האם עכשיו יימצא הפתרון ההוגן והראוי שלא יפגע בתקינותה הדמוקרטית והשוויונית של ההצבעה?!
האם נצליח בכוחות משותפים והוגנים למנוע את שיבוש ההצבעה – "באג 2010" – הנובע מנוכחותו של סרט תיעודי שמתעד מאבק אותנטי בזמן אמיתי בקטגוריה של הסרטים הבדיוניים העלילתיים?!
(כמו תגיות: סקנדל האגס (התיעודי!), "משבש ההצבעות", "באג 2010", "מיש-מאש", לא להירדם בשמירה, לא היה שוער בשער.)
לא חשובה איכותו של הסרט – היא לא צריכה להביא להעדפה מתקנת או "מקלקלת".
משאלת לב או "הפתק שבכיס החולצה": "הקירות יתנועעו ויתנודדו עד שהתקרה תיפול" – מה רע בזה?! – גם ב"הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן לפי דוד גרוסמן שוברים קירות.
פתגם לא-סיני נוסף ומאוד ידוע קובע ש"אבן שטיפש אחד (או "חכם" אחד ויותר) זרקו לנהר – אלף חכמים לא יוכלו להוציא אותה משם".
האם הפעם יתעלו קברניטי האקדמיה וחכמיה הבולטים ויצליחו לתקן את המהומה הגדולה והמיותרת שנולדה במחטף חטא אי-העמידה בכללים השוויוניים, והתפתחה אל מול עינינו כאש גדולה בשדה קוצים יבשים?!
כותב למשל ובין היתר – המבקר אורי קליין - במאמרו בעיתון הארץ מיום 19.7.10 כי "חיים יקרים" של שלומי אלדר ו"שתיקת הארכיון" של נעמי שחורי הם סרטים תיעודיים מרתקים שמן הראוי להציגם גם בבתי הקולנוע.
יפה וקולע! (אני אוסיף אליהם גם את "גוגל בייבי") מדוע, אם כך, לא ניתנה להם וליוצריהם ההזדמנות השווה להתחרות בתחרות השנתית של האקדמיה הישראלית לקולנוע על הזכות לזכות בפרסים לפי הקטגוריות המקצועיות (14 במספר) ועל הסיכוי לייצג את ישראל בפרס האוסקר בארה"ב - סרט הדובר בשפה זרה – כפי שניתנה (או "נלקחה") זכות זאת לסרט תיעודי אחד ויחיד בלבד, "המדריך למהפכה"?!
יו"ר האקדמיה בעצמו, מארק רוזנבאום, הודה במכתב חתום שההנהלה ואף לא גורם אחר באקדמיה לא רואה את הסרטים לפני הגשתם, והרשמתם לתחרות היא רק על סמך הצהרת יוצריהם שמדובר בסרט "עלילתי" או "תיעודי". הוסיפה מנכ"ל האקדמיה, גב' אילנה שרון, כי "מתוך כבוד ליוצרים אנחנו נותנים להם את הזכות לבחור באיזו קטגוריה הם רוצים להתחרות".
"זכות" זאת שמקומה או מיקומה מוטל בספק רב – לא "נלקחה" ולא ניתנה לשום סרט תיעודי אחר השנה.
כל הסרטים התיעודיים שאורכם מעל לחמישים דקות (24 במספר) נרשמו לקטגוריה התיעודית והם מועמדים לפרס אחד בלבד – "הסרט התיעודי הטוב ביותר". יוצא דופן ומופלה לטובה רק סרט תיעודי אחד – "המדריך למהפכה" של דורון צברי ואורי ענבר, והוא רשום עד לרגע זה כמועמד פוטנציאלי – בקטגוריה שאינה שלו – ללא פחות מ-14(!) פרסים אפשריים (בפוטנציה כמובן).
למה זה נכון?!
מדוע ולמה באה ונוצרה ועדיין קיימת ההעדפה הזאת?!
כל אפליה לטובה, כל העדפה ראשונית או העלמת עין של מאן דהו מהכללים – הנובעת ממה שלא תהיה נובעת – מחזירה אותנו לימי "ועדות הבחירה" ומרחיקה אותנו שוב מהבחירה הדמוקרטית, הנקייה והחופשית שהביאה אותנו להישגים טובים (ולא רעים בכלל) בשנים האחרונות.
על כל הנ"ל ועוד, תדון ותחליט הנהלת האקדמיה בדיון דחוף שיתקיים בזמן הקרוב ביותר (יום ראשון, 25.7 – לפי נירית אנדרמן היום בעיתון הארץ עמוד 13), לפני השלב המכריע של הצבעתם הדמוקרטית והחופשית של חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.
