"יופי של עברית", כך נקרא ספרו הקלאסי של ד"ר אבשלום קור, שהופיע בימים אלה בהוצאת "ידיעות ספרים" במהדורה חדשה. האם באמת יופי של עברית כעת, אני שואל באופן מילולי את מי שמזוהה יותר מכל כשומר הסף של השפה, או שמא חל כרסום במעמדה מאז שהפציעה לראשונה ב-86' וגלה כבודה של בת
מלך?
במקום להשיב ישירות, מעדיף מר לשון להביא אחד מהסיפורים בספרו. משנתבקש עורך המשנה, רבי יהודה הנשיא, לישיבה של מעלה, לא כל המילים בעברית היו נהירות לתלמידיו. פעם, כך מסופר, כשרבנן נכנסו "פסקי-פסקי", כלומר קבוצות קבוצות, שאלה אותם אמתו "עד מתי אתם נכנסים סירוגין סירוגין?" אז פרצה ביניהם שמחה על שהבינו סוף-סוף מה למילה זו ולעניין תקיעת השופר בימי קדם. והמשמעות? - פעם כך ופעם כך, בדיוק כמו כאשר סורגים. והמסקנה אליבא דקור? - "העברית נשמרה דווקא על-ידי דלת העם, בעוד שלצמרת היה טוב עם שפות אחרות כמו ארמית ויוונית".
כשאני "מנדנד" לדוקטור, המנחה הנצחי של חידון התנ"ך העולמי, על שלא ממש התייחס לשאלת הכרסום, הוא דולה סיפור נוסף, שאולי ייכנס למהדורה הבאה. לפיו, ראש הממשלה שרון שאל פעם בנאומו בכנסת מדוע יש זכייניות טלוויזיה שנקראות "הוט" ו"יס". "הנאום היה נרגש", מציין קור, "אבל הוא עצמו נתן להם את הרישוי. זאת דוגמה לכך שהמדינה יכולה לשמור על השפה ואיננה עושה את זה. הרי אין כל הצדקה לשמות שתי חברות אלה, לא כל שכן לכך ש'הוט' נוהגת לכתוב את שמה בלועזית".
ד"ר קור, שהוציא מחדש את ספרו את ספרו במלאת 120 שנה ל"ועד הלשון העברית" בידי אליעזר בן-יהודה ועם האיורים השנונים של זאב (יעקב פרקש), חתן פרס ישראל, תולה את הקולר במדינה. איזו מדינה? - על כך יש לו סיפור לא ידוע. לטענתו, עם כינון עצמאותה של ארצות הברית ובעלות השאלה מה תהיה שפתה הרשמית של המדינה החדשה, אחת ההצעות הייתה שינהיגו בה את שפת ה"בייבל', כלומר התנ"ך. "לא היה חסר הרבה שהם יקדימו אותנו באימוץ העברית כשפה הרשמית", הוא שח. "לפחות, כוכב הכדורסל הגדול שלהם זכה לשם מהתנ'ך - מייקל ג'ורדן, היינו מיכאל ירדן ולא מיכאל מיסיסיפי ולא מיכאל האדסון".
כאן צץ ההומור המושחז שלו: "אלמלא ניצחה שם האנגלית על חודם של קולות בודדים, אולי היינו רואים כיום בתל אביב שלטים בעברית".
הווי אומר שאנחנו חקיינים קטנים?
"הווי אומר שאנחנו מדליקים נרות בחנוכה מאחר שאנחנו כביכול נגד המתייוונים, אבל גם היום יש התייוונות גדולה, לפחות בכל הנוגע לשפה העברית. יכולתי לשאול את הרבנים הגדולים של הדור מה אמירת האו-קיי שחדרה לדיבורם. האם רבותיהם דיברו כך?"
ואתה?
"אין אצלי בכלל אמירה כזאת ולא רק שאני שומר על טוהר הלשון, אלא שהיא ודומותיה לא יעבור את סף ביתי. על כך יעידו ילדיי. דע לך שהפסדתי מאות אלפי שקלים על סירובים מצידי להשתתף בפרסומות, השזורות בלעז".
כגון?
"ממפעל הפיס רצו לגייס אותי לפרסומת לחיש-גד קש. לפי הצעתם הייתי אמור להסתכל בטלוויזיה בכאילו פינת לשון ולהצביע על ביטויים של כסף, כגון ג'ובות, בוכטות, סטיפות ואף מליאן, כשהכי טוב זה חיש-גד קש. אמרתי להם שאם לא יחליפו את הקש במזומן, לא אשתתף. משסרבו, ויתרתי".
וסטיפות זה בסדר?
"זה לא בסדר, אבל מילים אלה היו אמורות להיכלל במסגרת הבאת מידע בפינת לשון. עם זאת, כשמציעים לי לפרסם מוצר בלועזית, לא אמכור את נשמתי לשטן".
