קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) הפלשתינית בישראל ובשטחים מיוצגת ע"י העמותה "אל-קאווס" בראשותה עומדת חנין מעיכי, תושבת ירושלים. תחילת ההתארגנות של קהילת הלהט"ב הפלשתינית החלה ב-2002 תחת חסות הבית הפתוח, במסגרתו שימשה מעיכי רכזת האוכלוסיה הפלשתינית, ארגנה קבוצות של להט"ב למפגשי תמיכה וסיוע הדדי. בשנת 2008 נפרדה הקבוצה הפלשתינית שנקראה "אל-קאווס" ופנתה לדרך עצמאית במנותק מהבית הפתוח.
קבוצת "אל-קוואס" זכתה ועודנה זוכה לקבל סיוע מ
הקרן החדשה לישראל ועד לניתוק גם באמצעות הבית הפתוח. באתר של הקרן החדשה לישראל מצוינת "אל-קוואס" במסגרת רשימת העמותות הזוכות לסיוע של הקרן ובעניינה נכתב כדלהלן: "אל-קוואס: מגדר ומיניות בחברה הפלשתינית. הארגון הלאומי, החותר להוביל שינוי בקהילת הלהט"ב הפלשתינית הן בישראל וברשות הפלשתינית, מספר סיוע ומידע, מגן על זכויות חברי הקהילה ומגביר את המודעות לשוני המיני והמגדרי בתוך החברה הפלשתינית".
1 "אל-קוואס": ישראל וקהילת הלהט"ב הישראלית אשמים בדיכוי של הלהט"ב הפלשתינים עמותת "אל-קוואס" מבהירה באתר האינטרנט הרשמי שלה את מניעיה, עמדותיה ויחסה הביקורתי כלפי ישראל המוחזקת כגורם המרכזי לסבלה של קהילת הלהט"ב הפלשתינית וכן אינה חוסכת את שיבטה מקהילת הלהט"ב הישראלית שהעניקה חסות ותמיכה בראשית דרכה. להלן תרגום עיקרי הדברים מתוך אתר האינטרנט של "אל-קוואס":
"רוב התושבים הפלשתינים של מזרח ירושלים נחשבים "תושבי קבע" של ישראל... רשמית, תושבי קבע פלשתינים של ישראל נתונים לחוקים הישראלים בנוגע לנטיה מינית. ואולם, מכיוון שמדינת ישראל וכוחות המשטרה בדרך כלל אינם מקפידים על אכיפת החוק הישראלי במזרח ירושלים, תושבי הקבע הפלשתינים הנימנים מקהילת הלהט"ב אינם זוכים לאותן הגנות מפני צורות שונות של אפליה בדומה לאזרחים אחרים.
"בשטחים הפלשתינים, על-אף שהחוק אינו מעניק הגנה ברורה עבור קהילת הלהט"ב, לא קיימים חוקים רשמיים נגד פעילות חד מינית. ואולם, יש לציין כי נעשה לעיתים שימוש בחוקים נגד "אי צניעות", וזאת על בסיס לא שגרתי ובלתי צפוי על-מנת לאסור מגע בין בני אותו מין. באופן רשמי, פעילות מינית בהסכמה וברשות הפרט בין אנשים מאותו מין עד גיל 15 אינה חוקית. חוקים נגד תקיפה מינית, אונס ואי צניעות מיושמים באופן שווה ללא קשר למין של הצדדים המעורבים. אין בכך כדי לומר שחיי הפלשתינים בגדה הערבית ובעזה הנמנים על קהילת הלהט"ב "קלים". עם זאת, הבעיות עימהן הם מתמודדים אינן בעיקרן חוקיות במהותן, אלא נוגעות ליותר לנסיבות החברתיות והתרבותיות.
"כמו בכל חברה, ההומופוביה עדיין נפוצה בחברה הפלשתינית. כתוצאה מכך, פלשתינים רבים מתמודדים עם נידוי חברתי ואפליה ובמקרים נדירים באלימות פיזית. ואולם, בה בעת, פלשתינים רבים מקהילת הלהט"ב חיים את חייהם באופן חופשי - לעיתים "הומואים בגלוי" ו"מחוץ לארון" בדרכים המוכרות להומואים וללסביות מהמערב, ולעיתים בדרכים אחרות אשר מתמודדות באופן אפקטיבי יותר עם הקונטקסט התרבותי המיוחד שלנו. כלומר, עבור פלשתינים רבים מקהילת הלהט"ב "היציאה מהארון" ולהיות "הומו בגלוי" אינו המטרה היחידה או החשובה ביותר. יתר על כן, לרבים מאיתנו להיות "הומו בגלוי" משמעותו דברים רבים מעבר למשמעות שבעיני אנשים רבים במערב: להיות פתוח "באופן עקרוני", לדוגמה, עם חברים או בני משפחה [חשוב יותר] מאשר הכרזה בציבור על זהות מינית לכולי עלמא. אל-קוואס פועל לקבל לחיקו את כל החברים בקהילה, ללא קשר לבחירה שקיבלו ולעמדותיהם בנושא זה.
