בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
השערורייה היא בשכחה הפשוטה של האמת העומדת ביסוד הציונות והיא כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל כמורשת אבות. כלומר ללא קשר לכמה פלאחים היו כאן
הודעת דובר צה"ל בדבר מדיניות 'עד הזית האחרון' צריכה לדעתי להרגיז כל ישראלי שעתיד המדינה חשוב לו. פתאום מתברר, שאחד הגורמים הממלכתיים בישראל שאמור לייצג את הנרטיב והאתוס הישראלי מקבל את העמדה הפלשתינית ואת הקשר הקדוש של הכפריים אל הקרקע שהמתנחלים (הכובשים) גזלו מהם. מדובר כמובן בראייה שהונחלה על-ידי אנשי אקדמייה אנטי ציוניים הרואים במדינת ישראל כולה מוצב קולוניאליסטי במזרח התיכון, מן שריד לגבהות הלב האירופית הישנה ששלטה באפריקה ברוב מדינות ערב. האמת כמובן שונה בהרבה. בראשית הציונות היו בכל מרחבי ישראל (על-פי סקרים שערכה האמפרייה העותמאנית) פחות ממאה אלף פלאחים ערביים. וגם אלו התרכזו בעזה ירושלים יפו ומקומות אחרים. אולם מעבר לאמת הזו, השערורייה היא בשכחה הפשוטה של האמת העומדת ביסוד הציונות והיא כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל כמורשת אבות. כלומר ללא קשר לכמה פלאחים היו כאן, הארץ הזו אינה פלשתינית אלא ארץ הלאום שהובטחה לאבותינו ושנגזלה מאיתנו באלימות וברצחנות קיצונית. הגיע הזמן שגם בצה"ל יחיו ויראו את האמת באותו אופן בה ראה אותה שמעון החשמונאי שאמר בתשובתו לאנטיוכוס כי "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא רכוש זרים כבשנו, כי אם את נחלת אבותינו, אשר ע"י שונאינו, בלא משפט, באיזה זמן נכבשה. ואנחנו, משהזדמן לנו, השבנו את נחלת אבותינו". ללא אמת פשוטה זו אין בעצם מקום לצה"ל כולו, שהרי אנו גזלנים לא רק של זיתי הפלשתינים, אלא גם של אדמת שיח מוניס בתל אביב.
|
תאריך:
|
07/10/2010
|
|
|
עודכן:
|
07/10/2010
|
|
אסף גולן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
פלא יועץ
|
7/10/10 16:38
|
|
2
|
|
אריה פרי
|
7/10/10 17:05
|
|
3
|
|
יהושפט
|
7/10/10 17:37
|
|
4
|
|
דניאל סבלדי
|
7/10/10 21:02
|
|
5
|
|
ישע
|
7/10/10 22:54
|
|
6
|
|
אבנר צפוני
|
8/10/10 07:53
|
|
חכמינו קבעו, כי הצרות האחרונות משכיחות את הראשונות. ולא לחינם, כי במציאות היום יומית אנחנו לא פעם מתגעגעים לימים הקודמים שהיו נראים אז די נוראיים, אבל בהשוואה להיום, ובכן מי ייתן ונשוב לאתמול. נגיף רודף נגיף ואין סוף לדבר. ככל שהקדמה שולטת ונדמה לנו בני האדם כי אין בלתנו, מגיע ריבונו של עולם ומזכיר לנו, כי יש דברים קטנים בלתי נראים לעין, שיכולים להפוך אותנו לחסרי ישע.
|
|
|
היין מזוהה עם 'תשמישי קדושה'; יין לנסכים במקדש, לקידוש, לנישואין ולברכה ("ומלכי צדק הוציא לחם ויין"; יד,יח). היין הוא גם סמל השמחה החיובית - "ויין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד,טו), ומנוחה תפנוקית - "איש תחת גפנו" (מל"א ה,ה); "כיבס ביין לבושו" (בראשית מט,יא) ועוד רבים. וכמו דברים רבים בעולמנו אור וחושך משמשים בהם בערבוביה, והכל תלוי בכיוון המשיכה של האדם. כך היין יכול להיות גם אם-כל-חטאת; "אל תהי בסובאי יין" (משלי כג,כ); "עטרת גאות שיכורי אפרים הלומי יין" (ישעיה כח,א) ופסוקים רבים-רבים נוספים.
|
|
|
יהושע הוא כידוע עבד משה ויורש מנהיגותו. כדי לאשר את סמכותו, מופיע לפניו מלאך אלוהים, העומד לנגדו בדמות איש וחרבו שלופה בידו. לא סנה בוער באש ואינו אוכל, לא לוחות הברית, לא עשרת הדברות, אלא איש שנושא חרב שלופה ומכריז כי המקום קודש הוא.
|
|
|
היום (כ"ט בתשרי, 7.10.10) יחול יום הזיכרון לזכרו של רחבעם זאבי גנדי הי"ד, אשר נרצח בידי בני עוולה. ביום הזה, ניזכר באיש היקר הזה, אלוף נעוריה של הארץ, איש הצבא, איש התרבות והחינוך, מלח הארץ.
|
|
|
מגילת העצמאות אינה משאירה מקום לשום ספק. כתוב בה כי בתוקף זכותנו ההיסטורית אנו מכריזים על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל "היא מדינת ישראל". לא כתוב כי "שמה הוא ישראל". כתוב כי מדינה יהודית בארץ היא "מדינת עם ישראל". זה משמעה הפשוט, הברור גם דקדוקית וגם רעיונית של הסומך והנסמך, "מדינת", כלומר מדינה של, "ישראל" - עם ישראל. אין קולע מזה. נכון שהשגרה והרישול לעיתים השכיחו את המובן האותנטי. הבריות למדו לזהות את "ישראל" כשם של מדינה ושכחו שהשם הרשמי הוא "מדינת ישראל". אין עוד צירוף רב-משמעות-גלויה כזה בשמות של מדינות. "צרפת" הוא השם, לא "מדינת הצרפתים", "ארצות הברית של אמריקה" לא של האומה האמריקנית, "בריטניה הגדולה" או "הממלכה המאוחדת" ולא ממלכת הבריטים הסקוטים הגלים או הוולשים. כשכיהנתי כשגריר, הוריתי להדפיס על כל נייר רשמי של שגרירותי את תוארי כ-Ambassdeur de l'etat d'Israel ולא Ambassadeur d'Israel. אין צורך להסביר כאן את ההבדל. שמה הרשמי המוכרז של מדינתנו הוא מדינת העם היהודי, מדינת עם ישראל. בין אם רצוי, בין אם אין זה הכרחי להצהיר הצהרת נאמנות, מי שהיה מצהיר הצהרת נאמנות למגילת העצמאות של מדינת ישראל, היה מוצא עצמו מצהיר על נאמנות של ישראל כמדינת הלאום היהודי. זה מה שיש מאז ד' באייר תש"ח, זה מה שיכול להישאר וצריך שיישאר אם ירצה השם לאורך ימים.
|
|
|
|