שכונת מבשרת-ירושלים במבשרת-ציון הוקמה על חורבות הכפר הערבי קאלוניה. השם קאלוניה הוא שיבוש ערבי של השם המקורי קולוניה, שפירושו בלטינית: "שטח אדמה שיועד לעיבוד חקלאי". ואכן, קולוניה הייתה התיישבות חקלאית שהרומים הקימו בארץ-ישראל במאה הראשונה לספירה, לאחר שכבשו את ירושלים (והרסו את בית-המקדש השני). קולוניה הוקמה כמושבה לחיילי הלגיון העשירי הרומי, לאחר שאלו סיימו את קרבותיהם בארץ. בסמוך לקולוניה הקימו הרומים "מושבת מילואימניקים" נוספת, שברבות השנים התגלגלה לכפר הפלסטיני בית-איקסא. איקס - זכר ללגיון העשירי...
בעת העתיקה נהגו להשיג שטחים לחקלאות באמצעות כיבוש, שלאחריו יישבו בהם חקלאים מהמעצמה הכובשת. מכאן קיבל המונח "קולוניה" את משמעותו כחבל ארץ הנמצא תחת שליטת ישות מדינית זרה. לפי ויקיפדיה: "במשמעותה המודרנית, קולוניה מתאפיינת על פי רוב בשליטת מדינה זרה על חבל הארץ כתוצאה מכיבוש, המלווה ביישוב מתיישבים מארץ האם, תוך קיפוח זכויותיהם של ילידיו המקוריים. המונח קולוניה קשור קשר הדוק למונחים קולוניאליזם ואימפריאליזם".
את עידן האימפריאליזם מקובל לתחם החל בהקמת האימפריה הספרדית באמריקה במאה החמישית לספירה, ועד פירוק האימפריה הבריטית במאה העשרים. לכל אורך תקופה זו, נהגו מדינות אירופה, רוסיה, ארצות-הברית, יפן ומדינות נוספות, להשתלט על שטחים נרחבים בעולם. השטחים נקראו "קולוניות", ותושביהם כונו "ילידים".
ניזכר שוב בעזרת ויקיפדיה: "מרבית העולם שמחוץ לאירופה היה בשלב כלשהו קולוניה של מדינה אירופית זו או אחרת. כך גם חלק ממדינות ארצות הברית, בעיקר אלה שבחוף המזרחי, שהחלו את דרכן כקולוניות בריטיות. מרבית מדינות אמריקה הלטינית היו קולוניות ספרדיות. אוסטרליה הייתה קולוניה בריטית, וכך גם חלקים ניכרים מאסיה ומאפריקה. צרפת אחזה בקולוניות בצפון אפריקה ובמערב אפריקה. גם פורטוגל, הולנד, בלגיה ומדינות אירופיות נוספות, החזיקו קולוניות מעבר לים, וגם ארצות הברית, לאחר קבלת עצמאותה, הייתה לבעלת קולוניות משלה. הקולוניות שימשו את מדינות האם לצרכים צבאיים וכלכליים. הן יושבו לרוב במתיישבים מארץ האם, בין אם כאלה שעברו אליהן מרצונם, ובין אם הוגלו אליהן כצעד של ענישה. אוסטרליה, למשל, החלה את דרכה כ"מושבת עונשין" לעבריינים בריטים. במקביל, ראו בהן השליטים הזרים שטחי השפעה להפצת תרבותם, דתם ושפתם".
מעניין לציין שדווקא פלשתינה - ארץ ישראל - לא הוגדרה כקולוניה, לא בארבע מאות שנות שליטתה בה של האימפריה העות'ומאנית (1917-1517), ולא בשלושים השנים שבה הייתה תחת מנדט בריטי (1948-1918), שכן לא נערכו בה תהליכים של התיישבות, או ניסיונות להפצת התרבות, של האימפריות השולטות.
"דה-קולוניזציה" - הענקת עצמאות לקולוניות - החלה עם מלחמת העצמאות של ארצות הברית, במאה ה-18. מקובל היה להניח שהתהליך הסתיים כאשר הקולוניה רודזיה קיבלה עצמאות מבריטניה, והפכה למדינת זימבבואה, ב-1980. מקובל היה להניח.
מדינת ישראל שלנו שינתה הנחות רבות בהיסטוריה העולמית. שתי העיקריות שבהן מקוטבות ערכית. הראשונה, פסגת ההישג הציוני - החזרת העם היהודי המפוזר לארצו והקמת מדינתו העצמאית. השנייה, תהום הבושה - "קולוניה מתאפיינת על פי רוב בשליטת מדינה זרה על חבל הארץ כתוצאה מכיבוש, המלווה ביישוב מתיישבים מארץ האם, תוך קיפוח זכויותיהם של ילידיו המקוריים".
חומר למחשבה, לקראת סיום "הקפאת הבנייה" בהתנחלויות.
