נמצא האשם

מדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מציע הבוקר לקוראיו שתי ידיעות קצרות מאוד ושתיים ארוכות. נחשו בעצמכם מי זכתה ליחס מועדף: ביטול חוק הגירה דרקוני באריזונה; החלטה לאסור קרבות שוורים בקטלוניה; מות 150 בני-אדם בהתרסקות מטוס בפקיסטן; ותצלום מעורר מחלוקת של שרת הכלכלה החדשה של גאורגיה במועדון חשפנות.

כאתמול, גם הבוקר, משבצת קטנה בתחתית שער מעריב שמורה לתמצית רשימה מאת בן כספית המבקרת את התנהלות ראש הממשלה בנימין נתניהו בערב שבו נודע לו על התרסקות המסוק ברומניה. "ידע וחגג", קוראת הכותרת בתחתית שער העיתון. "ידע וחגג" קוראת גם הכותרת בראש כפולת העמודים השנייה של מעריב, המוקדשת כולה להתנצחות עם גרסת לשכת ראש הממשלה וניתוח סדר הזמנים בין התרסקות המסוק, העברת המידע לראש הממשלה ועזיבת נתניהו את חגיגת יום ההולדת של בנו.

"עכשיו כבר הכל ברור", פותח כספית את רשימתו, שבסופה נותר הקורא עם התחושה כי הדברים לאו-דווקא ברורים. "ההסברים של נתניהו בנוגע למה שקרה לאחר התרסקות המסוק ובמהלך חגיגת יום ההולדת של בנו קורסים כמו מגדל קלפים", נקבע בכותרת המשנה לרשימה, אבל קריאה ברשימה המלאה מעלה יותר בלבול מאשר קריסה.

בלשכת ראש הממשלה טוענים כי נתניהו למד על האירוע בשעה 18:16. כספית מציין כמה פעמים כי עוזריו של נתניהו טוענים שהוא למד על האירוע בשעה 18:09. "אם זה נכון", הוא כותב, "מתברר שראש הממשלה ידע על אובדן הקשר עם המסוק קרוב לשלוש שעות אחרי שהאירוע התרחש בפועל!". אלא ש"גם זה לא לגמרי מדויק", טוען כספית, שכן "יש בידי 'מעריב' עדויות לכך שנתניהו ידע על אובדן הקשר עם המסוק הרבה לפני שש ותשע דקות". כספית אינו מפרט, ובהמשך תוקף גם את מעשיו של נתניהו לאחר שנודע לו על האירוע: "בידי 'מעריב'", הוא כותב, "עדויות מוצקות לכך שנתניהו שהה במסיבת יום ההולדת המדוברת עד קרוב לעשר בערב". עוד מבקר כספית את העובדה כי נתניהו לא ניהל בעצמו את הטיפול באסון "בשעות הקריטיות כל-כך".

באותה כפולת עמודים מתפרסמת ידיעה מאת אחיקם משה דוד ולפיה ריתוק שנגזר על בנו של ראש הממשלה, חתן השמחה בחגיגת יום ההולדת, הומתק וקוצץ ביומיים כך שיוכל להשתתף באירוע שנערך לכבודו. ידיעה דומה מופיעה בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות [יובל קרני], אך בהבדל בולט אחד - לא מוסבר בה כי קיצוץ הריתוק הוא שאיפשר לנתניהו הצעיר לקחת חלק בחגיגות יום הולדתו.

גם בהארץ רשימה ארוכה יחסית תחת הכותרת "סתירות בין לשכות נתניהו וברק בנוגע לעידכון על האסון". ברק רביד ועמוס הראל כותבים כי כל לשכה מסרה גרסה שונה ביחס לשעה שבה קיבל שר הביטחון את העידכון הראשון על האירוע. הם מדווחים בפירוט על מהלך העניינים ומסכמים כי "ההודעה הסופית אומנם נמסרה ללשכת נתניהו ב-18:10, אבל יהיה זה מפתיע אם יתברר שבמשך כשבעים דקות לא הועבר עידכון כלשהו על ההתפתחויות - גם אם עדיין לא היו ברורות כל צורכן - לראש הממשלה, או לפחות למזכירו הצבאי, נווט חיל האוויר האלוף יוחנן לוקר".

לידיעה מתלווה טור פרשנות מאת זאב סגל, הכותב על השאלות המתעוררות מעצם התרחשות האירוע הפרטי במעון הרשמי. "הציבור זכאי לדעת אם באירוע שהתקיים נעשה שימוש כלשהו בכספי הציבור - בכיבוד או בהפעלת עובדי בית ראש הממשלה לחגיגת יום ההולדת", כותב סגל. "אם כן, צריך להחזיר את הכסף הזה לקופה הציבורית ולהימנע בעתיד משימוש פסול כזה".

