בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
רשת האינטרנט מלאה רוע וכיעור אנושי, אבל פרפר אחד קסום ויפה שעף לפתע לכיווני נותן יסוד לתקווה כי לא הכל אבוד...
|
|
|
|
|
הרשת היא נשף מסכות של מיליוני מעמידי-פנים, אנשים שישכנעו אתכם שיום הוא לילה ולבן הוא שחור, לא לפני שיבטיחו לכם שתמורת סכום צנוע, זעום, סמלי, תקבלו תמורה מלאה שלא עומדת בשום יחס להשקעה שלכם. כדאי. מהרו. רק היום. | |
|
|
|
הצד המשחית של הפורנו
|
בת-שבע שפירא
|
נגע ממאיר חותר תחת אושיות חיינו וחיי ילדינו, ולא נעשה כמעט דבר כדי לחשוף אותו, להצביע עליו, על חומרתו ועל ממאירותו, ולבלום אותו
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
אין / יש מי שאינו מכיר את התופעה? תיבת הדואר מתמלאת מדי יום באזהרות. אל לנו לפתוח מייל מכתובת מסוימת. לחלופין – יש להעביר את המייל שזה עתה נשלח לכל המעט לעשרה מכותבים, כדי שהאבן העתידה ליפול על ראשינו אם לא נעשה זאת תיהפך ליהלום שיונח – מעשה פיה מלאכית טובה - על כריות אחת האצבעות של כף ידינו הפתוחה והמושטת לנסים ולנפלאות. הרשת רוחשת קשקשת, מכתבי שרשרת, קולות-קוראים של רשרשת. כמו קריאות "זאב זאב" שאינן נענות עוד על-ידי מי שמורגלים שמהלכים עליהם אימים (הווירוס החדש שמשתולל ברשת ישבית לא רק את המחשב אלא ימיט עליכם פורענויות נוספות - ראו הוזהרתם), כאשר אנחנו מקבלים קריאת מצוקה אמיתית - תרומת דם לחולה הזקוק לה בדחיפות נואשת, או כאשר משפחה במצוקה זקוקה לנדבתנו אחרת היא תיזרק לרחוב - אנחנו קהים. חשדניים. לא מאמינים עוד, או, גרוע מזה, מניחים להן לעבור על יד העין, על יד האוזן. לא ראינו. לא קראנו. אולי נמחק בטעות. שקרים קטנים, שקרים שקטים. אני לא זוכר מתי הפכה תיבת הדואר לפח (סליחה, טעות, הגדלה – מכולה) אשפה, אשר חלק בלתי מבוטל מדברי הדואר הם מה שמוגדר "דואר זבל". עם עובדות, זאת לימדוני, לא מתווכחים. לא אתווכח, רק אשוחח, בשירותכם, איתכם. האם ייתכן כי אף שלא נתתי את כתובת הדואר האלקטרוני שלי ליותר מאשר עשרות בודדות של אנשים היא ידועה, נכון לעכשיו, למאות ואולי לאלפים, בארץ ומחוץ לה? מתי הפכתי טרף לזאבים, לאריות ולשועלים ולשאר בעלי חיים טורפים ובהם עופות דורסים, כרישים ולווייתנים? לפעמים (הסקרנות, הסקרנות) דווקא בדואר שעל פניו נראה כדואר שעלי להשליכו לאלתר אל סל המחזור, אשר אני אמור לרוקן אותו אחת לימים אחדים, יש מידע חשוב, רב-ערך. איך אזהה דואר כזה? איך אבדילו מאינספור דברי דואר ששלחו אלי נוכלים ושרלטנים? רשת האינטרנט רוחשת - המוני-המונים - זמזומי מילים. איך אדע מתי עפה אלי ציפור שיר? הרשת משופעת וגדושה, מוצפת לעייפה, מסרים לא-כלומיים, הבטחות-סרק. הרשת היא נשף מסכות של מיליוני מעמידי-פנים, אנשים שישכנעו אתכם שיום הוא לילה ולבן הוא שחור, לא לפני שיבטיחו לכם שתמורת סכום צנוע, זעום, סמלי, תקבלו תמורה מלאה שלא עומדת בשום יחס להשקעה שלכם. כדאי. מהרו. רק היום. הרשת היא סדום ועמורה. עמורה וסדום. רשת האינטרנט היא ארסית. היא נבזית. היא מרושעת וזדונית. פניה כפני האדם באשר הוא. היא מלאה צביעות וקנאה. עולמה כעולמנו. אבל לעתים, משום מקום כביכול, אפשר לראות, דק ושקט כלחישה, עף לו, מאי-שם, פרפר. ואז, לפתע, אני נלכד. לא עושה דבר, שום דבר. רק יושב ובוהה בו, איך הוא עף ומכשף במעופו את כל מה שאני יודע (מעט) על הרשת ואת כל מה שאיני יודע (הרבה) על אודותיה ומשהו בי לוחש לי (אולי זה הפרפר, אבל האם לפרפרים יש פה?) כי לא הכל אבוד. כי אולי מתוך ים הכיעור תזדהר טיפה אחת של יופי, שהודות לה כדאי לשאת ואפשר לסבול הכל, את כל זוהמת הרשת וצחנתה.
