פעם שנייה: רא"ל גבי אשכנזי - תתפטר!

תת-אלוף צ'יקו תמיר הורשע על-ידי בית דין צבאי בפרשת הטרקטורון, במסגרתה איפשר לבנו בן ה-14 לנהוג בכלי התחבורה הצבאי, ולאחר מכן לא העביר דיווח באופן הנדרש על תאונה. על-אף שבית הדין הצבאי לערעורים ביטל את העונש שהוטל עליו בערכאה הראשונה, הורד לדרגת אלוף-משנה. הרמטכ"ל אשכנזי נפגש עם תא"ל (במיל.) תמיר שלוש פגישות, וקבע כי בשל מאפייני האירוע, אסור שתהליך כזה יתרחש במסגרת צה"ל, ואין זה נכון להשאיר את תא"ל (במיל.) תמיר בצה"ל. אשר על כן החליט כי הקצין הבכיר יסיים את שירותו. המסר של רא"ל אשכנזי היה ברור ופשוט: "אני אחראי".

יצוין כי גם בהזדמנויות אחרות, של פעולות צה"ל למשל במשט, אמר באומץ רא"ל אשכנזי: "אני אחראי". במקרה של תא"ל (במיל.) עימאד פארס, שהועמד לדין בגין עבירה במסמכים צבאיים ועבירה של אי-קיום הוראות המחייבות בצבא, זאת בעקבות תאונה בה הייתה מעורבת רעייתו, לאחר שנהגה ברכבו הצבאי כשהוא לא יושב לצידה, וזאת בניגוד לנהלים. מחקירת המשטרה הצבאית החוקרת ‏(מצ"ח‏) עלו חשדות כי תת־אלוף פארס לא ישב לצד רעייתו בזמן התאונה. אולם לחברת הליסינג "אלבר" דווח כי תת־אלוף פארס כן ישב לצד רעייתו בזמן שנהגה.

ומה אמר הרמטכ"ל אשכנזי בעצמו בעקבות ההדחה/פרישה המאולצת של תא"ל פארס? "אם לא נוכל לדרוש יושר ואמינות מהמפקדים שלנו, אין לצה"ל זכות קיום. בעניין הזה אין אפור אלא רק שחור או לבן. אמירת שקר היא מחוץ לכללי המשחק של הצבא, בכל התפקידים ובכל הדרגות". כלומר, שוב באומץ אמר: "אני אחראי". אשר על כן, רא"ל אשכנזי, "טול קורה מבין עיניך" גם לעניין "מסמך גלנט". מדוע משתהה רא"ל אשכנזי בעניין "מסמך גלנט" לומר "אני אחראי"? האם זה לא קרה תחת פיקודו? אלא שהפעם גם יתר המשפט נחוץ. זה כל כך מהדהד! רא"ל אשכנזי, האם ראוי להסתכן בתוצאות החקירה הרשמית של מבקר המדינה וגם זו הנוספת ביוזמת היועץ המשפטי לממשלה? האם לא יפה שעה אחת קודם?

רא"ל אשכנזי, לפי הפרסום על עדותו במשטרה, החזיק עותק של "מסמך גלנט" שבועות במגירתו. האם זה בניגוד לחוק יסוד צה"ל? ברם, תיתכנה לפחות שלוש אפשרויות לפירוש מעשהו זה של הרמטכ"ל: האחת היא כי האמין לאמיתות של המסמך והשתמש בו. השנייה היא שהאמין כי המסמך מפוברק ולא ייחס לו חשיבות (אז מדוע "אגר" אותו?). והשלישית היא כי הוא חשש/ידע/הניח שהמסמך מפוברק ולמרות זאת עשה בו שימוש. ובכל מקרה, מדוע הראה הרמטכ"ל, על-פי עדותו, לכאורה, את המסמך לקצינים בכירים נוספים? כלומר לכאורה עשה בו שימוש. אין צורך לפרט; בכל שלושת המקרים, על-פי המתפרסם, לא נהג אשכנזי כשורה ועל-פי החוק, בלשון המעטה.

מאידך-גיסא, בעקבות כתבת תחקיר שפרסם העיתונאי אורי בלאו בהארץ ב-28 בנובמבר 2008, זו המבוססת על מסמכים שלכאורה העבירה אליו ענת קם, הופנתה שאלה לראש השב"כ יובל דיסקין, "מדוע היה מקום לחקור את הדלפת המסמכים כשכל מה שפורסם הוגש על-ידי הארץ לצנזורה ואושר שם?" - לכך השיב: "מצופה ממני להפעיל שיקול דעת. כשאני רואה שלא מדובר בכמה משפטים בכתבה בעיתון, אלא במסמך אותנטי סודי של הצבא שמתפרסם, אני בודק". שתי מילות המפתח הראויות הן "אני בודק". כל הכבוד דיסקין! לצערנו, כך לא נהג רא"ל אשכנזי כשבידיו "מסמך גלנט". הוא לא בדק, ויותר מזה - לכאורה עשה שימוש במסמך. ולו רק על סיבה זו, אם נכונה היא, היא הפרת חוק יסוד צה"ל, ועל אשכנזי להתפטר. קל וחומר, על משמעות העניין, לו יתגלה כי רא"ל אשכנזי היה בין יוזמי המסמך, אם בצורה ישירה ואם בצורה עקיפה.

