אירן: לקראת סוף המרוץ

דפוס המאמצים הבינלאומיים להתמודדות עם תוכנית הגרעין האירנית הפך מוכר לעייפה. המערב - תחילה מדינות ה-EU-3, ומאוחר יותר ארה"ב - מובילים את ה"תהליכים הדיפלומטיים" לשום מקום; רוסיה וסין מדלגות הלוך ושוב בין אירן לבין המערב, בחוסר נכונות לנקוט עמדה נוקשה מדי לנוכח אי-הציות הנמשך מצידה של אירן, ומסכימות רק להחלטות משתהות ורפות של מועצת הביטחון של האו"ם בדבר סנקציות; ואילו סבא"א ממשיכה להציב שאלות לאירן ביחס להיבטים הצבאיים של תוכניתה הגרעינית, אשר עליהן אירן נמנעת מלהשיב, תוך שהיא ממשיכה, בעת ובעונה אחת, להתקין ולהפעיל מערכים נוספים להעשרת אורניום. האירנים מצליחים במשחק שלהם להרוויח זמן, והזמן פועל לטובתם. כל הצדדים מהססים להכתיר בצורה חד-משמעית את תוכנית הגרעין האירנית כתוכנית בעלת צביון צבאי, ואירן חשה כי מטרתה נמצאת כמעט בהישג יד.

עם זאת, בשבועות האחרונים יש סימנים המרמזים על שינוי, אשר מחזקים את ההערכה כי הקהילה הבינלאומית מתחילה לאמץ נקודת מבט מציאותית יותר ביחס לתוכנית הגרעין האירנית. העובדות ביחס להתקדמות של אירן מדברות בעד עצמן: אירן הצליחה להשתלט על תהליך העשרת האורניום וצברה כמות מספקת של אורניום מועשר בריכוז של 3.5% שיאפשר לה לייצר אורניום באיכות צבאית (90%) אשר יספיק לשתי פצצות גרעיניות לפחות. כמו-כן, בחודש פברואר היא החלה בייצור אורניום מועשר בדרגה של 20%, שהנו השלב הבא לקראת דרגת ה-90%, מה שמקדם אותה מאוד להשגת מטרה זו. אירן דיווחה כי היא צברה כמות של כ-20 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה של 20%, אשר בעוד שאינה מספקת לייצור של פצצה אחת, ממחישה כי היא רכשה מיומנות ביחס לתהליך. הסיבות שמנתה אירן להעשרה זו אינן רלוונטיות, משום שתוכנית ההעשרה כולה עומדת בניגוד להחלטות מועצת הביטחון.

התקדמות אירנית זו מתחילה לעורר תגובות בינלאומיות חריפות יותר. ב-27 ביוני, אמר ליאון פנטה, ראש הסוכנות המרכזית לביון, הסי.איי.איי, בוושינגטון, כי קרוב לוודאי שאירן מחזיקה בכמות מספקת של אורניום מועשר מדרגה נמוכה לייצור שני כלי נשק גרעיניים, אך סביר להניח שיידרשו לה שנתיים לבנות את הפצצות אם תרצה בכך. בערך באותו הזמן, הצהיר תת-מזכירת המדינה האמריקנית לעניינים מדיניים, ויליאם ברנס בפני ועדת יחסי החוץ של הסנאט, כי המדיניות האמריקנית של ארה"ב ביחס לאירן היא "ברורה": "עלינו למנוע מאירן מלפתח נשק גרעיני. עלינו לפעול נגד פעולות אחרות שלה לערעור היציבות באזור ומעבר לו". הצהרה זו לוותה בהצהרתו של הנשיא אובמה במועד החתימה על הסנקציות האמריקניות הכוללות נגד אירן ב-1 ביולי: "לבל יהיה ספק - ארה"ב והקהילה הבינלאומית נחושות למנוע מאירן להשיג נשק גרעיני". ב-12 ביולי, בהצהרה חזקה וחריגה, אמר נשיא רוסיה, מדבדב, כי אירן מתקרבת והולכת להשגת הפוטנציאל לבניית נשק גרעיני. לנוכח ספקותיה המוצהרים של רוסיה עד לאחרונה בנוגע לעצם כוונותיה הצבאיות של אירן - וטענותיה על כך שלא הובאו בפניה ראיות תומכות לכך - החשש הרוסי שבוטא לאחרונה ראוי במיוחד לציון. מדבדב הוסיף ואמר, שאירן חייבת להסביר את המרכיבים הצבאיים של תוכניתה הגרעינית.

