אני מצר על כך, שהמשורר נתן זך עלה על שרטון של גזענות ופגיעה קשה בתרבותם העשירה של יוצאי עדות המזרח וזאת תוך כדי הכללה כי מדובר ב"תרבות של יוצאי המערות" מול העליונות של התרבות , שהביאו לכאן יוצאי אירופה.
הדהימה אותי הנחרצות והפסקנות של נתן זך בהופעתו בתוכנית "המקור" בערוץ 10 . נתן זך החליט שהוא מסתייע בקביעתו בתוקף היותו בעל תואר פרופסור והיותו מרצה בשלוש אוניברסיטאות בתשובה לשאלה של העיתונאי עפר שלח "מי אתה, נתן זך, שתקבע כי תרבות המזרח היא תרבותם של יוצאי המערות מול עליונותה של התרבות האירופאית".
אני מצר על כך, שאחד מענקי השירה העברית שחי בתוכנו, מתיר לעצמו לפגוע בתרבות כה עשירה, ונותר איתן בדעתו ש"הם" הביאו את "תרבות שוכני המערות".
אני כואב את השימוש במלים כה פוגעות, כי הם נאמרו על-ידי משורר, שלראשונה הוקסמתי לפני חמישים שנה מהספר "שירים שונים" בהוצאת המחבר. יותר מאוחר מהספר "כל החלב והדבש" בהוצאת "עם עובד" , שמונח בארון הספרים שלי כבר ארבעים וארבע שנים. אני מוצא עצמי נוטל מארון הספרים הרבה פעמים את הספר "אני מחיקון", בהוצאת הקיבוץ המאוחד. קשה לי להיפרד מ"הזמיר כבר לא גר כאן" שיצא לאור לפני כשש שנים.
אני מרבה לשיר (לצערי, לזייף) את השירים שהולחנו "כי האדם עץ השדה", "איך זה שכוכב נולד", "לבדו" ועוד. נתן זך גם זיכה אותנו בתרגומים נפלאים ליצירות של "קדיש ושירים אחרים" של אלן גינזבורג וליצירותיה של אלזה לסקר-שילה.
אני משוכנע, שציינתי כאן קמצוץ משפע היצירות, התרגומים והפרסומים המדעיים של נתן זך המשורר ופרופסור לספרות. לכן רב הכאב, שאדם שתרם תרומה סגולית ומשמעותית לתרבות העברית פוגע בתרומה הרבה של תרבות המזרח. צר לי השימוש במלים בוטות ובמידה רבה של גסות רוח בדיון ספרותי לכתובתם של אנשים ותרבותם בישראל .
לסיום, אני נותן ביטוי אישי לכאבי. נתן זך היה הראשון שפירסם את שירי במדור לספרות אותו ערך בשבועון "העולם הזה" , שעורכו הראשי היה
אורי אבנרי.
נתן זך זיכה אותי ופרסם את שירי ב"אלמנך לספרות ואומנות - אגרא" אותו ערך בהוצאת "כרמל" בשנת תשנ"א.
המשורר שאני כה אוהב את שיריו, לצערי, בראיון בתוכנית "המקור" בערוץ 10, עלה על שרטון של גזענות.
