|   15:07:40
דלג
  ענבל בר-און  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

משטרת ההגירה תפצה עובדת זרה ב-15,000 שקל

פיטאג' מריה תרזה עוכבה במשמורת שלא כדין שישה ימים מעבר לדרוש בשל תקלה טכנית בדרך למעצר סבלה מיחס מבזה ומשפיל מצד השוטרים בית המשפט פסק לה 15,000 שקל
12/10/2010  |   ענבל בר-און   |   פסיקה   |   זכויות אדם   |   תגובות
שישה ימים של כליאה שלא כדין [צילום אילוסטרציה]

   ענבל בר-און
הלכת כרמלי

   ענבל בר-און
הצעת חוק: נעצרת במעצר שווא? קבל התנצלות!

   רותי אברהם
פיתה חרדי והורשע בשוד ובכליאת שווא

   משה ריינפלד
זוכה מאונס, הורשע בכליאת שווא

"במקרה זה, נתקלה התובעת ביחס לא נאות של שלטונות ההגירה אל התובעת, טרם כליאתה ושהתה במעצר לא חוקי מעבר לתקופת המעצר החוקי, עם זאת אין לשכוח, כי נעצרה כדין ובסך-הכל היחס כלפיה היה הוגן מה גם שסיבת השארתה תקופה נוספת במעצר הייתה כשל טכני ולא נבעה חס וחלילה, בשל פעולה מכוונת של הרשות. לפיכך סברתי, כי הסכום הראוי לפיצוי אותו ישלמו לתובעת יעמוד על סך של 15,000 ש"ח, נכון להיום בגין כלל נזקיה". כך קבע (31.5.06) שופט בית משפט השלום בתל אביב, אליהו בכר, בתביעה שהגישה עובדת זרה בגין כליאתה שלא כדין במשך שישה ימים מעבר למה שנדרש על-פי החוק, וזאת עקב תקלה טכנית.

התובעת מלינה גם על יחס משפיל אותו חוותה בעת הובלתה למעצר - לא ניתנה לה אפשרות להתפנות בשירותים, והיא נאלצה להתפנות מאחורי המכונית שהובילה אותה למעצר, תוך שהשוטר נועץ בה את עיניו. לטענתה, מאז מעצר השווא והאירוע המשפיל היא סובלת סבל נפשי.

השופט בכר קיבל את טענתה באשר לסבל אותו היא סובלת, סבל אשר אינו דורש הוכחה רפואית, בייחוד כאשר מדובר בעוולה של כליאת שווא. הוא קבע כי כבודה, כמו גם זכותה לחופש תנועה, נפגעו ופסק לה כאמור, פיצוי בסך 15,000 שקלים.

עובדות המקרה

התובעת היא אזרחית פיליפינית, אשר שהתה בארץ שלא כדין, משנת 2001. בתאריך 26.10.04, נעצרה התובעת על-ידי משטרת ההגירה ונלקחה אל מתקן המשמורת "רנסנס" בנצרת.

טענות הצדדים

טענות התובעת

  • יחס משפיל ומבזה - התובעת אינה מלינה על היחס שקיבלה משלטונות ההגירה, אלא על יחס משפיל ומבזה שקיבלה משלטונות ההגירה. מיד עם תפיסתה, הודיעו לה השוטרים כי תקבל עשר דקות בלבד לאריזת חפציה ובדרכה למתקן המשמורת לא אפשרו לה השוטרים להטיל את מימיה באופן מכובד.

  • כליאה שלא כדין - התובעת טוענת כי נכלאה שלא כדין במתקן המשמורת משך שישה ימים, זאת בשל סחבת, רשלנות, סדרי עבודה לקויים והפרת סעיף 13טו(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב 1952 - המורה כי החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין בעניינו של שוהה שלא כדין, תימסר לידיו על אתר. ההחלטה על שחרורה בתנאים מגבילים, נמסרה לבא-כוחה אך ורק בחלוף ארבעה ימים מיום הינתנה, מה שעיכב את שחרורה בשישה ימים נוספים. יצוין, כי יום לפני שחרורה הוצע לתובעת להשתחרר ללא דרכונה. התובעת החליטה להישאר במתקן המשמורת, מאחר שחששה להיתפס ללא דרכון ברשותה.

