אין גם אפשרות לנוע בכוח הסטרטר (לו רק המנוע היה מסרב לעבוד). לצאת מאלפא אי-אפשר, הטלפון לא עובד בגלל הקומה התת-קרקעית (מינוס ארבע משהו) מצופת הבטון, וגם את החלונות אי-אפשר לפתוח – כי המנגנון שלהם חשמלי אף הוא.

לכך יש להוסיף את העובדה שאיש אינו חולף קרוב למערה החשוכה שבה אני נצור. ממש פדיחה.

"שב, שתה מים, הדלק מקטרת, תחשוב", אני אומר לעצמי, במטרה לשכנע את האידיוט שקלע את עצמו לצינוק החניה, שעוד רגע הוא ימצא דרך להימלט.

רעיון המקטרת לא היה מוצלח, כי העשן הסמיך מילא את חלל האלפא. אני עובר למושב האחורי. מה שלכלב שלי, שייקה, לוקח שנייה או שתיים, לקשיש שעם גופו אני נאלץ להסתדר זה לקח כמה דקות.

ושם, במושב האחורי, אפשר להפשיל למטה את השמשות, כי למזלי בדלתות האחוריות יש מנואלות רגילות ולא לוקסוס חשמלי.

אני פותח שמשה, ורואה קיר צמוד-כמעט לדלת (פה התכוונתי לצאת? מה אני, חתיכת נייר?). אני מושיט את כפות ידיי החוצה, מצמיד אותן לקיר המחוספס, ומשתמש בו לדחיפת האוטו אחורה בכל כוחי – אך אלפא לא זזה, כי בלם היד נעול. אני משחרר אותו, ומנסה שוב. מילימטר אחר מילימטר, אלפא נסוגה.

אין לי מושג כמה זמן לקח לי הרוורס הידני הזה. חצי שעה? יותר? העיקר שהשתחררתי. עמדתי ליד הרכב ופרצתי בצחוק. רגע אחר-כך הגיעה נשמה טובה במאזדה, הצמדנו כבלים – ואלפא הגיבה מיד בבס-בריטון שלה.

"איך זה נפל עליי! לי זה לא קורה", אמרתי למציל שלי. "אני דווקא דוקטור בדברים האלה", התגאיתי במבוכה, והוא חייך, ואז תיקנתי את עצמי, "נו, אולי לא דוקטור, אלא רק פרמדיק".

אז ככה. אני נכנס לחניון תת-קרקעי ברחוב פרישמן בתל אביב. משום מה, אין מקום פנוי, ואני יורד למטה כמה קומות. עדיין אין מקום. בעודי מתכוון לעלות חזרה מהמפלס התחתון, ולהמתין עד שמישהו ייצא עם רכבו – אני מבחין פתאום, באיזו פינה מצד שמאל, במקום חניה צר מאוד, תחום בין שני קירות, הנראה לי רחב דיו לאלפא.

אני יוצא מהמכונית, מקפל את מראות הצד שלה ומשתחל בזהירות, ממש גלגל בצד אגודל, לתוך המנהרה החשוכה.

הצלחתי. אני סוגר את השמשות, מדומם את המנוע, ומנסה לפתוח דלת כדי לצאת מהרכב. אלא שאז מתגלה שאין שום סיכוי שאצליח להידחק בין הקיר לדלת, שהרי הרווח ביניהם עומד על סנטימטרים ספורים.

בפניי עומדות שתי אפשרויות: או שאני יוצא מהנקיק הזה בהילוך אחורי ומנסה להיכנס שוב, הפעם תוך ניסיון להתקרב ככל האפשר לקיר הימני, וכך לזכות בעוד כמה סנטימטרים מצד שמאל שיאפשרו לי לצאת מהאוטו - או שאני יוצא מהמערה הדחוקה הזו כדי לחפש חניה במקום אחר, כפי שתכננתי קודם לכן.

אני מסובב את המפתח בסוויץ', ופה הפתעה: החשמל מת. פשוט אין מצבר. זו התפגרות מוזרה מאוד, משום שעד עתה הוא לא הפגין שום חולשה. מה עוד שכל שבוע בדקתי את המצבר (ורטה בן ארבע) בוולטמטר. עד לפני יום-יומיים המכשיר הצביע על 12.5 וולט, ערך אידיאלי, והאלטרנטור מצידו היה מספק 14.2 וולט. זאת ועוד: לא מזמן פירקתי את המצבר מאלפא, מילאתי אותו בבית, והפסקתי להשתמש ללא צורך באזעקה ובמזגן. גם סידרתי למצבר שלי כובע עשוי קרטון רב-שכבתי עבה, כדי להגן עליו מפני צלהבי השמש. ועוד התכוונתי להרכיב לו מאוורר קטן, כמו זה שגיליתי ביגואר E-type של ידידה שלי בלונדון.

