חובת השעה: לדבר ליברמנית

כל התקשורת הישראלית דואגת להביע זעזוע מעמדותיו של אביגדור ליברמן, שר החוץ, כפי שהציגן בעצרת האו"ם ואתמול מול שרי החוץ של צרפת וספרד. אך בקרב הציבור, כאמור, התחושה שונה והפוכה. הציבור שמח לשמוע סוף כל סוף קול ברור וחד מתוך ממשלה שראש הממשלה שלה שותק רוב הזמן, ורק מנסה לרצות את כולם ולאיש אין מושג כבר מה הוא באמת רוצה.

כבר שנה וחצי שבנימין נתניהו אינו מקיים את הבטחותיו לבוחריו. הוא נגרר למדיניות שאיננו מאמין בה. והכל תחת לחץ אמריקני כבד.

נתניהו אינו מאמין במדינה פלשתינית על כל שטחי יו"ש, ובטח שלעולם לא היה מסכים להקפאה בתור יו"ר האופוזיציה.

לו היה נוהג נתניהו כמו ליברמן, אומר את כל האמת שלו בגלוי - ייתכן שהעולם היה נגדנו. בדיוק כפי שהוא נגדנו גם עכשיו, כשאנו מתרפסים ומתנצלים ללא הרף; אך לפחות היה לנו כבוד לאומי, מדיניות ברורה וממשלה בישראל שרוב העם תומך בה למעט השמאל הקיצוני.

מאז נבחר נתניהו, ישראל נמצאת בתהליך מתמיד של ויתור על עמדותיה. הפלשתינים לא שינו פסיק מעמדותיהם, וישראל רק מתקפלת מעמדה לעמדה. הגיעה העת לדבר ליברמנית עם הערבים ועם העולם.

דרך הדיפלומטיה המנומסת והמתנצלת רק פועלת נגדנו. העולם לא מבין ולא רוצה להבין את עמדות ישראל. ייתכן שאם נאמר אותן בבוטות חסרת פשרות כמו ליברמן, המסר יתחיל לעבור.