אפשר להבחין מבעד לדבריך באצבע מאשימה?
"אכן, עולם הפרסום, יותר מכל דבר אחר, מחטיא את העם בכל הנוגע לשפה העברית. הפרסומאים חולי אנגלית! כעורך הלשוני של גלי צה'ל, אני נאבק ללא לאות נגד השפעתם ומשתדל למנוע מצבים של שרבוב אנגלית מיותרת. כך הפסקנו לשדר את תשדיר המועצה לבטיחות בדרכים עם המילים 'נייט-דרייוור'? מה, נהג-לילה כבר לא טוב להם? וכשכתב מדווח על עיצומים ומוסיף את המילה סנקציות, לשם מה? המילה העברית איננה מספיקה? גם ב'סי-אן-אן' אומרים פעם 'סנקשן' ופעם עיצומים?"
ד"ר קור איננו מסתפק בתפקידו זה, כולל "באופן מילולי", פינת הלשון עתיקת היומין שלו בתחנה הצבאית ופינת הטלוויזיה הוותיקה שלו, "הגיע זמן לשון" ובימים אלה, אולי לכבוד הגיעו לגיל 60, משתתף לראשונה בחייו ב...הצגה בתיאטרון צה"ל.
אתה? - אני תוהה.
"אני בכבודי ובעצמי", הוא משיב. "בהצגת 'ערב עברי בריא', שכתבתי אותה, אני משחק את אבשלום קור, היינו את עצמי, שר ורוקד. תוך כדי ההצגה אני מביא לחיילים סוגיות של עברית באופן קליל. אפשר גם כך, לא רק בגישה מחמירה".
מוסיף ד"ר קור, שבעבר ניסה להביא לחקיקה לגבי שילוט עברי: "חומת סין נקראת באנגלית צ'ייניז וואל, יאני הקיר הסיני. אין להם מילה לחומה ועוד לא פגשתי אנגלי שיש לו רגשי נחיתות בגלל זה. פה יש לאנשים רגשי נחיתות בגלל השפה ולכן, מעתיקים כל-כך הרבה משפות אחרות. הספר שלי בא להילחם נגד רגשי נחיתות אלה ולהראות שאפשר אחרת".
לא מוכרחים להשתמש בלעז בכל משפט שני, הוא מבהיר. וכשהוא יורה לכל עבר, גם נשיא בית המשפט העליון לשעבר,
אהרן ברק, איננו פטור מכך: "כשפרופ' ברק רצה למנוע את מינוייה של פרופ'
רות גביזון לבית המשפט העליון, אמר - 'היא יש לה אג'נדה'. למה אג'נדה? מגמות זה לא טוב? וכיוון, עדיפויות, יעדים, סדר יום - זה לא בסדר? כנראה, חשב שאם ישתמש בלעז ייחשב כיותר חכם".
אין אצלו שטרודל; רק כרוכית. הוא איננו מסמס, אלא שולח מסרונים. והכל בחיוך, חלילה לא בזעם. דומה שמבין חכמי הלשון שלנו רק ד"ר קור יכול לפרסם שחור על גבי לבן, שמוצא משפחת סימפסון, רחמנא ליצלן הוא ב...שמשון (כן, הגיבור, בן מנוח) ולפענח את סוד השלווה האולימפית. כך גם מביניהם רק הוא ייסמך אל ..."הגשש החיוור", כשהוא מצטט משיר חביב שלהם ("פרס דייג הרשת ביום סגריר/מצא אשה ברשת ביום סגריר"), כשהוא נדרש להבדל בין פריסה לבין פרישה. אכן, הדוקטור הנכבד מוכר גם כאלוף בכל הנוגע לשירים ובין שלל מפעלותיו מנחה מופעים על תולדות הזמר העברי.
זה איננו מסתיר את הפן הרציני שלו. "מפני חטאינו גלינו מארצנו", מצטט ד"ר קור מהתפילה וטוען שנטישת העברית היא חטא מרכזי בתולדות עם ישראל. "איבדנו את השפה העברית, עם התפשטות הלעז, ורק אחר-כך איבדנו את עצמאותנו", הוא טוען. "רק כעבור שנות אלפיים, עם שובנו לעברית, חזרנו אל העצמאות. כלומר, ההיסטוריה מוכיחה שהעברית היא סממן מובהק של עצמאות".
למען העצמאות הזאת, ד"ר קור הוא טהרן מובהק, השומר בקנאות על טוהר השפה העברית ומוכן להשביענו נכוחה שחלילה אף לששת ילדיו, כמו גם לנכדיו, מלהתפלש ב"היי" וב'"ביי". לא כל שכן שלא יעלה חלילה על דל שפתיו את המילה "אין" כדי להתקבל כ"איני". פלא שאחד מילדיו תיקן פעם את הגננת ולימד אותה שאין אומרין "ביי" אלא להתראות.