  • טענות משפטיות נוספות - התובעת טוענת להתגבשותן של עוולות כליאת שווא, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, וכמו-כן להפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפגיעה בזכותה לכבוד, לחירות ולאוטונומיה של הפרט. כמו-כן טענה, כי בתקופת מעצרה נגרמו לה עוגמת נפש וסבל נפשי, אשר נמשכו גם לאחר שחרורה. היא העמידה את סכום תביעתה על סך 120 אלף שקלים.

טענת הנתבעים

הנתבעים מכירים באחריותם לכליאתה של התובעת, עת הייתה עתידה להשתחרר ממשמורת, וזאת בשל כשל טכני. עם זאת טענו, כי התובעת שוחררה כבר ביום החמישי ואולם משיקוליה שלה, העדיפה להישאר במשמורת, והוסיפו כי ייתכן ששיקולים אלו הונעו על-ידי עצה משפטית אשר קיבלה התובעת. לפיכך טענו, כי עילתה של התובעת מסתכמת בשהייתה במשמורת באופן בלתי חוקי חמישה ימים בלבד ובהסתמך על ס' 8 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר ומאסר), תשמ"ב-1982, הקובע פיצוי מרבי בשיעור החלק ה-25 של השכר החודשי הממוצע במשק. הפיצוי הראוי והסביר, הוא סך של 1,400 שקל. כמו-כן טענו, כי התובעת קיבלה יחס ראוי והולם מכל הגורמים אשר היו מעורבים במעצרה ובשום אופן לא הושפלה ו/או ניזוקה.

קביעות בית המשפט

  • כליאת שווא - כליאת שווא מוגדרת בס' 26 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כהאי לישנא: "...שלילת חירותו של אדם, שלילה מוחלטת ושלא כדין, למשך זמן כלשהו, באמצעים פיסיים או על-ידי הופעה כבעל סמכות". לגבי עובדים זרים, הכלל הוא, שיש למנוע פגיעה מיותרת באנשים השוהים ועובדים במדינת ישראל שלא כדין (בג"צ 1911/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח', [פורסם בנבו] תק-על 2003(4) 561 (2003)). על-פי ס' 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל, שוהה שלא כדין בישראל יוחזק במשמורת עד יציאתו מישראל, או עד להרחקתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בערובה. התובעת הוחזקה במתקן המשמורת משך שמונה ימים, כאשר מספר ימים מתוכם שלא כדין, לאחר שמילאה את תנאי השחרור בערובה, וזאת בעקבות כשלים טכניים. המדיניות היא להורות לרשויות להימנע ככל האפשר ממעצרי שווא, ולמנוע כשלים טכניים כגון אלו אשר התרחשו במקרה דנן.

  • הפיצוי המגיע לתובעת - לאור כליאתה שלא כדין, התובעת זכאית לפיצוי בגין הסבל שחוותה כתוצאה מכך. עם זאת, נפסק כי לא נגרם לתובעת סבל ונזק נפשי, מעבר לעוגמת הנפש שנגרמה לה, כתוצאה מהיותה כלואה מאחורי סורג ובריח, שכן במהלך החזקתה במשמורת זכתה התובעת ליחס הולם וראוי. זאת ועוד – לא צורפה כל חוות דעת רפואית להוכיח את נזקה.

