|   15:07:40
דלג
  יוסף עברון  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

ההקפאה הרעיונית - והשלכותיה

ההכרזה על "הקפאת הבנייה" באה לעולם שלא בכורח המציאות אלא כרעיון אישי של הוגיה - אך עד מהרה הפכה ל"נכס צאן ברזל" של האינטרסנטים הנוגעים בדבר
05/10/2010  |   יוסף עברון   |   מאמרים   |   ישראלי-פלשתיני   |   תגובות
הקפאת הבנייה [צילום ארכיון: פלאש 90]

אפתח בבדיחה ממלחמת העולם השנייה: באחת ממפקדות השדה האמריקניות בדרום מזרח אסיה, ישב סמל תורן מתוסכל, כשעיניו העייפות נתלות מפעם לפעם על נייר הדבק האדום המתנוסס על התקרה ומנה, בלי משים, את מספר הזבובים שנלכדו; "51", הרהר בהתפעלות, "הישג מרשים שיש לדווח עליו לוושינגטון", החליט בבדיחות הדעת. וכך בא לעולם דוח שוטף חדש, שלא מן המניין: "נייר אדום - (סודי ביותר); 51 נלכדו, אחד נחלץ". משך כל תקופת תורנותו הקפיד הסמל במשלוח יומי סדיר של הדוח - עד שהוחלף על-ידי קצין תורן אחר, שלא היה מודע לנושא. כעבור ימים אחדים התפלא המחליף לקבל הערה מהמפקדה הראשית בוושינגטון; "דוח נייר אדום אינו מופיע בסדרת הדיווחים האחרונים - נא להודיע הסיבה ולהקפיד על העברתו באורח שוטף".

נזכרתי בבדיחה זו בהקשר לנושא "הקפאת הבנייה ביהודה ובשומרון". יהיו שישאלו: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" - ותשובתי: עניין רב (לבד שהמונח "שמיטה" בהלכה הוא "שנת הפסקת עבודה חקלאית, אחת לשבע שנים"). לגופו של עניין: הן הבדיחה על "דוח נייר אדום" והן ההכרזה על "הקפאת הבנייה" באו לעולם שלא בכורח המציאות אלא כרעיון א-י-ש-י של הוגיהם - אך עד מהרה הפכו ל"נכסי צאן ברזל" של האינטרסנטים הנוגעים בדבר.

"שלום, שלום והכריש - רק מחייך ומחריש"

ומה שקברניטי המדינה דהיום עדיין אינם קולטים ביטאה המשוררת הלאומית, נעמי שמר, ב-1975 בשיר "הכריש", שבו היא מתארת מפגש בין כריש לבין סרדין הרוצה לכרות עימו שלום בכל מחיר. בסופו של דבר, מכריז הסרדין ("דיפלומט מזהיר") כי "תמורת שלום גדול-גדול, אני מוכן לתת הכל". והכריש "אמר שלום - חשף שיניו - והסרדין טרוף טורף".

רשתות הרדיו החרימו במשך 30 שנה את השמעת השיר הזה (שבוצע על-ידי נעמי שמר) ואף זמר לא שב וביצע אותו - עד שבא אריאל זילבר בשנת 2005 וביצעו באלבומו "אנבל".

להלן שירה של נעמי שמר שצונזר בשנות ה-70 על-ידי "מילייה השמאל התרבותי":

הכריש

בחוף אילת או אל עריש
סרדין קטן פגש כריש
פוגשים כריש כחום היום
אז מה אומרים?
אומרים שלום!
סרדין קטן אומר שלום
והכריש מביט בו דום
תגיד שלום! קורא סרדין
והכריש אינו מבין.
אז הסרדין מרים קולו
אני מוכן תמורת שלום
לתת לך סנפיר שלם
והכריש - חרש אילם.

