המשט לא התקרב לרחוב אחד-העם, ת"א

נראה כי אם יש דבר אחד שמדינת ישראל מתאפיינת בו, זה משברים ביטחוניים-מדיניים: מלחמות, אירועי טרור, אינתיפאדות, חיילים ואזרחים חטופים, חשיפת פעילויות המוסד בחו"ל, כורים גרעיניים במדינות אויב, משטי אוניות לעזה ועוד. לפעילויות ביטחוניות אלו מגוון השלכות על כלכלת ישראל, ובראש וראשונה הן עלולות להוביל לעיתים לגידול משמעותי בהוצאות הביטחון, דבר שמשפיע על התוצר הלאומי.

"היסטורית, ברור שככל שהוצאות הביטחון גדלות הן באות על חשבון תשתיות, חינוך, וצמיחה כלכלית", אומר יורם גבאי, יו"ר דירקטוריון פעילים ניהול תיקי השקעות בע"מ. גבאי מתייחס בסקירתו ההיסטורית לשלוש תקופות עיקריות. הראשונה החלה בשנות ה-50 הראשונות, כאשר בן-גוריון, כחלק מתהליך ההבראה הכלכלי, קיצץ משמעותית בביטחון כדי להעביר מקורות לתשתיות, לחינוך ולקליטת עלייה. "משקל הוצאות הביטחון בתוצר ירד מאוד והחלה צמיחה כלכלית מהירה, שהגיעה ל-5.5% לנפש בממוצע לשנה", אומר גבאי. התקופה השנייה לדבריו, החלה אחרי מלחמת יום כיפור. "כאשר ישראל הגדילה את הוצאות הביטחון עד לכדי רבע מהתוצר, ובעצם נאלצה 'לוותר' על השקעות בתשתית ובחינוך, ואף הגדילה את החוב הלאומי במהירות אדירה, דבר שהוביל למשבר כלכלי קשה". גבאי סבור כי המרכיב המרכזי במשבר זה, היה עליית הוצאות הביטחון בלי הורדת הוצאות אחרות. התקופה השלישית החלה עם סיום המשבר הכלכלי ב-1985, בו בוצע קיצוץ תקציבי גדול ע"י ממשלת האחדות, מגמה שנמשכה גם בשנות ה-90. גבאי מציין כי מאז 1992 משקל הביטחון בתוצר כבר לא כבד במיוחד, כ-8% תוצר בערך. "זה עדיין גבוה, אבל זה שליש ממה שהיה בשנות ה-70 וה-80, ולכן היום משקל הוצאות הביטחון לא משפיע מהותית על הצמיחה הכלכלית".

מקרה יוצא דופן אותו מציין גבאי, הוא השפעת הנוף הביטחוני של שנות ה-80 על הכלכלה הישראלית בטווח הארוך. "בשנות ה-80 נתנו לצבא ולמשרד הביטחון כר נרחב של פעילות בלי מגבלה תקציבית כמעט. זה אומנם בא על חשבון דברים אחרים במשק, אבל זה תרם ליצירת הסטארט-אפים וההיי-טק שקמו בעשרים השנים שאחרי; זו הייתה התרומה של מערכת הביטחון לצמיחה הכלכלית". לדבריו, בדרך כלל התרומה היא מועטה, להוציא כמובן את הייצוא הביטחוני, שהיקף פעילותו גדל מאוד וברובו הפך לכלכלי. גבאי מדגיש כי, למרות דוגמה זו, היסטורית יש קשר הפוך חזק בין הוצאות ביטחון לבין צמיחה כלכלית, ושוק ההון מגיב בהתאם.

עוד שני אלמנטים שאליהם מתייחס גבאי הם סוג המשבר הביטחוני והאזור המושפע. "בתקופה הנוכחית הנזקים שבאים בעקבות המצב הביטחוני הם בעיקר נוכח הכניסה של הביטחון לערים. זה כבר לא מה שקוראים לו 'נטל ביטחוני כבד' אלא השפעות של הטרור. לדוגמה, האינתיפאדה הראשונה לא השפיעה כלכלית, בעוד האינתיפאדה השנייה, שהתאפיינה בטרור בגוש דן ובירושלים, הביאה לצמיחה שלילית במשק ואפילו למשבר תקציבי ב-2003. המניות ושוק אגרות החוב הממשלתיות נפלו, הייתה לכך השפעה כלכלית אדירה בצד המיסים ובצד הצמיחה. עם התייצבות המצב הביטחוני, המשק התאושש".

