שונית האלמוגים באילת נפגעה קשות בשנים האחרונות, כך כבר ידוע וגם עולה בפרוטרוט מנייר עמדה שגובש על-ידי מדענים של המשרד לאיכות הסביבה ורשות הטבע והגנים, והוגש אמש לשרה לאיכות הסביבה פרופסור יהודית נאות. עוד נקבע בנייר העמדה, כי הגורם העיקרי לזיהום צפון המפרץ הם כלובי הדגים, וכי יש בסיס להנחה שיש קשר בין ההידרדרות בשונית האלמוגים לבין הזיהום.
נייר העמדה הוכן על בסיס עיון קפדני ב-14 מחקרים שהוכנו על-פי המלצת צוות המדענים הבינלאומי. עמדתם החד-משמעית של המדענים הראשיים היא, כי יש לפעול להוצאתם המיידית של כלובי הדגים ממפרץ אילת.
במפרץ אילת מתקיים צרוף של תנאים ייחודיים המאפשר גידול של שוניות אלמוגים באזור הצפוני ביותר בתחום התפוצה שלהן. שוניות האלמוגים מתקיימות, בכל תחום התפוצה שלהם, במי ימים אוליגוטרופיים (דלים בנוטריינטים - חומרי מזון). רק בתנאים אלה יש לשונית האלמוגים יכולת להתקיים, ועל כן יש לשמור על האופי האוליגוטרופי של מפרץ אילת.
מנייר העמדה עולה, כי מצב שונית האלמוגים כיום הוא בכי רע: רק כ-30% מהשונית מכוסה באלמוגים חיים והסיבה לכך, נעוצה בשינוי באיכות מי הים - הזרמת שפכים, מי שיפוליים, שיירי מזון והפרשות מחוות הדגים, דליפות דלקים ואבק פוספטים מרחף - כל אלה גורמים להרעה משמעותית באיכות המים, בשני העשורים האחרונים.
המדענים הראשיים מציינים, כי במהלך העשור האחרון הופחתו במידה ניכרת הפגיעות מכל הגורמים, פרט לחוות הדגים.
צוללים והורסים
גורמי הפרעה וזיהום נוספים במפרץ הם גם הצוללים בו - דוח הניטור מראה שכיסוי האלמוגים היום נמוך בעשרות אחוזים בהשוואה לשנות ה-80. השינוי בכיסוי האלמוגים בשמורת הטבע, הפתוחה לרחצה ולצלילה, דומה לשינוי בשוניות הסגורות לרחצה וצלילה כבר 8 שנים ויותר. בנוסף, הפיקוח על הצוללים הודק באופן ניכר בשנים האחרונות, ונרשמות פחות פגיעות ישירות באלמוגים. למרות זאת, מצב השונית לא משתפר. צוללים ומתרחצים פוגעים בשונית ויש לטפל בבעיה זו (והיא אכן מטופלת), אך היא אינה יכולה להסביר את התדרדרות שונית האלמוגים.
חול, ביוב ומתכות
גורמים נוספים התורמים לנזק, הם פוספטים מנמל עקבה אשר שוקעים ואינם מסיסים במי הים (דוח 11).
קיימים מקורות נוספים לזיהום מי הים כמו דטרגנטים, מתכות כבדות, ובעיקר TBT, שהוא מרכיב בצבע המשמש להגנה על תחתית כלי שייט מצמדת הים, המכיל תרכובת בדיל אורגני. ארגון הספנות הבינלאומי אסר על שימוש ב-TBT לצביעת תחתיות ספינות גדולות החל מ-2003.
המשרד לאיכות הסביבה, בשיתוף עם משרד התחבורה, הוציא הנחיות לימאים על איסור שימוש בצבעים המכילים TBT בכלי שייט קטנים וכן אסר על שימוש בצבעים אלה בתחומי המרינות כחלק מהתנאים ברשיון עסק. כמו כן, אסר המשרד לאיכות הסביבה את היבוא וההפצה של TBT.
תוספת של חול דק גרגר למי המפרץ יכולה גם היא לגרום לנזק לשונית האלמוגים ולמינים אחרים, אך הנושא לא נחקר ביסודיות. בינתיים, יש לאסור על פיזור חול דק גרגר על החופים.
ביוב - הזרמות של ביוב אל מי הים ממערכת הביוב של העיר אילת גרמו בעבר לנזק רב למפרץ. בלחץ המשרד לאיכות הסביבה ובעלות של עשרות מיליוני שקלים, הקימה עיריית אילת, בשנת 1995, מתקן טיהור שפכים. הקולחים ממתקן הטיהור מנוצלים להשקיה ואינם מסולקים למפרץ. שפכים חקלאיים הזורמים לים מתעלת הקינט (שפכים חקלאיים) עשירים אמנם בנוטריינטים.
כמו כן, מתקיימת הסעה של נוטריינטים על-ידי מי תהום מאזור הערבה המתנקזים למפרץ. אולם, נמצא כי כל מקורות הזיהום הפעילים כיום מלבד חוות הדגים מהווים ביחד פחות מ-20% מהזיהום הנגרם על-ידי כלובי הדגים. עם זאת, חובה לציין כי גלישות שפכים, שעדיין מתרחשות לעתים ממערכת הביוב של אילת, מזהמות את מי המפרץ ומהוות סיכון תברואי לרוחצים בים.
צפי לעתיד
המדענים מעריכים, כי גם אם יוצאו חוות הדגים מהים, צפוי כי שיקום השונית לא יהיה מהיר. זאת, בשל מספר סיבות:
- יש הצטברות גדולה של חומר אורגני ונוטריינטים בקרקעית המפרץ, ומדי כמה שנים (במיוחד בשנים קרות), מתרחשת הרחפה של הנוטריינטים, פריחה של אצות ופגיעה באלמוגים. צפוי כי תעבורנה שנים עד להקטנה משמעותית באוגר הנוטריינטים בקרקעית.
- הטיפול במקורות הזיהום הנוספים יארך זמן.
- מערכות טבעיות נהרסות במהירות, אך בדרך כלל, משתקמות לאט.
עם זאת, סילוק מקורות הזיהום העיקריים הינו תנאי מוקדם לתהליכי השתקמות טבעיים.
לסיכום טוענים המדענים, כי על-פי המחקרים ברור כי חוות הדגים הם המזהם העיקרי של מפרץ אילת והן הגורם העיקרי להרעה במצב שונית האלמוגים. זאת, למרות שיש גורמים נוספים המזהמים את מי המפרץ. לדבריהם, שלב הכרחי בשיקום צפון מפרץ אילת הוא הוצאת חוות הדגים.