ומכאן, לטוענים לניצחון. מיהו המנצח בהנחה שיחסי הכוחות הם כפי שמתואר למעלה?

בסביבתו של ראש הממשלה נוקבים במספר 40 אלף. האריתמטיקה פשוטה: מתוך כ-50 אלף שאפשר לפלח, כעשרת אלפים הם מתפקדים המזוהים עם הימין. את האחרים מנכ"ל המפלגה מייחס למרכז. כלומר, 20% תומכי ימין, 80% תומכי נתניהו.

על פניה, טענה הגיונית. אלא שההיגיון שבה שטחי ביותר.

מתפקדים המזוהים עם ישראל כ"ץ למשל נכללים באופן אוטומטי במחנה של ראש הממשלה. כ"ץ אכן מקורב היום לנתניהו, אך לא לעולם חוסן. בעבר כבר התמודד מולו על ראשות הליכוד. כעת אינו מתמודד, אלא שלא מדובר בכלל בפריימריז.

כאן נקודת התורפה של מי שטוען שהליכוד זז למרכז. נכון, מעמדו של נתניהו בקרב המתפקדים איתן. אם היו נערכים פריימריז על ראשות הליכוד כשמול נתניהו ניצב מועמד של הימין דוגמת בוגי יעלון, ייתכן בהחלט שנתניהו היה יכול לבנות על אותם 40 אלף מתפקדים חדשים כשיעלון היה בונה על עשרת אלפי ה"אידיאולוגיים".

אבל התמודדות על ראשות המפלגה אינה על הפרק. את יעלון הזכרנו רק לצורך המחשה כי הוא רחוק מלבנות את עצמו כמועמד אלטרנטיבי. ההנחה הרווחת בליכוד היא שאם לא תחול תפנית דרסטית, לא צפויה התמודדות על ראשות המפלגה לקראת הבחירות לכנסת הבאה.

ההתמודדות במרכז הליכוד החדש שייבחר או בקרב המתפקדים - אם יחזור נתניהו על משאל דוגמת זה שערך שרון - צפויה אם כן לעסוק בשאלות ערכיות-מדיניות דוגמת הארכת ההקפאה או ויתורים כואבים בעקבות המו"מ עם אבו-מאזן. מהם יחסי הכוחות במקרה שסוגיות כאלה יעלו על הפרק?

בפריימריז ב-2009 נספרו כעשרת אלפים "מתפקדים אידיאולוגיים" מקרב 100 אלף מתפקדים. כלומר 10%. כעת מדובר ככל הנראה בכ-20 אלף מתוך 150 אלף. 13%. אם כן, משקלו היחסי של הימין עלה.

אך מעבר לשלושת האחוזים, מי קבע שכל מתפקדי ישראל כ"ץ יצביעו בעד הארכת ההקפאה או בעד ויתורים טריטוריאליים? כ"ץ עצמו התבטא נגד הארכת ההקפאה, ומעבר לכך: מי קבע שקיימת חפיפה בין מחויבות אישית להצבעה ערכית? מי קבע שאנשיו של פעיל מקומי שפקד חברים על-מנת להתמודד בבחירות מוניציפליות יתמכו בקו מדיני מתון? נכון שיש קבוצות ויש קבוצות. באילת למשל התפקדו כ-600 איש. מחציתם אנשי קדימה שחזרו למפלגת האם. אלה ככל הנראה אנשי מרכז ויש אחרים כמותם. לעומת זאת, אנשי דודי אמסלם שלא נמנים עם הפלג האידיאולוגי מן הסתם נוטים ברובם ימינה, שכן מדובר בירושלמים.

יש לזכור נקודה נוספת: המפקד לא הסתיים. שערי הליכוד לא ננעלו. מי שיתפקד מעתה והלאה לא יוכל להשתתף בבחירות למרכז המפלגה, אך הוא יוכל להשתתף בבחירות לרשימה בהנחה שאלה ייערכו 16 חודשים לאחר שיתפקד.

אם כן, שני הצדדים צודקים. לראש הממשלה מובטח רוב בקרב המתפקדים ובמוסדות שייבחרו. הניסיון מלמד כי מוסדות מפלגות השלטון לא ממהרים להפיל את יושבי ראש המפלגה, כי הרצון הטבעי שלהם הוא לשמור על השלטון. עיין ערך ההינתקות. מרכז הליכוד התנגד לתוכנית אך לא היה מוכן לבלום אותה במחיר הפלת הממשלה ואִפשר לשרון להתקדם.