אבל אותו סרדין צעיר
היה גם דיפלומט מזהיר
אשר על כן הוא לא ויתר
ומיום ליום נתן יותר.
נתן זנב תמורת שלום
את שתי עיניו תמורת שלום
את כל הבטן והגב.
תמורת שלום יפה רחב
פוגשים כריש כחום היום
אז מה אומרים?
אומרים שלום!
שלום, שלום והכריש - רק מחייך ומחריש.
אז הסרדין במר ליבו
הריע באזני אויבו:
תמורת שלום גדול גדול
אני מוכן לתת הכול!

זאת הכריש סוף סוף שמע
והוא סוף סוף שלום אמר
אמר שלום, חשף שיניו
והסרדין טרוף טורף.
פרחים, שלום ואהבה
לא גל במים לא אדווה
ובחוף אילת או אל עריש
באין מפריע שט כריש

הכרזת ההקפאה

ב-25 בנובמבר 2009 כינס בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים ובה הכריז שהוא מחיל מדיניות של הקפאת בנייה ביהודה ובשומרון למשך עשרה חודשים; "כחלק מהמאמצים להנעת שיחות השלום עם הרשות הפלשתינית...", הסביר; וכבר למחרת, 26 בנובמבר, היא נכנסה לתוקפה במלוא עוזה.

כל שקיוו לו - שמחווה של רצון טוב תרצה את הפלשתינים ותניעם להשתתף ב"שיחות השלום" - התבדה עד מהרה; אלה שהכירו מקרוב את המנטאליות הערבית, כלל לא הופתעו: הם צפו מראש, שבדומה ל"הינתקות" האומללה מחבל עזה, מחוות חד-צדדיות יתפרשו כאותות של חולשה ורק יגבירו את תאבונם של הפלשתינים לעוד ועוד ויתורים מצידה של ישראל.

ואכן, מתחילת ה"הקפאה" ועד למועד סיומה הרשמי, ב-26 בספטמבר 2010, עמדו הפלשתינים בסירובם להיכנס למשא-ומתן של "שלום" (על כינון מדינתם). וכשניאותו סוף-סוף - לאחר לחץ כבד מצד נשיא ארה"ב - להתרצות ולבוא לשולחן הדיונים, התנו זאת - עד כמה שזה לא ייאמן - בהמשך ה"הקפאה".

וכך, אותו "יצור בדים", שנברא בהבל הדמיון האנושי, ללא כל אחיזה במציאות, ושב ונדחה על-ידי אבו מאזן בעקשנות במשך חודשים ארוכים, הפך פתאום לאחד מ"נכסי צאן הברזל", שבלעדיו אין לקיים שום משא-ומתן לשלום.


חוכא ואטלולא - ארי מתחנן לפני תרנגולת. ולא סתם תרנגולת, אלא תרנגולת מרוטת-נוצות, המייצגת מנהיג רפה, שאלמלא השליטה הביטחונית הישראלית ביהודה ובשומרון, ספק אם היה מצליח למנוע את נפילתה של הגדה לידי החמאס וגורלו לא היה אז שונה מגורל חבריו מהפת"ח, ששהו בעזה בעת ההשתלטות.

אבו מאזן, על חולשותיו, מוכר היטב לאמריקנים, עוד מתקופת כהונתו של הנשיא ג'ורג' בוש: "אין לו צוות, אין לו מנגנונים, אין לו יכולת ביצוע, הוא לבד לגמרי", הודתה שרת החוץ דאז, קונדוליזה רייס, "אך זה מה שיש, הוא התקווה האחרונה...", מיהרה להוסיף.

הוא היה ונותר "תקוותם האחרונה" של ראשי הממשל האמריקני, וחילופי הגברי בבית הלבן לא שינו דבר; הנשיא ברק אובמה, יותר מקודמיו, נאחז בייאוש באותו קנה רצוץ, להגשמת משאת נפשו המוצהרת: "הקמתה של מדינה פלשתינית לצידה של ישראל, ועל חשבונה".