  • מניין הימים לשהות התובעת במשמורת שלא כדין - נכון אומנם שהוצע לתובעת לעזוב את המתקן ללא דרכונה ביום החמישי, אולם שחרורה של התובעת ללא דרכונה משמעותו ככליאה, מאחר שברור כי התובעת, כשוהה בלתי חוקית במדינת ישראל, אינה יכולה לנוע ללא אמצעי זיהוי. יתרה מכך, עיכוב דרכונה של התובעת במקרה זה נעשה שלא כדין, מאחר שהייתה קיימת לה האפשרות החוקית, להשתחרר ממתקן המשמורת. וראה על דרך ההקבלה, הלכה לעניין עיכוב דרכון של עובד זר בידי מעבידו, פעולה הנתפסת כפסולה מכל וכל, הפוגעת בזכות היסוד לחופש תנועה בישראל והמעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' אוליציקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625 בעמ' 639-640 (2000)).

  • הפגיעה בזכות התובעת לכבוד - אהרן ברק, בספרו 'פרשנות במשפט', קבע: "כאשר זכות אדם מוגנת נפגעת, בית המשפט רשאי וחייב לעבד תרופה מתאימה. לשם כך אין צורך בדבר חקיקה מיוחד הקובע תרופה להפרת זכות חוקתית: התרופה טמונה בעצם ההפרה, ובזכותו של הנפגע". (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שלישי - פרשנות חוקתית 705-704 (1994)). הזכות לחופש תנועה נגזרת מערך כבוד האדם: "הערך של כבוד האדם וחירותו מבוסס על האוטונומיה של הרצון האישי, על חופש פיתוח האישיות ועל ההכרה בחופש הבחירה של הפרט. מכאן נגזרת זכותו של הפרט לנוע באופן חופשי בגבולות מדינתו ומחוצה לה". משנשללה חירותה של התובעת על-ידי כליאתה מאחורי סורג ובריח שלא כדין, הופרה זכותה היסודית לחירות ולחופש תנועה.

  • האם נפגעה זכותה של התובעת לאוטונומיה אישית? - במקרה דנן, לא נשללה מן התובעת האוטונומיה על גופה ולא נגרם לה נזק פיזי, בגין השארתה במשמורת שלא כדין.


  • יחס שלטונות ההגירה אל התובעת - שלטונות ההגירה התייחסו אל התובעת באופן מבזה ומשפיל כאשר לא איפשרו לה להתפנות והיא נאלצה להתפנות מאחורי גלגלי הרכב המסחרי שהוביל אותה, תוך ששוטר נועץ בה עיניים בזמן זה.

  • מהו סכום הפיצוי הראוי בגין כליאת שווא? - בהלכת כרמלי נפסק כי "נזק מכליאת שווא אינו טעון הוכחה". המלומדת דפנה ברק ארז ציינה בספרה עוולות חוקתיות (דפנה ברק-ארז, עוולות חוקתיות, 266, 277-276 (1993)) כי:

  • "הכוונה היא לנזק, שניתן להניח כי נגרם לאדם שזכויותיו האישיות לא זכו להתחשבות ולהכרה. נזק זה בא לידי ביטוי בפגיעה ברגשותיו של התובע... לפגיעה בזכויות אלה יפים העקרונות האנגליים של פיצויים "כלליים" ו"מוגברים". הפיצוי יתבסס על הערכת מידתה של הפגיעה ברגשותיו של היחיד, על-רקע נסיבות הענין. נוכח מהותה של הפגיעה בזכויות מסוג זה, לא ניתן לצפות להוכחה מדויקת של הנזק כדוגמת ההוכחה שנדרשת בהתייחס לנזקים התוצאתיים-הפיזיים או הכלכליים. הוכחה כזו אינה אפשרית, מאחר שאין אמות מידה לתחושות כלליות ולא-חולניות של עלבון וצער. בתי המשפט יצטרכו להיזקק להערכה שתתבסס על נסיבות העניין וגם על ניסיון החיים של השופטים".


  • הפיצוי הראוי לתובעת - לפיכך, במקרה זה יש לפסוק פיצוי המבטא את הנזק שנגרם לתובעת, עקב החזקתה במשמורת, שלילת חירותה וכמו-כן, פיצויים בגין התנהגות שוטרי משטרת ההגירה אל התובעת בדרך אל מתקן המשמורת. התובעת תיארה בפני בית המשפט את סבלה מאז האירוע. יודגש, כי עצם העובדה שהתובעת לא פנתה לרופא, אינה מעידה בהכרח על גודל סבלה ועוגמת הנפש שנגרמו לה. על כן, יש להעמיד את הפיצוי כלפיה בסך 15,000 שקלים.

