מכירים את פרק שירה? זהו טקסט עתיק שהתחבר בשלהי התקופה התלמודית, בסביבות המאה החמישית-שביעית. המוטיב המרכזי בו הוא שלכל יצור ויצור, לכל נברא, יש פסוק מיוחד המבטא את סגולתו ושירתו. כל עצם בטבע משבח את הבורא: השמים והארץ, השמש והירח, הכוכבים והעננים, הירקות והעצים, השרצים והעופות, הבהמות והחיות. לכל אחד פסוק ייחודי. הבריאה כולה משתוקקת לבורא, וכל יצור מגלה את ייחודו.
כמדיטציה, ההמלצה שלי היא לקחת פסוק מפרק שירה, להשתמש בו בחשיבה איטית כמו מנטרה, וכך להתבונן בטבע. למשל, "אילנות מהם אומרים? 'אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי ה'". האם תוכלו לחוש ולשמוע את שירת העצים? אם שטים בים, אפשר לזכור מה אומרים הימים - "מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשבְּרֵי יָם". דגים מה אומרים? "קוֹל ה' עַל הַמָיִם אל הכבוד הִרְעִים". אם הולכים לגן החיות, ורואים פיל, מה הוא אומר? "מַה גָּדְלוּ מַעֲשיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשבֹתֶיךָ". כלבים אומרים: "באו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עשנו". הזרזיר שר באופן תמידי בבחינת "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה", וכמה אפשר ללמוד מהחתוּל האומר: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשּיגֵם וְלֹא אָשוּב עַד כַּלּוֹתָם".
מקובלי צפת הדגישו מאוד את חשיבות קריאת פרק שירה, היות שראו בכך דרך שבה האדם תורם את חלקו בהבאת שפע לנבראים. ר' משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ מצטט בהקשר זה את המדרש בבראשית רבה: "אמר ר' סימון: אין כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל". המלאכים הממונים על יצורי הבריאה אחראים להשפיע את השפע ולתת להם את הכוח הקיומי, ופרק שירה כולל בתוכו את המנוני המלאכים הללו. ואולם, אומר הרמ"ק, בסופו של דבר העיקר תלוי במעשי האדם, "אם ייטיב ירבה הקב"ה כוחם וישפיע בהם טובה וברכה... ואם ירע ימעט שפעם". כך גם האר"י משבח את מי שאומר פרק שירה, "ויודע לכוון... שהוא גורם שפע לכל הנבראים".
חידושי מקובלי צפת השפיעו על רבי נחמן מברסלב, שאמר: הלוואי והייתי זוכה לשמוע את כל השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לה' יתברך, בלי פנייה ובלי שום מחשבות זרות, ואינם מצפים לשום גמול. "דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵש לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שהוּא רוֹעֶה שם, כִּי כָל עֵשֶב וָעֵשֶב יֵש לוֹ שִירָה שֶאוֹמֵר, שזֶּה בְּחִינַת פֶּרֶק שירָה". גם הרב קוק הושפע ממקובלי צפת ונמצא משבח את מי שיודע להתנשא ולהתאחד "עם כל היקום כולו, עם כל הבריות, ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה, זה הוא העוסק בפרק שירה בכל יום, שמובטח לו שהוא בן עולם הבא".
בתקופה התלמודית עסקו בפרק שירה כחלק מסודות "מעשה בראשית" והגיעו לחזיונות אקסטטיים. אך גם אם אנו רחוקים מדרך זו של התנאים שגילו את סודות פרק שירה, אין זה גורע מחובתנו לעצור לפעמים ולהתבונן בעולם הטבע. ההתבוננות בבריאה וההתפעלות מעוצמת היצירה הא-להית מכשירות את הדרך לחוות את ההרמוניה שבטבע ולחוש את החסד האינסופי שבעולם. התבוננות כזו בדורנו, בעידן של טכנולוגיה, היא בעלת ערך מיוחד לעצירת מרוץ החיים. זאת ועוד, בעידן של הרס המערכות האקולוגית על-ידי האדם, יכול החיבור לטבע באמצעות פרק שירה דווקא לעודד אותנו לקבל על עצמנו לפעול לשמירה על העולם ועל שירתו הייחודית של כל נברא ונברא.
נסיים אפוא בשיר המפורסם שכתבה נעמי שמר בהשראת ר' נחמן מברסלב:
- דַּע לְךָ כשכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵש לוֹ נִגּוּן מְיוּחָד מִשלּוֹ
דַּע לְךָ שכָּל עֵשב וְעֵשב יֵש לוֹ שירָה מְיוּחֶדֶת מִשלּוֹ
וּמִשירַת הָעֲשבִים נַעֲשה נִגּוּן של רוֹעֶה
כַּמָּה יָפֶה כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה כְּששוֹמְעִים הַשּירָה שלָּהֶם
וּמִשירַת הָעֲשבִים מִתְמַלֵּא הַלֵּב וּמִשְתּוֹקֵק
וּכְשֶהַלֵּב מִן הַשּירָה מִתְמַלֵּא וּמִשתּוֹקֵק אֶל אֶרֶץ יִשרָאֵל
אוֹר גָּדוֹל אֲזַי נִמְשךְ וְהוֹלֵךְ מִקְּדוּשתָהּ של הָאָרֶץ עָלָיו
וּמִשירַת הָעֲשבִים נַעֲשה נִגּוּן של הַלֵּב.