אז למה הוא בגד בי, המצבר שלי, במקום לגמול לי על היחס החם והידידותי שהוא זכה לו? מה זה, לכל הרוחות? לי, לעשות דבר כזה? לא רק שהסטרטר לא עובד, גם אורות אין, וגם לא צפצפה. אפילו לוח המחוונים חשוך.

דוד: בזמנו כתבת סדרה נפלאה על קניית מכוניות משומשות, עם המון טיפים שאי-אפשר למצוא בשום מקום אחר. 'מקור ראשון' החריב, משום מה, את האתר, ואני לא מצליח למצוא את סדרת המאמרים שלך. האם במקרה יש ברשותך המאמרים האלה, בקבצים או משהו דומה? אשמח לקרוא וליישם ולספר לאחרים - איך נכון לקנות אוטו משומש.

תשובה: עקב הביקוש לסדרת כתבות זו ('משומשת חיל מי ימצא'), חשבתי על הרעיון לפרסם אותה שוב, הפעם כמדריך מורחב שיצורף לעיתון כמוסף מיוחד. מובן שצעד כזה דורש תיאום עם הנהלת העיתון.

בחיסוי שם: נחוצה לי מכונית סטיישן, אמינה וחסכונית במחיר שפוי. אני מעדיף לרכוש מכונית חדשה, ומתלבט בין יונדאי i30 CW לבין קיה סיד סטיישן.

התואיל לערוך למעני ולמען קוראים נוספים השוואה מקצועית בין השתיים, ולחוות דעתך על היתרונות והחסרונות שלהן?

תשובה: מהבחינה הטכנית גרידא, אין הבדלים משמעותיים בין שתי המועמדות, אם כי קיה מחזיקה ביתרון של שבע שנות אחריות. במקומך, הייתי מבצע סיבוב בשתיהן ונוכח מי מהן קולעת יותר לרחשי טעמי.

בחיסוי שם: לפני כשבועיים עברה אשתי תאונת דרכים, כאשר איבדה שליטה על טויוטה קורולה. אנחנו מתלבטים בקניית רכב חדש. עליו להיות אוטומטי (אשתי נוהגת רק על כזה) ומשפחתי, ובקיצור 'משפחומטי', כלשונך. הוא צריך להיות גם עם תא מטען גדול ובטיחותי, ובעיקר - שיענה על הפחדים של אשתי לאחר התאונה.

עיקר הנסיעות הן בתוככי העיר, ויש גם נסיעות מהעיר מעלות לאזור עכו-נהריה, וגיחה חודשית לאזור המרכז.

אנו מתלבטים בין טויוטה קורולה סאן+, שמחירה כ-123 אלף שקלים, לבין סוזוקי SX4 שמחירה כ-110 אלף שקלים, ובין הונדה סיוויק שמחירה כ-139 אלף שקלים.

מה דעתך על הפערים במחירים, ביכולת וברמת הבטיחות, בהתייחס לצרכינו?

תשובה: מכל הבחינות, סיוויק גוברת על קורולה ועל SX4, מה שמתבטא בהפרש שבין המחירים.

חלופה שכדאי לכם לבדוק היא סקודה אוקטביה 1.2 Tsi. חרף נפח מנועה המוקטן אך מגודש, צ'כית זו אינה נופלת מבחינה דינמית ממכוניות המצוידות במנוע 1.6.

רועי מינץ, באר-שבע: אני קורא אדוק ונלהב של המדורים שלך ב'מקור ראשון' וב'הגה'. בשני העיתונים אלו הדברים הראשונים שאני קורא כשאני מקבל את העיתון.

מזה כשנה אני בעלים גאה של ניסאן אלמרה פרפקט שנת 2004 (ארבע דלתות, אוטומטית). קניתי אותה ביולי 2009 עם 60 אלף ק"מ, מיד ראשונה פרטית במצב מצוין. אני נוסע כ-120 ק"מ ביום (למעלה מ-30 אלף ק"מ בשנה). באופן עקרוני אני מרוצה ממנה לגמרי, והיא נוסעת מעולה בלי עין הרע.