החוק הוא קצר וברור. הרי הוא כלשונו:

"מהות: צבא-הגנה-לישראל הוא צבאה של המדינה. כפיפות למרות האזרחית: הצבא נתון למרות הממשלה. השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון. הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא ראש המטה הכללי. ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון. ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הביטחון. החובה לשרת בצבא והגיוס לצבא יהיו כפי שנקבע בחוק או מכוחו. הסמכות להוציא הוראות ופקודות המחייבות בצבא תיקבע בחוק או מכוחו. אין להקים או לקיים כוח מזוין מחוץ לצבא-הגנה לישראל אלא על-פי חוק".

מהחוק מתברר כי האחריות והסמכות לבחירת ראש המטה הכללי הוא שר הביטחון והמלצתו חייבת אישור בממשלה. זהו התהליך הדמוקרטי במדינתנו. על-פי החוק הזה, מתברר שההתעסקות "במסמך גלנט", אם אותנטי הוא אם מזויף, היא לכאורה עבירה על חוק יסוד צה"ל, כי היא מחוץ להגדרת החוק וחותרת תחתיו. אשר על כן, נותר לברר משפטית מי התעסק איתו ומה עשה איתו (עם המסמך). הבירור המשפטי ראוי אם מדובר באזרח, באיש מילואים, ב"פנסיונר" של צה"ל וגם בקצין בשירות פעיל. והמבין יבין.

בשנת 2004 פוטר בועז הרפז מצה"ל על-ידי אלוף (במיל.) פרקש, שעמד אז בראש אגף המודיעין במטכ"ל והרפז שירת כקצין בכיר תחת פיקודו. האלוף פיטר את הרפז על כך שלכאורה לקח לביתו מסמכים מסווגים מצה"ל במחשבו האישי. הרפז התלונן נגד פיטוריו מצה"ל אצל נציב קבילות חיילים. הנציב דן באפשרות ביטול פיטוריו של הרפז. תוך כך, אז האלוף אשכנזי, העיד לטובת בועז הרפז כדי שלא יפוטר מצה"ל. כלומר, השניים הכירו זה את זה עד לרמה כזו של המלצה אישית בהחלט "קרובה" מורכבת שאיננה פשוטה. אשר על כן - האם הצהרת הרמטכ"ל - "הרפז איננו מבאי ביתי", אמינה היא? או לחלופין - מה הכוונה שלו באומרו "באי ביתי"?

רא"ל אשכנזי התמנה לרמטכ"ל בפברואר 2007. באוגוסט אותה שנה, חצי שנה לכהונתו של אשכנזי כרמטכ"ל ושלוש שנים אחרי הפיטורין, שלח סגן הרמטכ"ל דאז האלוף קפלינסקי מכתב לנציב הקבילות, המאשר חופשה ללא תשלום, רטרואקטיבית, של שלוש שנים, עבור המפוטר הרפז. זה בינתיים פתח לו עסקים פרטיים משלו, שעל מהותם לכאורה ידע רא"ל אשכנזי. מטרת המכתב הייתה חלק ממאמציו של הרפז לזכות בזכויות הפנסיה החודשית, המוערכת בכ-17,000 שקל ברוטו לחודש.

כהמשך לתהליך עם הנציב הצה"לי, באותו חודש אוגוסט 2007, בתקופת כהונת רא"ל אשכנזי כרמטכ"ל, קיבל הרפז מכתב מסגן הרמטכ"ל הנוכחי, אלוף משה קפלינסקי, אשר מבשר לו כי "פיטורי פרקש" בוטלו. כן מודיע לו האלוף קפלינסקי, על-פי הפרסומים, כי הוא (הרפז) יוכר מעתה על-ידי הצבא, רטרואקטיבית, כקצין בקבע הנמצא בחופשה ללא תשלום ובגין זה מתחברות אליו זכויות הפנסיה ממנה נושל עקב ומאז פיטוריו. ועוד כדי לממש זכויות אלה, נקרא הרפז ליום מילואים אחד. איך אומרים הגששים על דברים שכאלו: "כאילו ישראכרט, אבל זה יעני ישראבלוף". כל זה בהחלט "כשר" על-פי נוהלי צה"ל, לפי דברי הדובר. אבל מי, מתי, למה ובעד איזו תמורה מתבצע הנוהל הצבאי ה"כשר" הזה? האם למבקר המדינה הפתרונים?

כאמור, בועז הרפז, לפי דברי הרמטכ"ל אשכנזי, שפורסמו אך לאחרונה, "איננו מבאי ביתו". אבל למרות זאת סביר בהחלט להניח כי הרמטכ"ל ידע את הקשר של "מסמך גלנט" שהיה במגירתו לבין בועז הרפז, לו ניתנה גם הנגישות בכניסה למשרדי המטה הכללי. האם המוטיבציה של הרפז לפעילותו הקשורה למסמך הייתה כדי לגמול לאשכנזי על ביטול הפיטורין? כדי לעזור לו? ובמה היה צריך לעזור לו? איך לכאורה "ידע" כיצד לעזור לו? האם רא"ל אשכנזי לכאורה התנגד למינוי האלוף יואב גלנט לראש המטה הכללי? האם עובדה זו לכאורה הייתה ידועה להרפז? אשר על כן, קשה מאוד להאמין, לפי הפרסומים, כי הרפז הוא המרכיב היחיד של המסמך. מפאת פגיעתו המורכבת בצה"ל, ראוי הדבר לבדיקה משפטית, אחרי בדיקת מבקר המדינה.