אך "אליה וקוץ בה"; ככל שחלף הזמן, התברר יותר ויותר, שמשאת נפשו של הנשיא אובמה (הקמתה של מדינה פלשתינית "במהרה בימיו") איננה בדיוק השאיפה הראשונה במעלה אצל מחמוד עבאס, ו"השלום עם ישראל" אינו עומד בראש סדר עדיפויותיו. נושא אחר הוא שמטריד אותו: הישרדותו הפוליטית, וכשהשתכנע שהנשיא אובמה להוט יותר מהפלשתינים עצמם לכונן להם מדינה ("כפתרון נאות, כביכול, לסכסוך האמריקני עם עולם האיסלאם") - הִקְצין את עמדותיו לרמה של החמאס - סָנַט בחוצפה בבני שיחו הישראלים כפחותים במעלה, כאינם ראויים שיסב עימם ליד אותו שולחן, והודיע שהדיונים "להקמתה של מדינה פלשתינית" (ר"ל), ייערכו אך ורק באמצעות מתווכים...

וכך, במחי יד אחד, החזיר אותנו אבו מאזן 43 שנה אחורה, ל-1 בספטמבר 1967, לשלושת הלאווים של ועדת חרטום:

"לא לשלום עם ישראל;
לא להכרה בישראל;
לא למשא-ומתן עם ישראל"
.

מה שמדהים אולי יותר מכל הוא כניעתה של ישראל, החזקה במדינות האזור והנחשבת למעצמה כלכלית וצבאית במזרח התיכון לפני תכתיביו של הדחליל, שהאמריקנים יצרו ומטפחים, מתוך שיקולים אינטרסנטיים שגויים. ראשי השלטון בישראל ממש מתחרים זה בזה, מי מהם יציע שלמונים גדולים יותר לאותו דחליל, כדי שרק יאות לכבדם בנוכחותו ליד שולחן הדיונים "להקמתה של מדינת פלשתין". הגדיל לעשות מכולם, שר הביטחון, אהוד ברק, שתקופת כהונתו הקודמת והקצרה כראש ממשלה (245 יום), הייתה רוויית תבוסות מדיניות וצבאיות לישראל, ובמהלכה - לבד מהבריחה המבוהלת מלבנון - הציע במשא-ומתן בקמפ דייוויד, לכונן את המדינה הפלשתינית על שטח של יותר מ-90% משטחי רצועת עזה ויהודה ושומרון, ואף לוותר על ריבונות ישראל בשכונות הערביות שבמזרח ירושלים, ולהעניק לפלשתינים ריבונות דתית בהר הבית ו"מסדרון בטוח" מהשכונות הערביות אליו - כל זאת תמורת חתימה על הסכם שלום עם ישראל (חתימה שאם הייתה מתבצעת לא הייתה שווה את הנייר שעליו נחתמה). אלא שיאסר ערפאת גם לכך לא הסכים. אך לא איש כברק יוותר; כשר ביטחון הוא ממשיך להתרוצץ בין ירושלים לוושינגטון ומציע לאבו מאזן (גלגולו החיוור של ערפאת) עוד ועוד ויתורים, כדי שייאות ברוב טובו להסב לשולחן הדיונים... וראש הממשלה מחרה-מחזיק אחריו, "שתי מדינות לשני עמים תוך פחות משנה"; אך הדחליל עדיין אינו מתרצה: "מדינה פלשתינית, ניחא - אך מדינה יהודית, מה פתאום?" וראשי המדינה שבים וזועקים: "תמורת שלום נהיה מוכנים לוויתורים כואבים...", אך קולם נותר כ"קול קורא במדבר".