תוצאת ההליך

התובעת תפוצה ב-15,000 שקל.

פרטי ההליך

- בבית משפט השלום בתל אביב-יפו
- בפני השופט אליהו בכר
- בשם התובעת: עו"ד ברק אמיר

תא (ת"א) 072598/04 פיטאג מריה טרזה נ' מדינת ישראל
תאריך:  12/10/2010   |   עודכן:  12/10/2010
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
משטרת ההגירה תפצה עובדת זרה ב-15,000 שקל
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אורי פ
12/10/10 13:24
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"החלטת בית הדין האזורי בעניין המצאת מסמכים אִפשרה חשיפה רחבה של מסמכים ונתונים הנוגעים לצדדים שלישיים, עובדים אחרים במכתשים, באופן הפוגע בצנעת הפרט שלהם". כך קבעה (יום ג', 21.09.10) שופטת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט - ליבנה, בערעור שהגישה חברת חברת מכתשים מפעלים כימיים בע"מ על החלטת בית הדין האזורי לעבודה לחשוף את תנאי השכר והפרישה של שורה ארוכה של עובדים בכירים בחבר ה- חמש שנים אחורנית, לאור טענתו של בכיר שפוטר, אחד מר פלטשי, כי תנאי פרישתו חורגים מן הנוהג המקובל.
29/09/2010  |  ענבל בר-און  |   פסיקה