יש רק שני דברים שמציקים לי בה (חוץ מזה שיש רק מנורה אחת בתא הנוסעים, והיא מעל הנהג במקום במרכז התקרה, אבל לטעויות כאלו של מתכנני הרכב אין פתרון מלבד לקנות רכב אחר...):

1. זמן קצר לאחר הקנייה שמתי לב לרעש מתכתי מכיוון המנוע, אבל לא ממש ידעתי להגדיר אותו או מתי הוא מופיע (כי שומעים אותו רק כשהחלונות פתוחים, ואני לא נוסע הרבה עם חלונות פתוחים). כשעשיתי לה טיפול 75,000 (הרכב מטופל במוסך היבואן בבאר-שבע) ביקשתי שיבדקו את זה, אבל הם לא מצאו שום דבר. גם אחרי שנסעתי עם שני מכונאים ברכב והצלחנו איכשהו לשמוע את הרעש, הם אמרו לי שזה שום דבר ושלדעתם האוטו בסדר גמור, ואולי זה יעבור. הבנתי שאין להם מושג מה לעשות עם זה.

התופעה לא נעלמה, כך שהצלחתי לאפיין אותה בצורה מדויקת יותר: הרעש מופיע כשהטורים מגיעים לסביבות 2,000 סל"ד. ברגע שהמחט נמצאת מעל אותו אזור או מתחתיו, המנוע שקט לחלוטין. בדקתי את הנושא גם בנסיעה וגם בניוטרל, וזה חוזר על עצמו למעט מקרים בודדים. אולי זה קשור קצת גם לטמפרטורת המנוע.

כשאני מחנה את הרכב אך עדיין לא מדומם את המנוע (אני נותן לו לנוח קצת בסוף הנסיעה, כמו שכתוב בספר הרכב), אני שוב שומע לעתים את הרעש הזה, אך הוא נשמע רק כשידית ההילוכים נמצאת על D ואני לוחץ על דוושת הברקס. ברגע שאני מעביר לניוטרל או פארקינג – הרעש נעלם. מדובר במין רשרוש מתכתי, מין צלצול כזה של רעידות.

בשבוע שעבר עשיתי טיפול 90,000, ושוב ביקשתי שיבדקו את הנושא. מובן שמרפי פעל לרעתי, וכשהמכונאי ישב איתי באוטו לא היה שום רעש. בכל מקרה, התעקשתי שיכתוב את מה שאמרתי וביקשתי שיבדקו. הבעיה היא שבאותו יום הייתי לחוץ מבחינת הזמן, ולא נשארתי עם האוטו במוסך כדי לוודא מה הם עושים. מובן ששוב הם לא מצאו כלום...

מה עושים? האם שמעת פעם על תופעה כזאת? האם אני יכול להמשיך לנסוע בלב שקט או שעליי ללכת למוסך אחר, ולא רשמי של היבואן?

2. הבעיה השנייה: יש כל הזמן צקצוקים/רשרושים מטבור ההגה. אני מתכוון לחלק הפלסטיק שתחתיו נמצאת כרית האוויר (אני לא יודע אם טבור ההגה זה בדיוק זה, או שם נרחב לכל החלק המרכזי שלו). בכל מקרה, אם אני מניח את היד על מרכז ההגה הרעש מפסיק, אך אם אני מחזיק את ההגה כמו שצריך בשתי ידיים יש רעש שמשגע אותי במרבית זמן הנהיגה. בטוח יש שם איזה משהו רופף. שווה לבקש ממישהו שיבדוק, או שאלו דברים שלא נוגעים בהם כי יכול להיות יותר נזק מתועלת?

תשובה: 1. אם זיכרוני לא מטעה אותי, מנוע האלמרה מצויד בשרשרת טיימינג, ולא ברצועה, שהיא יצור שקט. ואולם, אם השרשרת הייתה האשמה, כל מוסך היה מגלה זאת בקלות.

הצליל המכני המגיע מאזור המנוע אינו בהכרח מהמנוע עצמו, אלא עשוי לבקוע מהמזרקים, מכוסות השסתומים ואפילו (אם מדובר על צלצול) תוצאה של הישרפות התערובת בתא שריפה שהצטבר בו פיח, מה שהעלה את יחס הדחיסה (הרעש מכריז על כך). אם רעש זה ייעלם בעקבות נסיעה על דלק 98 אוקטן, סימן שזו הייתה הבעיה.

2. כנראה, הפלסטיק שבמרכז גלגל ההגה התקשח בגלל השמש, ומרעיש בחיבוריו לבסיס. אפשר לפרקו (בעדינות!), ולהרכיב חזרה עם טיפות סיליקון בחיבורים, כדי למנוע את הרעדה שיוצרת את הרשרוש.