ים ומילים - האם המרחק מחבר או מפריד ביניהם

בקיץ 2008 נפל דבר בהונגריה. למעשה, האירוע החל להירקם שנה קודם לכן, כאשר המשורר והמתרגם ההונגרי ארון גאל הקים את הקרן אֵה. אוֹ. אֶס. (.E.O.S), קרן לאירועים ופעולות תרבות וספרות בינלאומיות.

אחת הפעולות הראשונות של הקרן הייתה ליזום כינוס ספרותי בינלאומי, בנושא "יַמִּים וּמִלִּים", הראשון מסוגו בהונגריה. כינוס זה התקיים בראשית אוגוסט 2008 והוזמנו אליו משוררים וסופרים מרומניה, מקטלוניה, מאיטליה, מגרמניה, מרוסיה, מסרביה, ממולדובה ואני, עבדכם הנאמן מישראל.

פסטיבל שירה זה התקיים בעיירה פִילִישְׁפָאלוֹ (Pilisjaszfalu), עיירה ירוקה, הרחוקה רק כעשרים וחמישה קילומטרים מבודפשט, בירת הונגריה.

בסיס האירוח היה ביתו של המשורר אָרוֹן גָּאַל ו"העזר כנגדו" הייתה אשתו המדהימה מַגְדִי (מַגְדָּלֵנַה). יש להזכיר כאן, שהמארח שלנו הוא בעל תואר האצולה "בָּרוֹן", ומבורך בסבלנות בלתי נלאית, ובעל נימוסים, שרק ברון יכול להתברך בהם.

היה זה בית בן שלוש קומות כנראה. ה"כנראה" נובע מכך שארכיטקטונית בעיצוב הפנימי שלו הוא בנוי בצורה הדומה לספיראלה, כך שלמרות שהיו בו כעשרה חדרים ויותר, הדיירים לא הפריעו זה לזה. כאשר האנשים רצו להיות יחד, ירדו לחצר הרחבה והמרוצפת בחלקה, שהייתה מרוהטת בכיסאות ובשולחנות.

מסביב לחצר הייתה גינה ענקית משופעת בעצי פרי למיניהם. על הכל שמר חתול שחור ויפה, מָאוֹ, שהקפיד להגן על הטריטוריה שלו ובעיקר על "כיסאו המלכותי". יחד עם זאת, יש שמועה המספרת, שמאז תום הכינוס, החתול מחפש את המשוררים ונוהג להיעצר במיוחד בחדרו של כותב שורות אלו ושואל כשדמעות בעיניו: "איפה הדוד מנחם"?

מהבית יצאנו בבקרים לערים שונות, להתארח, פעם בבית העירייה, פעם בקולג' עתיק ופעם בביתו של בעל רשת שידור בלוויין, שם חתמנו, כל המשוררים, על קיר הבית ולאחר מכן התראיינו.

באחד הערבים אף התארחנו בקפה רוֹדִין, קפה-אמנות, שסביבו מתפתח מרכז אמנותי רב-היקף. אבן הפינה למקום הובאה מסקנדינביה (שבדיה) ועליה חרוטים שמות המשוררים של הכינוס הנוכחי, שבו השתתפתי. כמו-כן ביקרנו בבירה הציורית של הונגריה, בודפשט, על גדות הדנובה, ובמקומות נוספים.

החוויה, אם כן, הייתה ייחודית לא רק להונגריה אלא גם לנו, ואפשרה ליצור מגע אנושי וספרותי עם האדמה ההונגרית.

אך מה שאפיין עוד יותר את האירוע היה המגע האנושי החם, שנוצר מן הרגע הראשון שפגשנו את ארון ורעייתו היפה, אשר קיבלו את פנינו בחום, וכן מן המפגש עם כל חבר וחבר מהקבוצה, מרגע הגיעו, דבר שהוכיח שמילים אכן מקשרות גם מעבר לימים, והצדיק את שם הכינוס כ-"ימים ומילים". לא פלא שחמישה ימים היו זמן קצר מדי, והפרידה אכזרית וקשה.

אך כצפוי, הקשר בין חלק מאיתנו נמשך באמצעות המיילים, וכך גם נודע לנו, שכעשרה ימים לאחר הסיום, פורסמו קרוב לשמונה מאות ידיעות בכלי התקשורת השונים, בהונגריה ובמדינות אחרות באירופה, על המפגש המיוחד הזה.

