|   15:07:40
דלג
  איתמר לוין  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
המדריך המלא להלבנת שיניים
כתיבת המומחים
כל מה שצריך לדעת על הפסקת הריון

שמא יאמרו

חששו של ר' זכריה בן אבקולס מפני מה שעלול הציבור לחשוב, הביא לחורבן. להתנהגותו זו יש לקחים עכשוויים רבי-חשיבות
20/07/2010  |   איתמר לוין   |   מאמרים   |   חגים ומועדים   |   תגובות
מנהיגות הססנית הובילה לחורבן המקדש

סיפורם של קמצא ובר קמצא הוא הידוע ביותר בקובץ אגדות החורבן שריכזו חכמינו במסכת גיטין. רבים-רבים דשו בו ועסקו בהיבטיו השונים, ואנו עשינו זאת בעבר. ובכל זאת, דומה שכמעט תמיד אפשר למצוא בו היבטים חדשים ואף אקטואליים.

ענייננו הפעם במילה אחת: "יאמרו". מילה זו היא מקור התנגדותו של ר' זכריה בן אבקולס לפתרונות השונים שהציעו חבריו החכמים לבעיה שניצבה בפניהם, והיא בעצם הסיבה לכך שפניו של הקיסר הושבו ריקם, זעמו גאה, הוא השתכנע שירושלים מורדת והסוף המר ידוע.

נזכיר בקצרה: לאחר שגורש בר קמצא בחרפה מסעודת אויבו, הוא הלך וטען בפני הקיסר שהיהודים מרדו בו. לשם הוכחה, הציע בר קמצא שהקיסר ישלח קורבן למקדש ויראה האם יוקרב. באופן טבעי, בר קמצא עצמו מונה לשליח, אלא שבדרך הטיל מום קל בקורבן - כזה הפוסל אותו לפי ההלכה היהודית אך לא לפי המנהג הרומאי.

כאשר הגיע בר קמצא למקדש ובידו הקורבן, התלבטו חכמים מה לעשות. תחילה סברו שיש להקריבו, מפני שלום המלכות - קרי: כדי שלא להתגרות בקיסר. אמר להם ר' זכריה: "יאמרו: בעלי מומין קרבין גבי מזבח" - הציבור עלול לטעות ולחשוב שמותר להקריב בהמות בעלות מום.

אז הוצע פתרון שני, קיצוני בהרבה: להרוג את בר קמצא כדי שלא ילשין. אך שוב התערב ר' זכריה עם אותו חשש: "יאמרו: מטיל מום בקדשים ייהרג" - תצא שמועה מוטעית לפיה מי שגורם מום לבהמה המיועדת לקורבן (כפי שעשה בר קמצא, ובוודאי הדבר היה ברור לחכמים) דינו מיתה. הסוף היה, כאמור, שהקורבן לא הוקרב ובר קמצא חזר לקיסר ובידו ה"הוכחה" לקיומו של המרד.

לכאורה, הצדק היה עם ר' זכריה. מצד אחד הדין הוא שאסור להקריב בהמות בעלות מום, ומצד שני - אין להרוג את מי שמטיל מום בבהמת קדשים. אז מה רוצה ממנו ר' יוחנן, גדול אמוראי ארץ ישראל, המסיים את הסיפור באמירה חריפה מאין כמותה? ר' יוחנן תולה בר' זכריה את כל התוצאות הנוראות של אותו מעשה: "ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו". מדוע?

חובתה של מנהיגות היושבת בתוך עמה

לכך יש שתי תשובות, בשני רבדים. האחת מתקשרת לדברינו הקודמים. בשעת משבר ומבחן, על ההנהגה לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר והראויות ביותר, מבלי להתחשב בשאלה מה יאמרו ומה יחשבו. שתי החלופות שהציעו יתר החכמים - להקריב את הבהמה או להרוג את בר קמצא - היו הנכונות בנסיבות המקרה. יש כאן פיקוח נפש, יש כאן מצב חירום; צריך לפעול מיד, ואת ההסברים לדעת הקהל אפשר לתת אחר-כך.

ענוותנותו של ר' זכריה - קרי: חשיבתו לפיה אל להם לחכמים להתנשא מעל העם - הייתה הרסנית. ענווה היא מידה טובה, אך גם היא - כמו ההיצמדות לדין היבש - תלוית זמן, מקום ונסיבות. מנהיג צריך להיות ענו בינו לבין עצמו, לא להתפתות לסממני שררה וכבוד - אך להיות תקיף מול העם, לקבוע כיוון, להחליט ולבצע.

