חשבתי לתומי שהתקשורת צריכה לעודד מאבק בפשיעה. אבל מסתבר שהערך הזה נסוג מפני פופוליזם. נושא גירוש ילדי העובדים הזרים הוא דוגמה קלאסית לכך.

קודם כל, המינוח. אלה לא ילדי עובדים זרים אלא ילדי מהגרים בלתי חוקיים; אף אחד לא נוגע בילדים של מי שקיבלו אשרות עבודה כחוק. שנית, המדינה הסכימה לקבל 800 מתוך 1,200 הילדים – למרות שלפי החוק, כולם צריכים לצאת מכאן עם הוריהם.

שלישית, יש לנו בעיה קשה של מהגרים בלתי חוקיים, שהופכים למוקד של פשיעה והזנחה, והיא הולכת ומחמירה מיום ליום; חייבים להעביר מסר ברור שישראל אינה שטח הפקר.

ואגב: היכן הייתה התקשורת הרחמנית הזאת, כאשר ממשלת ישראל גייסה את כל עוצמתה הצבאית והפוליטית כדי לגרש מגוש קטיף אלפי ילדים ישראלים שהתגוררו שם כחוק? היכן התקשורת הרחמנית הזאת כאשר רבים מאותם ילדים עדיין סובלים מטראומות, מצוקה כלכלית ופגיעה בזכויות היסוד שלהם ושל משפחותיהם?

חברה הנפיקה לציבור 20% ממניותיה ונסחרת בשווי של 100 מיליון שקל. בעלי החברה מחליט למנות את אחיינו למנהל הפיתוח העסקי שלה. החוק מחייב אותו להעביר את המינוי לאישור ועדת הביקורת ומליאת הדירקטוריון, ואחר כך – לאישור האסיפה הכללית, שם עליו לקבל רוב של שני שלישים מבעלי המניות שאינם נגועים (כלומר: שאינם קשורים בו בדרך כלשהי). וזה, כאמור, כאשר הציבור השקיע בחברה באופן חד-פעמי 20 מיליון שקל.

כעת קחו את אותו סיפור והעבירו אותו להתאחדות לכדורגל, המוציאה השנה (כלומר: באופן קבוע ומתמשך) 70 מיליון שקל – כולם מכספי הציבור. יתרה מזאת: ההתאחדות עוסקת כל-כולה בנושאים ציבוריים, בעלי השלכות תקציביות של מאות מיליוני שקלים, שחלק ניכר מהם באים אף הם מכספי הציבור (ערוץ 1, הטוטו, תמיכות עירוניות ועוד).

בא יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, ומבקש למנות את אחיינו גיא למאמן הנבחרת הצעירה. אני מציע לקרוא את מאמרו המצוין של גיא פלג שלשום (ד', 4.8) במדור הספורט של ידיעות אחרונות על הפארסה של המינוי, כאשר ועדת האיתור לא עמדה בקריטריונים שהיא עצמה קבעה. ומה קורה בסוף? המינוי כמובן מאושר בהנהלת ההתאחדות – הגוף המקביל לדירקטוריון. הציבור לא יכול לומר מילה; הוא רק צריך לשלם ולשתוק.

ואגב: אני לא מאשים את אבי לוזון. מי שאשם באמת הם אותם 24 חברי הנהלה חסרי חוט שדרה, שאפילו בהצבעה חשאית לא העזו לפעול כפי שהיו דורשים מכל עובד הכפוף להם, במינימום של יושרה וממשל תאגידי נאות.

למען ההגינות יש לציין, שהרפורמים לא עורכים רק חתונות מעורבות, אלא מחתנים גם זוגות יהודיים – בהם גם החתן יהודי וגם החתן יהודי.

מה המטרה מספר אחת של כל עסק? למכור כמה שיותר כדי להרוויח כמה שיותר. אבל לא אצל חברת החשמל שלנו. בגל החום השבוע התבקשנו להפעיל כמה שפחות מכשירים זוללי חשמל בשעות הצהריים.

זה לא שחברת החשמל רוצה לחסוך לנו כסף או שהיא נעשתה פתאום חסידה של איכות הסביבה. ממש לא. זה בגלל שלחברת החשמל אין די עתודות ייצור, תוצאה של הזנחה פושעת בת שנים רבות.