ובעניין זה אי-אפשר לסיים מבלי להזכיר, במידת גאווה לא קטנה, שבכל כלי תקשורת בו הוזכרנו ופורטו המדינות או שמות המשתתפים, שמי וציון מקום-בואי - ירושלים - ישראל, היו הראשונים ברשימה.

אכן היה זה כינוס חדשני, וכמוצר לוואי שלו, זכתה אף ישראל לנחת רוח לרגעים אחדים. ואין טוב לסיים את תיאור הכינוס הראשון מאשר בשיר ארספואטי של המארח המיוחד, ארון גאל:

מִלִּים קְרוּעוֹת

מאת: ארון גאל
תרגם: מנחם מ' פאלק

אִם אֵין דָּבָר שֶׁיַּצִּילֵנִי, רַק הַמִּלִּים
אִם גַּם אֵלּוּ לֹא, אִם אַתְּ עַצְמֵךְ
אִם אַתְּ מַחְזִיקָה אוֹתִי מֵעַל דְּמוּתֵךְ
אִם לֹא מְעַרְבֹּלֶת הַבֹּקֶר שֶׁמִּתַּחְתֵּינוּ
אִם הַחִבּוּק שֶׁלָּךְ מֵמִיס אוֹתִי לְתוֹכֵךְ
אִם בְּתוֹךְ חַיָּה מְכֻבֶּדֶת
אִם אֵינֶנִּי מִי שֶׁהָיִיתִי, אִם אֶהֱיֶה מִי שֶׁאַתְּ,
אִם תַּחְזֹר בְּאַחֲרֵי-הַצָּהֳרַיִם שֶׁלִּי
אִם יֵשׁ בַּסַּל שֶׁלָּךְ אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים
אִם מְצוּיָה מַחֲצִית כִּכָּר לֶחֶם
אִם אֵין לִי דָּבָר אַחֵר לָתֵת לָךְ בִּתְמוּרָה
אִם רַק הַשִּׁיר, רַק עֹתֶק הַמִּלִּים שֶׁלִּי
אִם מִלִּים אֵלּוּ, הַקְּרוּעוֹת
אִם תָּמִיד מִלִּים
אִם עִוָּרוֹן
אִם, אִם

בשנת 2010, בין הארבעה לחודש אוגוסט לשמונה בו, התקיים הכינוס הבינלאומי השני מטעם הקרן א.או.אס. (.E.O.S) קרן לאירועים ופעולות תרבות וספרות בינלאומיות, בשיתוף הוצאת הספרים אמון, מבודפשט - הונגריה. הפסטיבל התקיים בעיר בודפשט ובערים הסמוכות סֶנְטֶנְדְרֵה (Sentendre) ואֶסְטֶרְגוֹם (Esztergom). גם כינוס שני זה אורגן על-ידי ארון ומגדי גאל ונתמך על-ידי מתן חסויות פרטיות. ארון גאל, כזכור, הוא נשיא קרן א.או.אס. ומגדי הוא מנכ"ל הוצאת הספרים "אָמוֹן", בודפשט.

המשוררים המשתתפים בפסטיבל השירה הנוכחי הגיעו הפעם מסרביה, מבולגריה, מישראל, מרוסיה, מרומניה וכמובן מהונגריה.

אחת ההופעות הראשונות שלנו הייתה בחצר מטופחת ביותר, בבית מהודר המשמש מספר אנשי ונשות עסקים מרחבי הונגריה והשוכן ברובע היהודי הישן של בודפשט. שם אנו קראנו את השירים שלנו בשפת המקור והשחקן ההונגרי הנודע רוֹבֶּרְט גֶּרְגֵּלִי (Robert Gergely) קרא אותם בהונגרית, כפי שרק שחקן מסוגל לקרוא. המשוררת הלן סוראגן דוואייר מאירלנד קראה את שירה בגלית עתיקה ובאנגלית, המשורר זורן פסיץ' סיגמה קרא את שירו בסרבית, המשוררת והשדרנית ורוניקה באלאז' הרומנייה קראה ברומנית, המשוררת נלי פיגולבה קראה בבולגרית, והמשורר והפרופסור איפגני סטפנוב קרא ברוסית. אני כמובן קראתי בעברית וקריאתי זכתה לעניין רב, עקב התייחסות האורחים בכבוד רב ל"שפה העתיקה" עברית.

