הרשעה במשקל נוצה

עריקתו המאוחרת של הנגבי הכילה בתוכה מסר: מתוך הליכוד, המאבק על חפותי יהיה בלתי אפשרי, שהרי קדימה, למרות שפע הכתמים המוסריים - היא המפלגה החביבה על האליטה השמאלנית. העיתונאי איתן הבר ניסח זאת כך: "שלא יוליכו אתכם שולל. הנגבי זוכה לברכות רק משום שזז מעמדותיו הקיצוניות הימניות אל מרכז המפה הפוליטית. אילו החליט לנוע לכיוון השני, היו כלי התקשורת יורדים עליו רצח" (ידיעות-אחרונות, 14.7.10).

יהיה או לא יהיה קלון? זאת השאלה. יש בין הפרשנים שלא יכולים לשאת את המחשבה לפיה "אין דבר כזה הרשעה בעדות שקר בלי קלון", וממולם יש את אלה הטוענים שהנגבי נענש דיו. זה נכון במיוחד אם חושבים על זה שבנסיבות אחרות, בהחלט ייתכן שהפרשה הזו לא הייתה באה לעולם.

דעתי היא, שאם עדות שקר היא תוצאה של "אין עבירה", הצדק אומר שדינה כדין עלה שנשר מעץ. במדינות רבות, מינויים פוליטיים - לא רק שאינם עבירה, להפך - הם מאפשרים משילות. יש בטענה הזאת יותר היגיון מאשר האיסור הבלתי אפשרי למינויים פוליטיים. האינטרס הציבורי מחייב להכניס כללים של עשה ואל תעשה, בנושא המינויים.

הרשעתו בעדות שקר הגיחה מתוך התכחשות לחלקו בפרסום המודעה שבה התפאר בשלל המינויים. אינני משפטן, אבל נדמה לי שאילו הודה הנגבי שהוא זה שהגה, יזם ועשה את המודעה, זה היה מחזק את טענתו לפיה הבין שלא עשה שום עבירה, שהרי "עבריין" לא מתפאר בראש חוצות במעשה אסור.

עד שהשמים לא יתבהרו מעליו, נשמע ממנו רק מה שהאינטרס שלו יכתיב לו. דהיינו, פרווה מבחינה אידיאולוגית, ונחמד, שנון, רהוט, שופע הומור ומקסים מבחינה אישית. כרגע הוא זקוק לאהבת הציבור ולתמיכה תקשורתית. אם יוטבע בו קלון, פרישתו תהיה המשך ישיר של התנהגות מופתית. ואם יצלח את הפרשה בלי קלון, נגלה מנהיג אידיאולוגי עתיר אנרגיות שינסה להגיע הכי רחוק והכי גבוה.

אוהביו יברכו אותו ב-"בהצלחה", ויריביו יאחלו לו "דרך צלחה"...

ולפני שנפרדים קבלו עוד שלוש סוכריות מרעננות (את הזיכרון) מתוך החפיסה...