פרסום "המסמך" בערוץ 2 על-ידי העיתונאי אמנון אברמוביץ - במוקד החדשות וכאילו מדובר במסמך אמיתי שמפליל כמה בכירים ובראשם שר הביטחון אהוד ברק ואלוף יואב גלנט - נעשה באופן מופקר ופוגעני. אברמוביץ לא טרח לבדוק, לפני הפרסום הסנסציוני, את אמיתות המסמך. לו היה עושה זאת, יכול היה בקלות להבין כי מדובר במסמך מזויף, וכי פרסומו אפשרי אולי ולגיטימי, לכל היותר כסיפור צדדי לתככים ומזימות המתבצעות אגב ההתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל.

לפרסום הסנסציוני והמופקר והפוגעני שותפים מגיש החדשות, יאיר לפיד, והעיתונאי-פרשן רוני דניאל. שניהם החרו-החזיקו אחרי אברמוביץ, וליבו את האש תוך שהם מסתמכים על המסמך משל מדובר במסמך מקורי ואמיתי. לו היו מסתפקים בהצגת המסמך ככזה שבושל על-ידי איזה פרובוקטור שפועל משיקולים זרים, ניחא. העובדה שהצטרפו ופרסמו ברעש גדול, והדגישו שוב ושוב כי מדובר בפרשה חמורה ובמסמך אמיתי המחייב פתיחת חקירה דחופה ועצירת הליכי מינוי הרמטכ"ל, מלמדת על חוסר מקצועיות משווע ו/או שיקולים זרים.

העובדה שמרבית כלי התקשורת הכתובים והאלקטרוניים עוסקים בכך בהרחבה ודורשים בדיקה וחקירה, מעידה על איבוד חוש המידה; ועל היגררות ליצירת פרשה יש מאין; וכמובן, איך לא - על ניצול סיפור זה שנופח מעבר למידתו ככלי לניגוח ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, כאילו בחצרם נחצה הקו האדום - בעצם שכירת משרדו של אייל ארד (דבר שלא היה ולא נברא...) לקמפיין להרצת יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל - וכאילו מדובר ברעידת אדמה, בין שהדבר נעשה ובין אם מדובר במסמך מזויף.

כלי התקשורת חטאו, כאמור, בניפוח העניין, במקום להעמיד את אברמוביץ במקומו. הפרסום הסנסציוני בכלי התקשורת לא יכול לכסות על האמיתות שלהלן:

• אברמוביץ הפריח לאוויר (יום שישי) "מסמך" מזויף שאת אמיתותו לא טרח לבדוק. במהלך המהדורה הוא חזר שוב ושוב והדגיש כי הוא קיבל את המסמך ממקור אמין ורציני וסולידי, ובכך העניק למסמך גושפנקא משל מדובר במסמך אמיתי ומפליל;

• אברמוביץ כשל בתפקידו, כאשר לא עשה את המינימום הנדרש מעיתונאי מתחיל: לבדוק האם מדובר במסמך אמיתי - כי אז אכן מדובר בפרשה רצינית; או בפיברוק שראוי להימנע מלגלגלו לפרסום היסטרי וסנסציוני;

• אברמוביץ המשיך לגלגל את הפרסום המופקר והפוגעני גם במהדורת מוצ"ש, למרות שהוברר לו כי מדובר במסמך מפוברק. בכך הוסיף חטא על פשע והטעה את הציבור;

• אברמוביץ חטא כלפי שר הביטחון וכלפי יואב גלנט בכך שייחס להם, במשתמע, שכירת משרדו של ארד כדי להריץ את גלנט לתפקיד הרמטכ"ל וכדי להשפיל ולנגוס במעמדו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי;

• אברמוביץ סימן את משרדו של אייל ארד כמי שפעל והכין קמפיין להשחרת שמו של הרמטכ"ל המכהן; וכמי שמספסר באינטרסים החשובים של המדינה;

• אברמוביץ חטא כלפי אלופי צה"ל כאשר הציגם ככלי משחק; וכלפי צה"ל ומשרד הביטחון חטא כאשר הטיל דופי חמור ביותר בהליכי בדיקת המועמדים, משל מה שייקבע מי ימונה הוא הקשרים והאינטריגות ולא היכולת להוביל את צה"ל במשימותיו הביטחוניות הקשות.

הפרסום הסנסציוני גורר, מטבע הדברים, דרישות לחקירה ו/או בדיקה. כמה חברי כנסת כבר קפצו והגישו תלונות. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כבר נדרש לסוגיה זו.

פרשת אברמוביץ אכן טעונה לדידי טיפול, אך בכיוון אחר לגמרי. חקירה ו/או בדיקה נדרשת כדי לבחון: כיצד העזו אנשי חדשות ערוץ 2 בכלל והעיתונאים אברמוביץ, לפיד ודניאל בפרט, לעשות שימוש בוטה כל-כך במסמך מפוברק - מבלי שטרחו לבודקו קודם לכן - תוך הטעיית הציבור הרחב והכפשת שורה של אישי ציבור ואלופים בצה"ל.