בתום הקריאה התקיים קוקטייל ובמהלכו חילקנו ספרים גדושי הקדשות, וממני ביקשו האורחים הקדשות באותיות המוזרות, האותיות העבריות. השיחות קלחו באנגלית, ברומנית ולפעמים בהונגרית, עם מעט עזרה מארון ורעייתו.

מוקדם יותר התארחנו בספרייתו של הרב הראשי של בודפשט, דר' רוֹבֶּרְט פְרוֹילִיךְ (Dr' Robert Frölich), הספרייה של הרבנות הצבאית בבודפשט, והשקנו שם שני ספרים שנכתבו על-ידי חברי הקבוצה. אני, עבדכם הנאמן, הצגתי את הספר "השבת הכבוד האבוד של מאו" (עשרים ואחד תרגומים ומקור). הבסיס לספר זה נכתב בכינוס הראשון וכולל מבוא ואירועי היום, שבו נכתב השיר על החתול מאו, שיר שזכה מאז ל-21 תרגומים ב-20 שפות (ערבית, סינית, בורמזית, פרסית, אידיש, ספרדית, קטלונית, אנגלית, צרפתית, רומנית, הונגרית, מקדונית, פולנית, הולנדית, סרבית, רוסית – שני תרגומים, פורטוגזית, איטלקית, גרמנית, ואלבנית). ומאז חזרתי ארצה, תורגם השיר אף לאמהרית. בימים הקרובים יתווספו גם תרגומים לגלית (אירית עתיקה) ולבולגרית.

וֵרוֹנִיקָה בָּאלַאז' (Veronica Balaj), המשוררת והשדרנית הרומנייה, אשר זכתה לתרגומים בינלאומיים לספריה, השיקה את ספר שיריה הדו-לשוני (רומנית-הונגרית) "פירואט על קביים". אביא כאן שיר אחד ממספר שירים מספר זה שתורגמו על-ידי:

סִפּוּר מִתְנוֹעֵעַ

מאת: ורוניקה באלאז'
תרגום: מנחם מ' פאלק

יַחַד
אֲנִי וּמִסְפָּר מַלְאָכִים
שִׁלְדִּיִּים
כְּמוֹ נִשְׁמָתִי
יְשׁוּבִים
עַל אֲרֻבַּת הַבַּיִת
מוּגָנִים
מֵהַבְּשׂוֹרוֹת הָרָעוֹת
מִצֵּל
הַצִּמְחִיָּה
שֶׁקֻּצְּצָה בְּאוֹר הַיָּרֵחַ;
הָאֵשׁ כָּבְתָה
כַּאֲשֶׁר,
יוֹרְקִים אֶת הַלֵּחָה
בְּעֵינֵי לֶהָבוֹת הָאֵשׁ
הַכְּאֵב הֶחָמוּץ
מִשִּׁעְמוּם,
מִידֵי פַּעַם
שִׁהַקְנוּ
בַּנָּהָר הֶעָמֹק
וְשָׁאַלְנוּ עַצְמֵנוּ
אֵיךְ זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מוֹצְאִים
אֶת הַדֶּרֶךְ
לְאֶרֶץ הַחֲלוֹמוֹת
רַק הַזְּרִיחוֹת
לֹא נֶעֶלְמוּ
וּבְכָל זֹאת יֵשׁ לָהֶן
מְמַדִּים שְׁמוּרִים וּסְדוּרִים
לֹא בְּרוּרִים
בְּעֵינֵינוּ
עֵינֵי זְאֵבִים חוֹשְׂפֵי שִׁנַּיִם
שִׁלְדִּיּוֹת בִּלְבַד
מוֹזִילִים דִּמְעָה
כְּמוֹ הַחַיִּים
וְזוֹכְרִים
לְהִשְׁתַּחֲווֹת.

• מתוך "פירואט על קביים", עמ' 79

כישראלי, אני חייב להזכיר את הביקור בבית הכנסת הגדול בבודפשט. בית כנסת זה, אחד הידועים והמפוארים ביותר באירופה, הוא עדות לחיי המסורת התוססים שהיו שם בטרם השואה. בית הכנסת, הנמצא כמובן ברובע היהודי, היה הומה אדם. סובבו שם בעניין רב קבוצות תיירים מארצות שונות מכל העולם, מדריכים העושים מלאכתם בנאמנות ומתארים את המסורת היהודית ואת ההתרחשויות ההיסטוריות, בעיקר מימי מלחמת העולם השנייה.