ואילו ב"ישראל היום" מוקדש עמוד שלם לתגובה על הפרסומים אתמול, בעיקר של כספית. "לשכת רה"מ: 'גורמים אינטרסנטיים מנסים לנגח בשקרים ובהשמצות'", קוראת כותרת לידיעה מאת שלמה צזנה ומתי טוכפלד, ולצדה מתפרסם טור מאת דרור אידר, התוקף באופן אישי את כספית. "מה תואר ייקרא לעיתונאי שמהגג צקצוק מתחסד של חניך בתנועת נוער ומעלה לדיון ערכי מה גובר על מה: העצב והחרדה בשל האסון או המשך החיים, בדמות קולות השמחה של יום ההולדת?", שואל אידר וכותב שכספית ניסה לגזור "קופון שנאה" ממסיבת יום ההולדת של יאיר נתניהו. בתשובה לטענה של כספית כי ב"ישראל היום" אין תוקפים את נתניהו עונה אידר כי "כשצריך, תוקפים", טענה שמתקשה לעמוד במבחן המציאות.

בראיון קצר [ליאת לוי] המתפרסם בעמ' 30 של גליון "העיר" נפלה טעות הגהה. התיבה "היפסטרית" הוחלפה בטעות בתיבה "היסטרית".

עפרה אידלמן מדווחת בהארץ כי האגודה לשמירת זכויות הפרט למען הלסביות, ההומואים, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים בישראל הגישה אתמול תביעת לשון הרע בסך 100 אלף שקל נגד האתר החרדי "צופר", וזאת בגין פרסומים הומופוביים שהופיעו באתר לפני כשנה, בעקבות הירי במועדון הבר-נוער. בסיום הידיעה מצוין כי גם אתמול הופיעו באתר פרסומים דומים. "אמש נערך האתר למצעד הגאווה שייערך היום בירושלים", מדווחת אילדמן. "כותרת הידיעה הראשית שהופיעה בו הגדירה את האירוע 'מצעד הסוטים כל הדרך לתהום. בגוף הידיעה נאמר כי 'מחר מתעתדים בהמות בצורת אדם להצעיד שוב בחוצות ירושלים את מצעד התועבה - מוקד של פריצות וזימה חייתית'".

מאמר המערכת של הארץ מבקר את החלטת ראש הממשלה להאריך את תקופת החיסיון על מסמכים מסווגים.

עוד בנושא:

• הפיפל שמאחורי המטר

• עולים או שותקים

• שימוש מסולף ואינטרסנטי

סיקור תוצאות סקר TGI האחרון, שלפיו שיעור החשיפה ל"ישראל היום" השתווה ואף עקף במעט את זה של ידיעות אחרונות, תואם את הציפיות. המפסידים הבולטים מתעלמים, המתייחסים לסקר מבצעים פעלולי חישוב כדי להבליט את הישגיהם, ואילו המנצחים הבלתי מעורערים חוגגים בקול גדול.

לאחר חריגה יוצאת מגדר הרגיל לפני מחצית השנה, שב הבוקר ידיעות אחרונות למדיניות של התעלמות מוחלטת מהסקר ותוצאותיו. אף לא מלה. לא בכותרת, לא במוסף "ממון". עדות עקיפה לתוצאות הסקר ניתן למצוא באיכות הירודה של קונטרס החדשות היומי. נראה כאילו לפחות חלק מהרוח יצא מהמפרשים.

למרות התוצאות הקשות של הסקר, במערכת ידיעות אחרונות יכולים עדיין להתנחם בעובדה שבדרך כלל העיתון שיוצא תחת ידם טוב יותר מ"ישראל היום". אם יעשו זאת, ימצאו את עצמם בחברה טובה. זו הנחמה הקבועה של אנשי הארץ.

לאור הממצאים, גם במעריב אין הבוקר ידיעה על ה-TGI. "כלכליסט" מפרסם על שערו ידיעה לא-חתומה שלפיה שני מכוני מחקר שונים, שביצעו שני סקרים שונים, בהזמנת "כלכליסט", מצאו כי עיתון זה הוא העיתון הכלכלי הנקרא ביותר בקרב האוכלוסיה היהודית הבוגרת. לא מצוין אם שני הסקרים הגיעו לאותה התוצאה בדיוק, או שהנתון המוצג בידיעה הוא שקלול של תוצאותיהם. סקרים דומים התפרסמו ב"כלכליסט" גם בעבר, מעט אחרי פרסום תוצאות סקר ה-TGI.

ב"גלובס" משווים את תוצאות החציון האחרון לתוצאות החציון המקביל אשתקד, כדי להצביע על יציבות. ב"דה-מרקר" מתפרסמת מודעה המשווה את תוצאות החציון האחרון לתוצאות בשנת 2006, כדי לתאר צמיחה חדה בחשיפה לעיתון.