|
תאריך:
|
21/06/2010
|
|
|
עודכן:
|
22/06/2010
|
|
אברהם שרון
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
דגנית חרובי
|
22/06/10 11:33
|
|
אודה ולא אבוש: לא יכולתי לקרוא עד הסוף את הכתבות המסכמות את "דוח ועדת מצא". נשנקתי. תמונות גירוש היהודים צפו ועלו בדמיוני. הדוח הזה לא היה בא לעולם אלמלא השנאה לאחים שווקה כמעשה מדיני חשוב. הפיגוע בדמוקרטיה שווק לציבור כמעשה דמוקרטי, והבגידה של שרון בציבור בוחריו שווקה כהוכחה למנהיגות נדירה. כל השקרים שלו, והיו הרבה, לא זכו ל"פולו-אפ".
|
|
|
תחת הכותרת "מצור מדיני", סינגרתי לפני כשבועיים על הכוונה להקל במצור על עזה בכל הקשור לסחורה אזרחית. נטען כי הסגר, בתפיסתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, תכליתו למנוע התעצמות חמאס ואין ביכולתו לשנות את המציאות האיזורית כמו גם להביא לשחרורו המיוחל של גלעד שליט משבי חמאס.
|
|
|
אין לי השכלה משפטית, לכן אני בוחר לדבר אל כבוד השופט נעם סולברג בדברי תורה. אני משוכנע ששופט שסיים את ישיבת "יבנה" לא ימצא אצלי דברים שאינם מוכרים לו. בכל אופן אני מוצא לנכון להסב את תשומת לבו למה שהעירו לנו רבותינו ז"ל בבבא מציעא נט, ע"ב: בשלושים ושישה מקומות בתורה הזהירה התורה על הגר. אין מצווה אחרת בתורה שמופיעה וחוזרת במספר כה רב של פעמים כמו המצווה ביחס לגר.
|
|
|
"אני יודע, האשמה לא הייתה בכוכבים אלא בי עצמי. למדתי דברים כה רבים שתועלתם הייתה מעטה. מוח האדם יש לו דעה משלו".
|
|
|
לפני כמה שבועות חשבתי לכתוב כמה מילים על יואב יצחק. אין ספק שיצחק הוא זן נדיר; לוחם צדק שנדמה שרק דבר אחד מניע אותו בעולם העיתונות (ואולי בכלל) - לחשוף את האמת. המילה הזו, 'אמת', המכילה את האות הראשונה, האמצעית והאחרונה באל"ף-בי"ת, כאילו נעלמה מן העולם הפוסט-מודרני, שבו רק הממזר, ה"מבריקן", ה"משפילן", המצליחן, השנון, זה שמצלם זוועות, ה"יעיל" שמנצל אבל לעוד אייטם, הוא-הוא המלך. בא נרי אבנרי והרים את כפפת התשבחות שנכתבה על ידו במאמר "עיתונאי העשור שלי". אבנרי, אדם מיוחד בפני עצמו, שבחר לגולל את משנתו גם באתר "מחלקה ראשונה", אשר מאפשר כתיבת בלוג "ללא פנקסנות", כפי שמצוין באתר, חש בעצמו את זרועה הארוכה של התקשורת, בכתבה של ענת טל-שיר "עלייתו ונפילתו של נרי אבנרי" בנוגע לכתבת תחקיר על המסעדה שלו, מכוון בכתביו בדיוק לבעיה, כפי שהוא ורבים רואים אותה עין בעין: התקשורת.
|
|
|
|