התשובה השנייה והעמוקה יותר היא, שלא כל מנהיג יכול להתיימר להניח מה יחשוב העם. כדי לעשות זאת, עליו להיות רבן יוחנן בן זכאי - לא רק מבחינת הגדולה בתורה, אלא גם מבחינת הקשר אל העם. את ריב"ז אנו מוצאים לומד ומלמד בבתי מדרש מלאים וצפופים, יושב ודורש בפתח בית המקדש, כחבר בסנהדרין, מתמודד שוב ושוב עם הצדוקים, מקדים שלום לכל אדם ברחוב ואפילו לגוי, כמי שיש לו תלמידים נאמנים המסכנים את חייהם למענו ביציאה מירושלים הנצורה.

לעומת זאת, הסיפור שלפנינו הוא אחת משתי ההופעות היחידות של ר' זכריה בן אבקולס בתלמוד כולו; בפעם השנייה אנו שומעים על מנהג מסוים שלו בדיני שבת בביתו. ההופעה שלו במקדש היא כנראה יציאה נדירה שלו מפתח ביתו, איננו שומעים על תלמידים שהיו לו, איננו יודעים מי היו רבותיו. לכן, מותר להניח שר' זכריה היה מסוג מי שמכונים באידיש "צדיקים בפרווה": כאלו המתכסים בפרווה כאשר חם להם ובכך דואגים לעצמם, במקום להדליק את האש באח וכך לחמם גם את הסובבים אותם.

הלקח הוא, שעל-מנת לקבוע מה חושב העם ומה הוא עלול לחשוב ומה עלול לנבוע מכך - לשם כך צריך להיות כמו ריב"ז ולא כמו ר' זכריה. צריך לצאת לרחוב, להתהלך בשווקים, לבוא במגע עם הנושאים והנותנים, להסביר פנים לבריות - בקיצור: לחיות בתוך העם. ריב"ז מתקין תקנות לדורי דורות בנימוק של "יאמרו"; ר' זכריה הורס את המקדש לדורי דורות בנימוק של "יאמרו".

תוצאה הרסנית של היצמדות לדין היבש

גם בנקודה זו כבר דנו רבים וטובים. אחד הפירושים המתקבלים ביותר על הדעת הוא, שדבריו של ר' זכריה רק מייצגים את האווירה ששררה בירושלים של אותן שנים, אותה תיארו חכמינו בעוד אמירה חריפה מאוד: "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה לאמיתו". חכמי אותו דור פעלו בנוקשות חסרת פשרות, הם נצמדו לדין היבש תוך התעלמות מוחלטת מהנסיבות - וזו התנהגות שמביאה לחורבן.

דבריו של ר' זכריה הם חלק מאותו קו. מבחינה רשמית הוא צודק לגמרי; אם נפתח את ספר החוקים - נמצא שם את דבריו כתובים שחור על גבי לבן. אך חקיקה ושפיטה אינן יכולות לחיות בחלל ריק. הם אינם מסורים לרובוטים אלא לבני אדם, החייבים לפקוח את עיניהם, לכרות את אוזניהם, ובעיקר - להפעיל את ראשיהם. בנסיבות המקרה המיוחד הזה, כאשר היחסים עם הרומאים ממילא מתוחים (כפי שאנו יודעים הן מהמקורות ההיסטוריים והן מרצונם של יתר החכמים להקריב את הקורבן מפני שלום מלכות) - צריך לחשוב מחוץ לקופסה, לראות את התמונה כולה, להבין את ההשלכות ולפעול בהתאם.

ראוי גם להתבונן בנימוקו של ר' זכריה. הוא חושש שמא "יאמרו". הוא חושש מפני יצירת תקדים מוטעה, אשר עלול להביא את הציבור לחשוב שהדין שונה מכפי שהוא באמת. ושוב: לכאורה - הצדק עימו. חובתה של מערכת המשפט להקפיד שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה. חובתה להבטיח שהציבור יידע בדיוק מה ניצב בפניו, מהו החוק וכיצד הוא מתפרש.