"ישראל היום" יוצא בקמפיין פרסומי לרגל הישגיו. מודעה מטעמו עוטפת הבוקר את שער עיתון הארץ. "ישראל היום" הוא גם העיתון היחיד המתייחס לתוצאות הסקר על שערו שלו, ובעמודי החדשות. "'ישראל היום' - העיתון מספר 1 במדינה!", קוראת כותרת בצד השער, וכפולת העמודים 8-9 מוקדשת לחגיגות הניצחון.

"'ישראל היום' הוא העיתון מספר אחת במדינה - כך התברר אתמול, מעל לכל ספק, עם פרסום סקר החשיפה החדש על העיתונים היומיים", פותח הכתב האלמוני של "ישראל היום" את הידיעה המרכזית בכפולת העמודים. זו הגזמה מיותרת. ראשית, הפער בינו ובין ידיעות אחרונות מצוי בטווח הטעות הסטטיסטית של הסקר, כך שהספק קיים גם קיים. שנית, בגליונות סוף-השבוע ידיעות אחרונות מקדים עדיין את "ישראל היום" בשיעור עצום (חשיפה של 43.7% לעומת 25.7%). שלישית, וחשוב מכך, הסקר בעייתי במהותו ואינו מלמד דבר על אמון בעיתון או איכותו המקצועית. נוסף לכך גם הפרט השולי שכל גליונות "ישראל היום" מחולקים חינם, בשונה מעיתונים אחרים.

הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, משיב במאמר המופיע הבוקר לטענה כי העיתון חופשי משיקולים כלכליים בשל הנכונות של בעליו להפסיד מאות מיליוני שקלים כדי להשתלט על השוק. מרגלית כותב בקצרה כי "ישראל היום' הוא עיתון בבעלות קפיטליסטית לא יותר ממתחריו, לא פחות".

"'ישראל היום' אומנם 'מוכר' בקרב העם, אך עד כמה הוא באמת 'חשוב' לו?", שואל לי-אור אברבך ב"גלובס". "האם הוא מוערך על-ידי הציבור? האם הוא באמת מותיר חותם או לפחות מותיר מחשבה אחת בראש קוראיו אחרי שהם יוצאים מהרכבת? ספק רב אם כן. סקר TGI הופך את מלחמת העיתונות הישראלית למלחמת מותגים, ומרוקן ממנה את המאבק האמיתי - המאבק על עיתונות חופשית, חשובה, אובייקטיבית וחפה מהשפעות זרות".

המשפטים האחרונים הללו מהדהדים את קמפיין הפרסום העצמי החדש של ידיעות אחרונות. מסע הפרסום הזה מוזכר גם ברשימה חגיגית שכתב עמוס רגב, העורך הראשי של "ישראל היום". "אנחנו מברכים את 'ידיעות אחרונות' על מסע הפרסום החדש שלו", מפרגן רגב, "ברוכים הבאים. איפה הייתם עד עכשיו? אנחנו הראינו את הדרך, כבר לפני שלוש שנים".

עיקר מאמרו של רגב ממשיך את קמפיין הפרסום העצמי שבו פצח "ישראל היום" מרגע שיצא לאוויר העולם. משפט הפתיחה של המאמר, למשל, קורא: "'ישראל היום' אוהב את מדינת ישראל". על-פי רגב, זו הסיבה לכך שהציבור משיב לעיתון אהבה. רגב כותב עוד (במאמר על הצלחת עיתונו, נזכיר) כי "מדינת ישראל קמה בדם ובאש, ומדינת ישראל קיימת, ותמשיך להתקיים, רק כל עוד נצליח להרתיע את האיומים לקיומה, או להודפם. הקמתה של מדינת ישראל הייתה צדק היסטורי, מהנדירים בהיסטוריה העולמית. קיומנו כאן מוצדק. מלחמותינו כאן - מוצדקות".

את כפולת העמודים ממסגרים תצלומי שערים בשלוש שנות קיומו של העיתון, וזאת תחת הכותרת "הדרך לפסגה". השער האחרון מבחינה כרונולוגית הוא השער מה-1.6.10, יום למחרת השתלטות כוחות צה"ל על משט הספינות שביקש להגיע לרצועת עזה.

כשבמעריב עוד העזו לכתוב בכותרתם הראשית על "מחדל" ובידיעות אחרונות בישרו על "המלכודת", הכותרת הראשית ב"ישראל היום" קראה באותו יום: "חיילים מול לינץ'", התמצות המזוקק ביותר של עמדת דובר צה"ל, עמדה שהשתלטה על אמצעי תקשורת אחרים רק כעבור יממה או שתיים. ישראלים אוהבים את צה"ל. ועוד יותר מכך את דוברו.