"חשוב לציין כי המצב החברתי, ההיסטורי והפוליטי המיוחד של הפלשתינים - הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ועזה ועשורים של אפליה נגד הפלשתינים בישראל - יצר מכשולים מוחשיים להתקדמות לקראת כיבוד שוני מיני ומגדרי בחברה הפלשתינית, אשר לא חוו את אותן הזדמנויות לצמוח ולהתפתח כמו חברות אחרות. אל-קוואס, לצד ארגונים מתקדמים אחרים, חותרת להילחם בדיוק בבעיה זו ולקדם כיבוד לגיוון מיני ומגדרי בחברה הפלשתינית.
"הקהילה ההומוסקסואלית הישראלית הינה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית בכללותה, אשר מעניקה זכויות יתר ליהודים ישראלים ודוחקת לשוליים את הפלשתינים. בתוך המרחבים הישראלים ההומוסקסואליים, הפלשתינים מקהילת הלהט"ב מתמודדים עם צורות דומות של אפליה עימן הם מתמודדים בחיי היומיום. למרות ההנחה שהקהילות הלהט"ב נוטות להיות ליברליות יותר, גזענות ואפליה שכיחות. למעשה, קהילת הלהט"ב הישראלית אוהבת לדמות את עצמה כליברלית יותר מהחברה הישראלית בכללותה ואיכשהו נקייה או מחוסנת מפני גזענות. העמדת הפנים מקשה על הישראלים מקהילת הלהט"ב להודות בגזענות בקהילה.
"משרדי אל-קוואס נמצאים בירושלים, ואולם אנו חותרים לשרת את הפלשתינים מקהילת הלהט"ב בכל רחבי ישראל ובשטחים הפלשתינים הכבושים. על-אף שרוב החברים הינם ממזרח ירושלים וישראל, מספר גדל והולך של פלשתינים מקהילת הלהט"ב מהגדה המערבית נוטלים חלק בפעילויות של אל-קוואס. לאחרונה, רבים הביעו עניין בהרחבת הנוכחות שלנו בגדה המערבית והחלו מובילים להתקדמות בתהליך. למרבה הצער, המדיניות הישראלית גורמת לכך שבלתי אפשרי למעשה לנסוע לתוך או לצאת מרצועת עזה, ואולם אנו פועלים לשרת את הפלשתינים מקהילת הלהט"ב בעזה ככל שיתאפשר ע"י למשל שמירה על קשר אלקטרוני וטלפוני ותמיכה בהם במצבים של מצוקה."
2 "אל-קוואס": קהילת הלהט"ב הישראלית "גזענית" עמותת "אל-קוואס" מתנערת מקהילת הלהט"ב הישראלית שהעניקה לה בית פתוח וחם בתחילת דרכה והיא מאשימה אותה בגזענות ששורשיה ובתפיסת עולם המאפיינת את "הכיבוש הישראלי". במאמר שפרסמה ב-2008 כותבת בעניין זה חנין מעיכי "באופן יותר מפורש, אומר כי אני מאמינה שיש קשר בין גזענות בתוך הקהילה הלהט"בית הישראלית לבין הגזענות בחברות הישראלית והפלשתינית הכלליות. לאפליה נגד להט"בים פלשתינים בקהילה הישראלית הגאה, לאפליה נגד פלשתינים בתוך ישראל וליחס כלפי הפלשתינים בשטחים יש בסיס אחד משותף: גזענות".
3 האמת: דת האיסלאם ומורשתו התרבותית הם המקור לשלילת זכויות הלהט"ב הפלשתינים עמותת אל-קוואס מטילה אפוא את האשמה העיקרית על "הכיבוש הישראלי" המונע מהחברה הפלשתינית להתקדם לקראת הכרה בקהילת הלהט"ב ובזכויותיה. טענה זו משוללת יסוד מיניה וביה. בישראל מעוגנות זכויות קהילת הלהט"ב בחוק, אך הליברליזם הישראלי לא חדר לגדה המערבית ולרצועת עזה מסיבות פוליטיות, תרבותיות, חברתיות ודתיות שאינן קשורות כלל לישראל, אלא לחברה הפלשתינית עצמה.
