|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חילול זכר השואה - התיאור המלא
|
ספרו של ד"ר מנפרד גרסטנפלד The Abuse of Holocaust Memory - Distortions and Responses הוא תיאור שיטתי ומאורגן היטב של התופעות המגוונות והשונות הקשורות בחילול זכר השואה והשימוש המעוות בו ● אלה מלוות בחשיפת מניעיהם ודרכי פעולתם של המשקיעים עצמם בעיסוק מבחיל זה וכן המלצות כיצד להתנגד להם
|
|
יום מיוחד ביד ושם [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| את הנער מרמאללה סיבך היחס שמגלים בני עמו הערבים כלפי השואה של העם היהודי, וכדי לכפר על רצונו לדעת היסטוריה, עליו לעשות מחווה שתשווה את המאורע המזעזע ביותר בהיסטוריה האנושית, להפסדם הצבאי של הערבים במלחמת תש"ח לישראל הקטנה שאותה רצו לחסל. | |
|
|
|
|
יום שלישי, 20 ביולי 2010, היה יום מיוחד ב"יד ושם" שבירושלים. קבוצה של 37 בני נוער מרמאללה באו לבקר במוסד המנציח את זכר השואה ומתעד אותו. ביקור כזה של תלמידים פלשתינים מיהודה ושומרון הוא נדיר ביותר. יוזם הביקור התראיין בגלי צה"ל למחרת היום, והציג את עצמו רק בשמו הפרטי. את שם משפחתו פחד לומר, זאת אחרי ששמע ברמאללה דברי תוכחה על המעשה שעשה - "איך אתם הולכים למקום כזה כשהעם הפלשתיני תחת כיבוש" - ואפילו איומים לבל יעשה זאת שוב. הנער הסביר למראיין כי המניע לביקור היה רצונו ורצון חבריו פשוט לדעת את ההיסטוריה, מאחר שבבית הספר שלהם אין מלמדים על השואה ואין גם ספר לימוד בערבית שבו יוכלו לקרוא מה התרחש. הוא נשאל מה הרשים אותו במיוחד ב"יד ושם", ואמר שהתרשם מכך שהעם היהודי לא איבד את תקוותו ולא את חזונו, על-אף כל מה שעבר עליו. כשנשאל לסיום אם יחזור ל"יד ושם", השיב: "כן, אבל יש גם הנכְּבה שלנו ואנחנו נבקר בכפרים הערביים שהיו בישראל לפני 48' וגם ב"יד ושם".
את הנער מרמאללה סיבך היחס שמגלים בני עמו הערבים כלפי השואה של העם היהודי, ועכשיו עליו לכפר על רצונו לדעת היסטוריה ולעשות מחווה שתשווה את השואה באירופה, המאורע המזעזע ביותר בהיסטוריה האנושית, להפסדם הצבאי של הערבים במלחמת תש"ח לישראל הקטנה שאותה רצו לחסל. הוא מוכרח להשוות את השואה למצב הפלשתינים, אחרת ייחשב, רחמנא ליצלן, לאוהד ישראל ויצטרך לשלם מחיר כבד.
בספרו של ד"ר מנפרד גרסטנפלד (המרכז הירושלמי לענייני ציבור והליגה נגד השמצה, ירושלים 2009) מתואר יחסם המניפולטיבי של הערבים לשואה - הכחשתה ובה בעת גם הטענה כי הישראלים הם יורשי הנאצים ואילו הפלשתינים הם יורשי היהודים. אך יש בספר עוד הרבה יותר מזה.