"עד היום", מציין גבאי, "כל דבר שאינו בגוש דן או בירושלים, לא משפיע על המאקרו-כלכלה או על הבורסה. כל עוד הפעילות הביטחונית התרחשה בצפון או בדרום, השפעותיה הכלכליות היו זניחות". לראיה הוא מביא את מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה, שכמעט ולא הייתה להם השפעה מאקרו-כלכלית. "אם בזמן האינתיפאדה היה הפסד תוצר של 8-9% אזי במלחמת לבנון השנייה ההפסד היה בסביבות 1.5%, וגם זה תוקן מהר. בסך הכול, האירועים הללו כמעט ולא השפיעו".

פרופ' שמוליק האוזר, דיקן הפקולטה לקריה האקדמית קריית אונו, לשעבר כלכלן ראשי של רשות לניירות ערך, רואה באלמנט אי הוודאות מרכיב משמעותי בהשפעת האירוע הביטחוני על הכלכלה ושוק ההון. "המסחר בבורסה הוא על סמך ציפיות. אם אי הוודאות עולה (כתוצאה מהמצב הביטחוני), אנשים ישקיעו פחות כסף במניות. מהצד של הכלכלה, זה יכול לפגוע בצמיחה, בדירוג של המדינה ובייצוא". כדוגמה מביא האוזר את מלחמת לבנון השנייה. "בארבעת הימים הראשונים שערי המניות ירדו כתגובה לאי הוודאות. אך לאחר מכן הם התחילו להתאושש, כי אנשים חשבו שהבעיה הולכת להסתדר".

האוזר מבחין בין אירועי טרור על פני זמן רציף, כמו האינתיפאדה השנייה, לבין אירועי טרור ספוראדיים, כגון הסתבכות המוסד, לכאורה, בדובאי. "יש אירועים שהם בעלי השפעה נקודתית, שאנשים לרגע מסתכלים על זה ואומרים שאולי יש סיכון ובורחים, ואז שערי המניות יורדים באופן זמני. כשאנחנו מדברים על משהו שיש לו השפעה לטווח ארוך, הצמיחה נפסקת, אנשים מוציאים פחות כסף, יש פחות ביקושים, חברות נסגרות והכלכלה עצמה נפגעת. לדוגמה, בשלוש השנים של האינתיפאדה השנייה, שערי המניות ירדו והצמיחה ירדה כמעט לאפס. הכול סובב סביב התחושה שהבעיות הביטחוניות הללו אין להן סוף, הן לא נגמרות ולכן יש לנו בעיות כלכליות אמיתיות".

את הצד החיובי של משברים ביטחוניים מביא דוד ארצי, סמנכ"ל בכיר בתעשיה האווירית והיום יו"ר מועצת המנהלים של כמה חברות ביניהן אופק עיבוד שבבי בע"מ ואימאג'סט אינטרנשיונל אן. וי. "לכאורה נראה כי המשברים הביטחוניים מפריעים להתפתחות שלנו, אבל אחת הסיבות שאנחנו נמצאים במעמד שלנו בעולם כיום, היא שהמשברים האלה הכריחו אותנו להשתכלל". כדוגמה הוא מביא את התעשיה האוירית, שהתפתחה בזכות האמברגו של דה גול לאחר מלחמת ששת הימים. "עד אז, הספק מספר אחד של מטוסים לחיל האוויר הישראלי הייתה צרפת. כתוצאה מהאמברגו שדה-גול הטיל על מדינת ישראל, לא היה לנו שום ספק, לא רק למטוסים אלא גם לחלקי חילוף. המדינה התעשתה ובנתה את התעשיה האוירית... לולא דה-גול היה מטיל אמברגו על מדינת ישראל, אני לא יודע איפה הייתה היום התעשיה הביטחונית, שממנה צמחה תעשיית ההיי-טק".

עוד מדגיש ארצי, שעסקים ופוליטיקה לא הולכים באותו נתיב. "יש עשרות מדינות בעולם שלכאורה היחסים הפוליטיים שלהן עם מדינת ישראל משובשים, אבל הנושאים העסקיים מצליחים מאוד, זאת מפני שיש לנו דברים ייחודיים. אין לנו אח ורע בנושא של התפלת מים, תעשיית הקלינטק, האנרגיה או המכשור הרפואי. משברים פוליטיים, כדוגמת המשבר עם טורקיה, לא מדאיגים אותי. משברים כלכליים מדאיגים אותי בהרבה יותר. משברים פוליטיים לא יפגעו בכלכלה הישראלית. הערבים יודעים את זה ולכן הם הפסיקו את החרם הערבי, כי הוא נכשל".