בגדה המערבית תקף עדיין החוק הירדני, שאינו אוסר על קיומה של נטיה מינית אך מטיל עונשים על קיומו של משכב זכר. מאז העברת הסמכויות מישראל לרשות הפלשתינית ב-1995 נתונה סמכות החקיקה למוסדות הפלשתינים הנבחרים ואין לישראל כל השפעה על תהליך זה. הפרלמנט הפלשתיני אישר בשנת 2003 הצעת חוק העונשין, בו נקבע בסעיף 270, תת סעיף 1: כדלהלן: "כל גבר שקיים משכב זכר עם גבר אחר שגילו 18 ומעלה והיה הדבר בהסכמה, שניהם ייענשו במאסר".
4 החוק לא עבר בקריאה שלישית בגלל התנגדות תקיפה של חמאס וארגונים איסלאמיים אחרים שטענו, כי החוק מנוגד להלכה האיסלאמית (שריעה), וכי ברשות הפלשתינית יש ליישם את ה'שריעה'. בדצמבר 2008 הכינה מפלגת הרפורמה והשינוי של חמאס טיוטת חוק עונשין המבוססת על ה'שריעה' (כולל הוצאות להורג וכריתת ידיים), אך גם היא לא עברה את כל שלבי החקיקה.
5 ברצועת עזה קיום משכב זכר אינו חוקי והעובר על החוק עשוי להיענש במאסר של עד עשר שנים. סעיף 152 בחוק העונשין הפלשתיני מספר 74 משנת 1936 התקף ברצועת עזה קובע: "בעל גבר בניגוד לחוקי הטבע או בעל חיה... ייחשב הדבר פשע שעונשו עשר שנות מאסר".
6 חוסר הליברליות של החברה הפלשתינית כלפי קהילת הלהט"ב עולה בקנה אחד עם התייחסותה של החברה הערבית בכלל אליה. באלג'יריה העונש על שתי שנות מאסר, במצרים מיושמים חוקים נגד זנות בהקשר להומוסקסואליות, בלוב עד חמש שנות מאסר, במרוקו עד שלוש שנות מאסר, בסודאן מחמש שנות מאסר עד הוצאה להורג, בתוניסיה עד שלוש שנות מאסר, בכווית עד עשר שנות מאסר, בלבנון עד שנת מאסר אחת, בעומאן עד שלוש שנות מאסר, בקטר עד חמש שנות מאסר, בסעודיה מלקות, מאסר ו/או הוצאה להורג, בסוריה עד שלוש שנות מאסר, במאע"מ מאסר או הוצאה להורג ובתימן מלקות או הוצאה להורג.
לא ישראל או "הכיבוש", אלא דת האיסלאם ותרבותה המושרשות בחברה הערבית והפלשתינית וחולשת הכוחות החילוניים בחברות אלה הן אפוא הסיבות להיעדר הליברליות כלפי קהילת הלהט"ב.
סיכום קהילת הלהט"ב הפלשתינית נוקטת בקו לאומני בדלני הבועט גם בגורמים שהעניקו לה חסות ומימון והמתאפיין בניסיון לחמוק מהתמודדות אמיתית עם הבעיות החברתיות תרבותיות בחברה הפלשתינית באמצעות השלכת האחריות לעבר "הכיבוש הישראלי" ו"הגזענות" של קהילת הלהט"ב הישראלית. תהליך האיסלאמיזציה העובר על החברה הפלשתינית, ובקצב מואץ יותר ברצועת עזה תחת שלטון חמאס, מבשר הכבדה נוספת של השלטונות על קהילת הלהט"ב הפלשתינית.
ישראל, למרות ההאשמות החמורות (ומשוללות היסוד), ממשיכה לשמש כר נוח לפעילותה של עמותת "אל-קוואס" כדי לסייע לפלשתינים תושבי איו"ש ורצועת עזה הנמנים על קהילת הלהט"ב וסובלים מדיכוי ושלילת זכויות והיא תוסיף ככל הנראה לזכות בסיוע של ארגונים יהודיים בישראל (ובחו"ל), אותם היא מאשימה ב"גזענות" וב"מנטליות של כיבוש".
מקורות [1]
[קישור] [2]
[קישור] [3]
[קישור] [4]
[קישור] [5]
[קישור] [6]
[קישור]