יתרה מזאת: שנים אחדות לאחר מכן מתקן רבן יוחנן בן זכאי תקנות בדיוק באותה רוח. כאשר ריב"ז מייסד את הסנהדרין ביבנה ומסדיר מחדש את חיי העם היהודי בלי מקדש, הוא קובע מספר תקנות שנועדו להבטיח שהמקדש לא יישכח. הוא גם משנה מספר הלכות שנהגו עוד בזמן הבית, בנימוק שבשנה הבאה ייבנה המקדש - ואז עלולים אנשים לטעות ולחשוב שמה שנהגו השנה, בהיעדר המקדש, הוא ההלכה המחייבת גם בהימצאו.

כלומר: החשש מה יחשוב הציבור וכיצד יפעל - זהו חשש אמיתי וממשי, המביא לפסיקת הלכות לטווח ארוך בידי גדול חכמי הדור. אז מה רוצים מר' זכריה, החושש ממה שיחשוב הציבור בטווח המיידי, כאן ועכשיו?

תאריך:  20/07/2010   |   עודכן:  20/07/2010
איתמר לוין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
שמא יאמרו
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
שם
20/07/10 09:48
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יש מעט מילים במילון שאהובות על בני אדם ובמיוחד על יהודים ונוצרים בעידן החדש כמו המילה "אהבה". מילים שאהובות כמעט על כל העולם המתורבת זוכות בהתאם בזכויות יתר, עד שלמעשה בני כל העמים מתייחסים אליהן כמו לשמות של אלים. כמעט כל בן אנוש בגלובוס מאמין שאהבה היא ביסודה טובה וטהורה ואלוהית ומושלמת, וכל מה או מי שמנוגד לה שפל ומושחת מיסודו.
20/07/2010  |  גלעד זליבנסקי  |   מאמרים
הסדר טיעון מוגדר כהסכם שנערך במסגרת משפט פלילי בין רשויות התביעה לנאשם. במסגרת הסדר זה, הנאשם מסכים להודות בעבירה בה הוא מואשם, ובתמורה התביעה מקילה עימו במידת חומרת העבירות והעונש.
20/07/2010  |  רועי אורן  |   מאמרים
לא אתחסד: היחס שלי לשקרנים מהימין אינו זהה ליחסי לשקרנים מהשמאל. להגנתי אטען שבנסיבות האלה, בהן המאסה התקשורתית השמאלנית תומכת ומגוננת על שקרני השמאל - להיות "צדיק" בסדום, זה לשחק את המטומטם.
19/07/2010  |  נרי אבנרי  |   מאמרים
סוף כל סוף, שר החוץ אביגדור ליברמן הודיע על תוכניתו להתנתק מעזה לחלוטין. על זאת נאמר, מוטב מאוחר מאשר אף פעם. ברכות לשר שהתעורר מחלום הבלהות ששמו עזה. מי צריך את קן הצרעות הזה? מר ליברמן יודע היטב שעזה אינה מהווה שום איום קיומי על ישראל, אלא רק נטל שאין למעלה ממנו.
19/07/2010  |  ד"ר צ'לו רוזנברג  |   מאמרים
אמילי עמרוסי, דוברת מועצת יש"ע לשעבר, נאלצה ערב תשעה באב להגיש תלונה במשטרה על איומים שקיבלה על חייה. באחת וחצי בלילה התקשר לביתה אלמוני והודיע לה, שבעיניו היא נאצית ובוגדת. המטלפן שהציג עצמו כפטריוט הבהיר לאמילי עמרוסי, שהוא ידאג לא לאפשר לה להרוס את המדינה, והשתמש במילים עבריות המאיימות על חייה.
19/07/2010  |  איתן קלינסקי  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   חגים ומועדים  
צום תשעה באב: המלצות זהירות  /  יפעת גדות
נשים מאמינות באהבה  /  מחלקה ראשונה
את ט"ו באב חוגגים בספא גימל  /  ענת צ'רפק
תשעה באב - עצב או מרירות?  /  נסים ישעיהו
על האהבה והתשוקה  /  אוהד אזרחי
חלב ברפואה הסינית  /  קרן אסולין
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בעז שפירא
בעז שפירא
איזה מוח חולני יכול להעלות בדעתו לדאוג לתנאי הכליאה של המפלצות? איזה לב אטום ו/או ערל יכול להתעניין בגורלם של הראויים למות בייסורים כעונש על מעשיהם?
מירב ארד
מירב ארד
חופשת החג מתקרבת בצעדי ענק, ועל רקע חוסר הוודאות יש מי שעדיין לא החליטו סופית על תוכניות לחופש    עבור המתלבטים בדקנו מחירים של חבילות נופש מובחרות מעבר לים
רון בריימן
רון בריימן
יש לעודד השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il