תאריך:  05/10/2010   |   עודכן:  05/10/2010
יוסף עברון
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ההקפאה הרעיונית - והשלכותיה
תגובות  [ 5 ] מוצגות   [ 5 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אחת העם
5/10/10 21:32
2
או ערב יביא שלום
5/10/10 22:33
3
jorjet
6/10/10 08:02
4
אזרח מתוסכל
6/10/10 08:19
5
ZB
9/10/10 13:24
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ביום רביעי הקרוב אמור להתכנס הקבינט המדיני-ביטחוני של ממשלת ישראל. הקבינט ידון בהצעת נשיא ארצות-הברית, להאריך בחודשיים את ההקפאה (החלקית) בבנייה בהתנחלויות, תמורת שורת התחייבויות ביטחוניות ומדיניות של ארצות-הברית, ובכך לאפשר חידוש של שיחות השלום עם הפלסטינים. מדובר בדיון חשוב ביותר, במיוחד מכיוון שיומיים אחר-כך, ביום שישי, תתכנס "ועדת המעקב של הליגה הערבית" (המורכבת משרי החוץ של עשרים ושתיים מדינות ערב החברות ב"ליגה") לדיון בשאלת חידוש השיחות של הפלסטינים עם ישראל. והנה - מי מאיתנו יודע באמת מהו הקבינט המדיני-ביטחוני, מה סמכויותיו ומה הרכבו, ובעיקר - מי מאיתנו מבין כיצד המתמטיקה של הרכבו עשויה לשנות את חיי כולנו במדינת ישראל?
05/10/2010  |  נפתלי רז  |   מאמרים
התמונה של גירוש ילדי הזרים מהארץ עלולה להיות נוראה ומפחידה. מי יוכל לעמוד במראה שכזה? ילדים חמודים, לבושים יפה, מגורשים מהארץ רק כי אין להם אישור. כל זה, כשהעולם כמעט כולו נגדנו, מביט ונוזף, מטיף ומאיים.
05/10/2010  |  ציפורה בראבי  |   מאמרים
בין שפע המסעדות הגודשות את רמת החייל בתל אביב נחשבת "שגב-אקספרס" (רחוב הברזל 38) למסעדה המובילה, המותירה הרחק מאחור את כל שכנותיה מימין ומשמאל.
05/10/2010  |  ראובן לייב  |   מאמרים
בימים אלה קיבלתי מכתב מחברת בזק, שתמציתו היא כדלהלן: אנו שמחים להעניק לך מתנה: השמעת "מנגינה בהמתנה" על קו הטלפון שלך. בשלושת החודשים הראשונים לא תחויב בתשלום, לאחר-מכן נגבה ממך 5.95 שקל בחודש בצירוף מע"מ, והתעריף עשוי "להתעדכן" מעת לעת (לפי החלטת בזק, כמובן). אתה "רשאי" לבטל את ה"עסקה", באמצעות הודעה לחברת בזק, ולביטול העסקה יש למסור שם ומספר זהות. כל הדברים הללו הם "בכפוף לתנאי המבצע ולתקנון", וכמובן למגבלות הטכנולוגיות.
04/10/2010  |  עו"ד משה מכנס  |   מאמרים
אנשים לא זוכרים, אבל לפני שפסטיבל "אנאפוליס" סוקר בתקשורת, ממשלת אולמרט עשתה מה שהשמאל מכנה "צעדים בוני אמון", שזה אומר: מסירת 3,000 רובים, 450 שיריוניות, ושחרור 2,000 אסירים. המסבירן, השר חיים רמון, הסביר לספקנים, שהצעדים האלה תכליתם "חיזוק אבו-מאזן". הסכם לא צמח מזה. גם לא "הסכם מדף", שזה "הסכם" שלא ניתן למימוש, אבל אפשר בעזרתו למכור לציבור אשליות על עתיד ורוד.
04/10/2010  |  נרי אבנרי  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   ישראלי-פלשתיני  /  מי ומי    / 
רשימות נוספות   /   נתניהו מקפיא הבנייה  /  מי ומי  
שר הביטחון: מצית המסגד - מחבל לכל דבר  /  איציק וולף
ידלין: טילים משלוש חזיתות מכוונים על גוש דן  /  איציק וולף
בנק ישראל: תרומת המכירות לשוק הפלשתיני - אפסית  /  עופר וולפסון
ושוב ליברמן אומר אמת  /  עו"ד משה גולדבלט
כיבוש יום טוב שני  /  הרב אליהו קאופמן
מונתסר רוצה להיות רופא  /  יהודית לוין, דפנה בנאי
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il