ביציאה מבית הכנסת, בחצרו, עוברים דרך בית עלמין עתיק-יומין, הכולל מצבות אפילו מימי הביניים. בית עלמין זה אינו משוחזר ושמור דיו, לטעמי, אך מחוצה לו, ישנו אתר הנצחה מודרני, ייחודי, לנספים בשואה. האתר כולל פסל של "ערבה בוכייה" [ראה תמונה מטה], ועל כל ענף בו עלים, וכל עלה נושא עליו שם של יהודי שנספה בשואה, אלפי עלים – אלפי שמות. מאחוריו פסל נוסף בצורת ויטראז' ובתחתיתו אבן הנושאת שמות חסידי אומות העולם, שהצילו יהודים. וכמו שקורה לכל ישראלי הנוסע לחו"ל, בתוך בית הכנסת פגשתי עובדת שפרשה מהמשרד בו אני עובד.

עוד ראינו בבודפשט את רחוב האקדמיות השונות, רחוב בנייני האמנות ובהם בית האופרה ע"ש פרנץ ליסט המלחין ההונגרי הידוע, וכמובן פסלים המפוזרים בכל העיר של משוררים וסופרים הונגרים ובהם סנדור פטופי, המשורר הלאומי ההונגרי הידוע ביותר, שנפטר עוד בטרם הגיעו לגיל 27.

בעיר האמנותית סנטאנדרה בקרנו ברחובותיה הציוריים ופגשנו את ראש העיר וסגנו באולם הכינוסים של העירייה בטקס מרשים [ראה תמונה מטה], בו חולקו תעודות "הצטיינות באמנות בינלאומית".

משם פנינו להסרת הלוט מעל לאבן בה נחרטו שמות המשתתפים בפארק האמנותי של קפה רודין [ראה תמונות מטה]. בקפה זה השתתפנו בקריאת שירים ובשיחה עם המארחים, בעלת הקפה, אֵרִיקָה קָאנִיוֹ וְדָנִיֵּאל יוֹנָאשׁ, ששניהם נתנו חסות לחלק מאירועי הכינוס. בשיחתי איתם גילו עניין רב בחיים בישראל, במנהגי הכשרות ובנושאים דומים. כאן המקום לציין שדניאל יונאש הוא יהודי, שפתח חנות ראשונה מסוגה בבודפשט, של מוצרים כשרים, וחלקם מיובאים מישראל.

ביום האחרון של הכינוס עצמו ביקרנו בכנסייה הביזנטית הגדולה בהונגריה, כנסייה בה הוכתר המלך סטפאן הראשון. לאחר מכן אירח אותנו אוֹנְטַאל בִּיהוֹרִי, בעל תחנת טלוויזיה בכבלים, לפיקניק בביתו על ראש הר המשקיף על העירייה אסטרגום ועל הדנובה העוברת בה. בנוף ציורי זה, הלן דוואייר, איפגני סטפאנוב ואנוכי התראיינו לתחנת הטלוויזיה של המארח.

כמו בכינוס הקודם, התארחנו בביתו המקסים של ארון מגדי גאל, ובחצרם, אנו המשוררים, סיכמנו מספר שיתופי-פעולה, לצד כתיבת שירים, או ביצוע תרגומים בהשפעת הנוף הפסטורלי וחתולים שחורים ומנומרים, יורשי החתול מאו המפורסם מהכינוס הראשון, אשר נטש בינתיים את הבית אך לפני כן מילא אותו בתשעת יורשיו. אולם קורותיו וקורות יורשיו יפורטו במהדורה השלישית של הספר "השבת הכבוד האבוד של מאו".

לסיום, אני חייב לציין את האירוח ההונגרי הלבבי האופייני של ארון ומגדי, שהשקיעו זמן רב בהכנות ואנרגיה בקיום הפסטיבל, ובו בזמן נתנו לנו טעימות מהתרבות ההונגרית העשירה וממנהגי התושבים גם יחד.

אני מצפה בקוצר רוח לסוף אוקטובר שנה זו, שבה יתארחו המשורר והמתרגם ארון גל ורעייתו בביתי, ומקווה להכיר להם חלקים נכבדים מהנוף ומהחיים בישראל.