הסלמה זו ברטוריקה באה לצד מסר בדבר תמיכה חזקה יותר מאי פעם בהטלת סנקציות, המגיע מכל הכיוונים, מלווה בכמה רמזים אפילו על תיאבון אפשרי לנקיטת פעולה צבאית נגד אירן. בעוד שלפני שישה חודשים, המגמה הבולטת ביותר שרווחה בדברי הפרשנות בתקשורת המערבית הייתה דיבורים על הכלה של אירן גרעינית, כיום, יותר ויותר מומחים מתמקדים בתרחיש של מלחמה אפשרית. כמה מהם כבר מכינים את הקרקע להטלת האשמה על ישראל בגין דחיפתה של ארה"ב לנקוט פעולה צבאית. המסר לפיו "פצצה אירנית גרועה יותר מאשר הפצצת אירן" מתחיל לצוץ בהצהרות שיוחסו לבכירים בכמה ממדינות המפרץ גם כן. הדיווחים האחרונים, שהוכחשו מאוחר יותר, מספרים על נכונותה של ערב הסעודית להעלים עין משימוש אפשרי של ישראל במרחב האווירי שלה לתקיפה צבאית אפשרית של מתקני הגרעין האירניים, ושגריר איחוד הנסיכויות הערביות בארה"ב צוטט כאומר כי איחוד הנסיכויות לא ישלימו עם פצצה אירנית, ולפיכך פעולה צבאית עדיפה על פני השגת יכולת גרעינית בידי אירן.

תגובתה של אירן לסבב הסנקציות הרביעי הייתה חריפה יותר מאשר בעבר. ב-7 ביולי, ראש הארגון לאנרגיה אטומית עלי אכבר סאלחי הסתכן ואמר כי הסנקציות הבינלאומיות החדשות "יכולות להאט", אך לא לעצור את תוכנית הגרעין האירנית. אין זה משנה כלל אם התכוון בדבריו אלה לציין עובדה או אם דבריו יועדו כמהלך פוליטי שנועד לשכנע את המערב ביעילותן של הסנקציות, ובכך שאין צורך בפעולה נוספת. מכל מקום, לאירנים יש את רוב המערך הנדרש על-מנת להמשיך בתוכנית ההעשרה שלהם, ואין זה ברור באיזו מידה הסנקציות יכולות לגרום נזק ישיר במובן זה.

השאלה הנשאלת היא האם הראיות החדשות בדבר חששות בקרב הקהילה הבינלאומית יובילו ליישום אמצעים מעשיים ויעילים נוספים. מעבר לרטוריקה, הרבה תלוי בפעולה שאובמה יהיה מוכן לנקוט על בסיס הערכתו זו את המצב. לעת עתה, דומה כי המהלך הבא שלו יהיה להמשיך בחודש ספטמבר (מועד שנקבע על-ידי האירנים, לא על-ידו), בניסיון של מדינות ה-P5+1 לנהל דיאלוג עם אירן. בהיעדר סימנים למשאים ומתנים חכמים יותר ולאסטרטגיית מיקוח מצידה של ארה"ב, כלל לא ברור אם משהו מועיל יושג בשיחות אלה. מוזר ככל שהדבר נראה, במובן מסוים, גם אובמה משחק על זמן, ועל-אף שיש ראיות מצטברות לדיבורי מלחמה בתקשורת, עדיין אין כל סימנים לכך שאובמה עצמו קרוב יותר להחלטה על השמדת מתקני הגרעין והטילים האירניים.

ומה לגבי תוכניותיה של אירן לעתיד? על-אף שהדברים שייאמרו להלן הינם בגדר ספקולציה, הרי שהם נותנים תחושה לגבי האפשרויות העומדות בפני אירן. אם לא יתקבלו החלטות נוספות בעניין הטלת סנקציות, ולסנקציות הנוכחיות לא תהיה השפעה מזיקה במיוחד, אירן תמשיך להעשיר אורניום בכמויות גדולות והולכות, אך לא תרגיש לחץ "לשבור את הכלים", ולהעשיר אורניום לרמות צבאיות. אירן תמשיך לשחק על זמן, בטוחה בידיעה כי הנשיא האמריקני אינו שוקל ברצינות פעולה צבאית נגדה. עם זאת, אם יקרה משהו שיגרום לאירן להרגיש לחץ כבד בצורה משמעותית, יעמדו בפניה כמה אפשרויות להתקדם הלאה, שאותן תוכל ליישם בין אם בנפרד ובין אם במקביל: היא תוכל להכריז כי היא אינה רואה עצמו כבולה במחויבויות בינלאומיות; היא תוכל לבקש בקשה (משועשעת) לשנות את סטטוס ה-NPT שלה לזו של מדינה גרעינית; היא תוכל לפרוש מאמנת ה-NPT; היא תוכל לגרש את כל הפקחים משטחה בעילה כלשהי; והיא תוכל לבצע ניסוי גרעיני תת-קרקעי בחומר המיוצר בחשאי.

הסיכויים שאירן תיעתר לתביעה הבינלאומית הקוראת לה לפחות להשעות את פעילויות ההעשרה שלה קלושים ביותר. עדיין לא ברור אם ארה"ב קרובה יותר היום לפעולה צבאית. הערכה כוללת של המצב ושל הדינמיקה שלו מובילה לכיוון לפיו השלב הנוכחי של המשחק - הנמשך מאז 2002 - מתקרב לקצו.