בכלל לא משנה אם הממשלה אשמה, רשות החשמל אשמה, חברת החשמל אשמה, ההתחממות הגלובלית אשמה. השורה התחתונה היא, שבדיוק כמו בתחום המים – כאשר הגורמים שלמעלה מפשלים, משלמים האזרחים שלמטה.

במקרה הזה האזרחים ישלמו את המחיר גם במזומן. כי כדי לפתור את הבעיה, יעלו לנו את התעריפים, כך שחברת החשמל תוכל לממן את הקמת תחנות הכוח הדרושות – ובדרך גם מאות עובדים מיותרים עם תנאי העסקה שערורייתיים ותנאי פרישה שערורייתיים עוד יותר.

משפחה חרדית בהרכב מלא, על ילדיה ועולליה, הגיעה אתמול (ה', 5.8) למרכז המבקרים של בנק ישראל, למרות שנאמר במפורש שהכניסה היא מגיל שמונה ומעלה. האב ישב ולמד, האם והילדים עלו לקומה השנייה. אחד מהם, כבן ארבע, החליט שיותר מעניין להסתכל למטה וטיפס על המעקה. מבקר אחר תפס אותו ומנע אסון. איש מבני המשפחה לא שם לב למתרחש.

קו ישר עובר בין הסיפור הקטן הזה לבין אסון הרכבת אמש. בדרך, הקו הזה עובר בילדים חרדים שנשכחים במכונית, ילדים חרדים שנעזבים באתרי נופש, אברכים חרדים שאובדים במדבר, ואפילו הורים חרדים המתעללים בילדיהם.

משהו רע מאוד קורה לחברה החרדית, זו שאמורה לציית יותר מכל מגזר אחר לציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". אולי זו האווירה הכללית של זלזול בחוק, אולי זו אווירת האלימות שמתחילה ממיעוט אך פושה ברחוב, אולי זה הניתוק מחיי היום-יום וסכנותיהם, אולי זה חוסר היכולת להשתלט על משפחות גדולות, אולי זה שילוב של גורמים אלו ואחרים. המחיר ברור: חיי אדם.

שמונה שנים יורה החמאס טילים על יישובי עוטף עזה. השבוע, כמו לכל אורך התקופה, נשמר התסריט הקבוע: הם יורים, צה"ל מפציץ יעדים בעזה. בעולם נורמלי, ההפצצות שלנו היו באות לפני הירי שלהם במטרה למנוע אותו. הרי אם ידוע היכן המפקדות, אתרי השיגור, בתי המלאכה והמנהרות – מדוע לא להוציא אותם משימוש לפני שייהרגו ישראלים?

השבוע גם הסתבר, שלמרות החלטת ממשלת מינואר השנה – שהתקבלה רק אחרי מאבק ציבורי ממושך ופסק דין של בג"צ – מוסדות החינוך בעוטף עזה עדיין אינם ממוגנים כהלכה.

בעולם נורמלי, לא היה צורך במאבק ובבתי משפט כדי להגן על חיי התלמידים. בעולם נורמלי, היו נמצאים 100 מיליוני השקלים הדרושים בתוך 50 מיליארדי השקלים של תקציב הביטחון. בעולם נורמלי, הכסף למיגון היה מגיע קצת לפני המימון לסוויטה של שר הביטחון בפריז, התקציב למשלחות המנופחות של משרד הביטחון בחו"ל והכסף לרכבים הצמודים של קצינים בקריה.

על החתונה של צ'לסי קלינטון ומארק מזוינסקי צריך להסתכל בצורה הנכונה, ולא בצורה העקומה של התקשורת הישראלית. לא מדובר פה בנוצרייה שהתחתנה עם יהודי, אלא ביהודי שהתחתן בנישואי תערובת ואשר ילדיו לא יהיו יהודים.

ומי ערך את החתונה? כומר נוצרי ו"רב" רפורמי. אלו אותם רפורמים שרוצים שה"גיורים" שהם עושים יספיקו לרישום יהדות בישראל. אלו אותם רפורמים שמספרים לנו על תמיכתם בישראל, בעוד שבסידוריהם נמחק כל איזכור של ירושלים. אלו אותם רפורמים שהולכים ומכלים את יהדות ארה"ב.

לכן צריך לומר להם בצורה ברורה וחד-משמעית: אתם גורמים מספיק נזקים בארה"ב. את הפסבדו-יהדות שלכם תשאירו לעצמכם. כבר 150 שנה שאתם ממיטים אסון על העם היהודי; לפחות בישראל לא ניתן לכם לעשות את זה.