בכלי התקשורת מתפרסמות מדי פעם ידיעות על מכחישי שואה, על מאבקים משפטיים נגדם ועל ויכוחים פוליטיים והיסטוריים הקשורים בעיוות זכר השואה, התנערות מן האחריות לה וניגוח ישראל בקשר אליה. ואולם קורא העיתונים הרגיל אינו יכול להבין במלואה את היקפה, עוצמתה ומשמעותה של תופעה קשה זאת, שיש לה גם השלכות פוליטיות, תרבותיות והיסטוריות על ישראל ועל קשריה עם העולם המערבי, עם אירופה, עם המזה"ת ועם העולם כולו. ספרו של גרסטנפלד הוא תיאור שיטתי ומאורגן היטב של התופעות המגוונות והשונות הקשורות בחילול זכר השואה והשימוש המעוות בו. בספר מוצגות, קודם לכל, העובדות עצמן - עובדות מעודכנות אסופות ובדוקות בקפידה. אלה מלוות בחשיפת מניעיהם ודרכי פעולתם של הפוגעים בזכר השואה - ובהם ראש המדינה של אירן וכמה פוליטיקאים חשובים באירופה ובאו"ם - וכן המלצות כיצד להתנגד למי שמשקיעים עצמם בעיסוק מבחיל זה ששמו הכחשת השואה או בשימוש המעוות בה.
|
|
תופעה אחת - שמונה סגנונות
|
|
גרסטנפלד ממיין את התופעות ומחלק אותן לשמונה סוגים: הצדקת השואה ותמיכה בה ("חבל שהיטלר לא גמר את המלאכה"), הכחשת השואה ("לא היו תאי גז", "מספר היהודים שנהרגו היה קטן בהרבה ממה שטוענים"), הסטת השואה וטיוחה (אוסטריה, רומניה ואחרות הטוענות "אנו היינו בעצמנו קורבן של הנאצים ואיננו אחראים", או, כפי שאמר מרטין היידגר ב-1949,"העת המודרנית בכללותה היא שאִפשרה את השואה"), דה-יודאיזציה של השואה (הרחבת המושג והחלתו על כל נפגעי מלחמת העולם השנייה ולאו-דווקא על יהודים), השוואת השואה לתופעות אחרות ולא שייכות (השמאל שמשווה את ג'ורג' בוש להיטלר ואת פעולותיה של ארה"ב בעירק ובאפגניסטן למעשיה של גרמניה בארצות שכבשה), היפוך השואה (הצגת היהודים וישראל כנאצים, השוואת הפלשתינים ליהודים באירופה הכבושה והתמיכה בחמאס בסגנון "חמאס, חמאס, יהודים לגז"), טריוויאליזציה של השואה (למשל, אל גור: "ליל בדולח אקולוגי", האפיפיור יוחנן פאולוס השני: "הפלות הן שואה", ג'. מ. קוטייזי: "הרג בעלי חיים הוא שואה", מיכאל רבינוף: "השואה שמביאה תעשיית הטבק", פוליטיקאים ישראלים: "ההתבוללות באמריקה היא שואה" וכולי), ומחיקת הזכר הפיזי של השואה (פגיעה באנדרטאות ובאתרי זיכרון, בעיקר במזרח אירופה). הספר כולל גם חמישה ראיונות ומאמרים עם מומחים בנושאים כמו יחסה של אירופה ליהודים, השואה והעולם הערבי (נושא שהוא הכרחי להבנת מצבנו במזרח התיכון), הצגת השואה בגרמניה כיום, חיסול הזיכרון של הנוכחות היהודית במזרח אירופה (יוגוסלביה) והשימוש שעושה השמאל הבריטי בזכר השואה כדי לתקוף את הציונות. מעניין במיוחד הוא הראיון של גרסטנפלד עם פרופסור שמואל טריגנו, סוציולוג הפוליטיקה מצרפת, המציג ניתוח היסטורי ותרבותי מבריק של חוסר יכולתה של אירופה לעכל את הרעיון שהיהודים הם עם אמיתי ושל תוצאותיו של מצב זה המתבטאות בעיוות זכר השואה ובהטחת האשמות כלפי ישראל. טוב יהיה אם ספרו העובדתי והנוקב כל כך של גרסטנפלד יתורגם לעברית ולערבית, יופץ לקהל ישראלי רחב, ישמש גם את מערכת החינוך ויהיה חומר לימוד לתלמידים ולצעירים יהודים וערבים ברחבי הארץ.
|
|
|
עמוס גורן הוא עיתונאי וסופר ירושלמי ובעבר מנהל מחלקת החדשות לחו"ל ולעולים ב"קול ישראל".
|
|
| תאריך:
|
25/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
25/07/2010
|
|
עמוס גורן
|
|
חילול זכר השואה - התיאור המלא
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הנאצים
|
25/07/10 16:45
|
|
|
|
2
|
|
g6
|
25/07/10 23:02
|
|
|
|
3
|
|
אליק א.
