הֲרֵי מַהוּ לִהְיוֹת חֲרֵדִי? זֶה לִחְיוֹת בְּעִדָּן שֶׁל אַתְחַלְתָּא
וְלָנוּס מֵהַנֵּס הַגָּלוּי בִּנְתִיבִים פְּתַלְתּוֹלִּים שֶׁל מִלּוּט.
זֶה לָגוּר פֹּה, בְּאֶרֶץ טוֹבָה, וּלְקַיֵּם בְּצִמְצוּם "וְאָכַלְתָּ",
"וְשָׂבַעְתָּ" מְעַט, אֲבָל לֹא "וּבֵרַכְתָּ". לִחְיוֹת בְּגָלוּת.
זֶה לִלְבֹּשׁ כְּלֵי גּוֹלָה וּלְהַנְצִיחַ תּוֹצְאוֹת נְסִבּוֹת שֶׁל מִקֹּדֶם.
זֶה לִקְבֹּעַ: אֲנִי בַּמִּזְרָח וְלִבִּי עוֹד בְּסוֹף מַעֲרָב.
זֶה לִחְיוֹת בְּגָלוּת אַשְׁכְּנַז וּסְפָרַד שֶׁבְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ.
זוֹ תַּמְצִית הַמֻּשָּׂג "חֲרֵדִי". וְלָכֵן, מָה הַפֶּלֶא הָרַב?