23/09/2010  |  עו"ד אילת פילו  |   פסיקה
פסק הדין נסב על הנוהג של מוכרי דירות להציג את שטח הדירה "ברוטו". בית המשפט (השופט י' עמית) קבע כי המונח "שטח ברוטו", ששנוי במחלוקת אף בקרב אנשי מקצוע, אינו נהיר לרוכש הדירה הטיפוסי, שמן הסתם לא מעלה על דעתו שהמונח כולל גם חלק יחסי בחדר המדרגות ואף בפיר המעלית; וכי יש במונח "שטח ברוטו" כדי להטעות את רוכש הדירה ההדיוט. על כן, כשלא מצורף להסכם המכר מסמך ממנו ניתן ללמוד בנקל אודות שטח הדירה "נטו" (ללא חלקים ברכוש המשותף) יש לראות את הפרוספקט כמחייב. כן נקבע כי גם אם להסכם המכר מצורף תרשים ממנו ניתן לדלות בנקל את שטח הדירה בפועל, עדיין אין הדעת נוחה מהנוהג של מוכרי דירות להציג את שטח הדירה "ברוטו". על המוכר להביא לידיעת רוכש הדירה במפורש ובאופן ברור כי "שטח ברוטו" כולל גם את החלק היחסי בפיר המעלית ובחדר המדרגות. (הרכב: רובינשטיין, פוגלמן, עמית).
23/09/2010  |  יצחק עמית  |   פסיקה
פסק דין העוסק בשאלת התיישנותה של תביעת נזיקין כנגד חברת סיגריות. השאלה העקרונית שהתעוררה בפסק הדין הייתה האם כלל הגילוי, המופיע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ודוחה את תחילת מרוץ ההתיישנות למועד בו גילה התובע את הנזק, הינו כלל אובייקטיבי או סובייקטיבי. השופטת א' פרוקצ'יה סברה כי יש להחיל על הסעיף מבחן אובייקטיבי, זאת על-מנת שלא לפגוע באיזון העדין בדיני ההתיישנות בין האינטרסים של התובע, הנתבע והציבור, וכן על-מנת לשמור על הרמוניה עם סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע במפורש כלל גילוי אובייקטיבי. השופט א' רובינשטיין הצטרף לעמדה זו. מנגד סברה השופטת ע' ארבל כי יש לפרש את כלל הגילוי שבסעיף 89(2) ככלל סובייקטיבי. לגישת השופטת ארבל, ממילא נוטה סעיף זה לטובת האינטרסים של הנתבע, בהציבו רף של עשר שנים להגשת התביעה מיום אירוע הנזק. במצב זה יש מקום לאזן את הסעיף דווקא לצד התובע ולאפשר כלל גילוי סובייקטיבי המקל עמו. השופטת ארבל מצאה שיש הסבר הגיוני לדרישה סובייקטיבית הנוגעת דווקא לגילוי הנזק, בניגוד ליתר רכיבי העילה, שכן גילוי הנזק הוא זה המניע את הניזוק לחפש אחר קיומם של יתר רכיבי העילה. לבסוף ציינה השופטת ארבל כי במסגרת פרשנות הוראה בדיני ההתיישנות יש ליתן את הדעת על הפגיעה בזכותו המהותית של התובע. (הרכב: פרוקצ'יה, ארבל, רובינשטיין)
23/09/2010  |  אילה פרוקצ'יה  |   פסיקה
בית המשפט (השופטת א' חיות) פירש סעיף בכתב התחייבות מצד מוכרת דירה כלפי בנק, שהלווה כספים לקונה הדירה לצורך רכישתה. על-פי אותו הסעיף, התחייבה המוכרת לרשום לטובת הבנק משכנתה על זכויותיה בדירה במידה שאלה לא תועברנה עד תאריך מסוים על שם הקונה, וככל שיוטל עיקול על המקרקעין. משלא הועברו הזכויות במועדן באותו המקרה (לאחר שהמוכרת והקונה ביטלו את הסכם המכר מבלי שהבנק עודכן על כך), וכן הוטל עיקול על זכויותיו האובליגטוריות של הקונה בדירה במסגרת תביעה אחרת שהוגשה נגדו, עלתה השאלה האם במצב כזה זכאי הבנק לאכוף את הסעיף הנ"ל על המוכרת, אף שהעיקול שהוטל התייחס לזכויותיו של הקונה בדירה ולא לזכויות המוכרת. בית המשפט השיב לשאלה זו בשלילה, וקבע כי קשה לקבל מצב בו הטלת עיקול על זכויותיו של הקונה מכוח חוזה המכר ייחשב ל"עיקול על המקרקעין" אליו כיוון כתב ההתחייבות. זאת, בהתחשב בתכליתו של כתב ההתחייבות, הצופה כל כולו פני קשייו של המוכר במובן זה שאין לו דבר עם הסיכונים שהבנק נוטל על עצמו בכל הנוגע ליכולת הפירעון של הקונה (הלווה). בית המשפט קבע כי בנסיבות שנוצרו הבנק אינו זכאי לרשום משכנתה לטובתו על זכויות המוכרת בדירה, והדגיש כי ככל שהבנק מבקש לפעול מכוח כתב ההתחייבות גם במצב בו הוטל עיקול על זכויותיו של המוכר, מן הראוי כי יכלול הוראה מפורשת בעניין זה בכתב ההתחייבות, נוכח ההשלכות מרחיקות הלכת שיש לכך על זכויותיו של המוכר. (הרכב: נאור, חיות, דנציגר)
23/09/2010  |  אסתר חיות  |   פסיקה
רשימות נוספות   /   זכויות אדם  /  מי ומי    / 
רשימות נוספות   /   מהגרים  /  מי ומי  
סין זועמת: "הפרס ניתן לפושע"  /  עופר וולפסון
המפקח הסעודי הבהיר: רישום בלוגרים - רק לאתרי חדשות  /  עופר וולפסון
חלוץ הבלוגרים האירנים נידון ל-19 שנות מאסר  /  עופר וולפסון
מה עשתה הכנסת ה-18 למען הקהילה הגאה?  /  ענבל בר-און
אמירה סטריאוטיפית כאפליה  /  ענבל בר-און
להציל את הנשים הפלשתיניות  /  רוני אלוני-סדובניק
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il