|
26/07/10 08:57
|
|
|
|
4
|
|
פרטיטה
|
8/08/10 12:52
|
|
|
טענותיהם של הפליטים הערביים וצאצאיהם ל"זכות השיבה" אינן חדשות. עם זאת קיים פער עצום בין התוכנית הנרקמת למימושה במערכת החינוך הפלשתינית, לבין הבנת משמעותה של תוכנית זאת על-ידי ישראל והמדינות הדמוקרטיות התורמות מאות מיליוני דולרים לקידומה. במשך שנים הולך ונבנה המתכון לאסון ההומניטרי הבא במערכת ההופכת את ההטפה להתאבדות ולרצח עם לאידיאל חינוכי ולמטרה מדינית ראויה.
|
|
|
|
|
ישראל לא מהווה עוד השראה לקהילה היהודית הגדולה בארה"ב. אני לא בטוח אם היא יכולה להיחשב כנכס ערכי, אף שהיא ללא עוררין נותרה סמל. חרף הישגיה הרבים של ישראל בכל התחומים כמעט, מערכת הנורמות הערכיות בכל הקשור לחברה, לדת ולמדינה אינה מהווה דוגמה, בעיקר לא לדורות ההמשך של יהדות אמריקה. זאת קהילה אדירה שחיה עכשיו בתור הזהב שלה. היא תוססת בכל התחומים ושולחת זרועות ליחידות הקהילתיות הקטנות ביותר. בצד ההתבוללות של רבים מקרבה, קם דור צעיר ופעיל אשר מבקש להטביע חותם חדש ליהדות זאת, הומניסטי יותר, אוניברסאלי יותר, אשר לגביו זאת תמציתה של היהדות אם היא רוצה לשרוד בעולם החדש של המאה ה-21. דור זה לא רק רואה את ישראל בצורה שונה מכפי שראו אותו אבותיו, אלא מצפה מן המדינה היהודית יחס שונה לקהילה הזאת ודו-שיח ברמה אחרת.
|
|
|
|
|
השבוע צויין בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, ובעולם כולו מלאת 16 שנים למתקפת הטרור הגדולה ביותר נגד מטרה יהודית מאז מלחמת העולם השנייה. בפיגוע בו נהרס בניין מוסדות הקהילה היהודית בבואנוס איירס ה-AMIA מצאו את מותם 85 איש ו-300 נפצעו. ממשלת ארגנטינה מציינת פיגוע זה גם כמתקפה הטרוריסטית הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארגנטינה, אשר חגגה השנה 200 שנות עצמאות, ובספרי תולדות הימים של ארגנטינה מצויין האירוע כ"אסון לאומי".
|
|
|
|
|
בית המשפט העליון החליט להכפיל את עונשו של השוטר שחר מזרחי, אשר ירה והרג גנב מכונית. זאת הכותרת שקראנו ושמענו בימים האחרונים באמצעי התקשורת - והיא, כמובן, שקר גמור. גנב רכב שהיה נתקל בשוטר, היה מנסה לברוח מן המקום. לא היה מנסה לדרוס את השוטר כפי שעשה הפושע במקרה של השוטר שחר מזרחי. גנב לא היה תוקע סכין במוחו של השוטר, כפי שעשה הפושע במקרה של השוטר אסולין, אשר מוטל מאז ללא הכרה במיטה בבית החולים. גניבת מכוניות היא חלק מן המלחמה של הערבים בישראל ובתושביה. גנב לא היה מסתכן בעבירה חמורה של רצח או פציעה של שוטר; גם אם היה נתפס, היה עונשו על גניבה קטן ללא השוואה מעונש של רוצח. אבל מי שפועל כמחבל אינו חושש, הוא מלא שנאה ומבקש להרוג אם רק יוכל.
|
|
|
|
|
במציאות פוליטית, בה הקיטוב בין אזרחים יהודים וערבים הולך ומעמיק, השמעת קולות על מרחב משותף בין הירדן לים אינה זוכה לבמה בשיח הציבורי שלנו, כפי שנראה לי כהכרחי.
|
|
|
|
|