אלא שכבר חזרנו ואמרנו, נתניהו הוא לא שרון. מבחינתו ויתורים אינם הדרך החדשה הנכונה. ויתורים הם צורך פוליטי. כשיקבל החלטה, ישקלל את תוצאותיה הפוליטיות תוך שהוא פוזל לסיעתו שלו שהתסיסה בתוכה עשויה לזעזע את הממשלה.

השרים והח"כים יבחנו בעיון רב את הרכב הגוף הבוחר.

13% הם מתפקדי הימין, כאמור, אך כוחם היחסי הוא גבוה יותר, משום שרובם ככולם יגיעו לקלפיות בעוד בקרב שאר המתפקדים שיעור ההצבעה הוא כ-50%. בפריימריז ב-2009 השתתפו כ-50 אלף מתפקדים. בהנחה ששיעורי ההצבעה בקרב ה"אידיאולוגיים" יהיו כ-80%, וזו הנחה סבירה, הם יהוו כ-20% מכלל המצביעים (16 אלף מתוך 75 אלף). זאת מבלי לקחת בחשבון שעדיין אפשר להתפקד. המפקד שיקבע את דמותם של מוסדות התנועה הסתיים, ומעתה יתפקדו בעיקר מי שמעוניינים להשפיע על עיצוב הרשימה - שבקרבם שיעור אנשי הימין גבוה יותר.

חולשתו של הפלג האידיאולוגי בליכוד היא לא בשטח. היא פועל יוצא מהיעדר מועמד אלטרנטיבי לראשות המפלגה. השטח עד היום שידר לחברי הסיעה שעליהם להתנגד לוויתורים, ונראה שהמפקד לא שינה את יחסי הכוחות לטובת המרכז.

בתחילת השבוע שעבר התכוונו במועצת יש"ע ובגופי הימין החוץ-פרלמנטריים לרכז את מאמציהם בסיעת הבית היהודי. הסיעה פרסמה ביום ראשון הודעה לתקשורת שלפיה היא "לא תהיה חלק מהארכת ההקפאה". להודעה תחתית כפולה. הפשט: הסיעה תצביע נגד החלטה שכזו. הפירוש: אם תתקבל ההחלטה היא צפוה לפרוש, אבל ששש... לא אומרים זאת בפה מלא. את הטקסט ניסח אורי אורבך, שרצה לבטא מכנה משותף, כאשר יו"ר המפלגה מבקש שלא להתגרות בראש הממשלה ואילו יו"ר הסיעה מבקש להבהיר שהסיעה תפרוש אם תתקבל ההחלטה.

נתניהו העדיף לקרוא את הפשט: לא פורשים. אורבך סומך על כך שהציבור הוא אינטליגנטי ויודע לקרוא גם פירוש רש"י.

האם יש בכוחה של סיעה בת שלושה מנדטים בלבד לאיים? מתברר שכן. נכון שאלמלא הפילוג שלפני הבחירות היה איום הפרישה משמעותי בהרבה. אך גם כך נתניהו אינו אדיש כלל וכלל. בלשכתו נלחצו מהאפשרות שהסיעה תפרוש. ללא שלושת המנדטים של המפלגה נתניהו מאבד את הרוב של 61 ח"כים מהמחנה הלאומי והופך לבן ערובה של העבודה. לא זו בלבד, ברגע שהבית היהודי תפרוש הלחץ של הימין יתרכז בשס ובישראל ביתנו, וגם בליכוד פנימה צפויה תסיסה.

אבל אין זה סוד: סיעת הבית היהודי היא סיעה מסוכסכת. העימות בין יו"ר המפלגה דניאל הרשקוביץ ויו"ר הסיעה זבולון אורלב בעיצומו מאז נכנסה הסיעה לכנסת. מאזן הכוחות הופך את אורבך לצלע השלישית המכריעה.

בשיחות פרטיות, כל השלושה מודים שאם תתקבל החלטה להאריך את ההקפאה הסיעה לא תוכל להישאר בממשלה. אלא שאורלב אומר זאת בריש גלי והרשקוביץ טוען שאין להקדים את המאוחר. העובדה היא שההחלטה לא התקבלה אז למה לנפנף בחרב הפרישה כשהאויב אינו בשער? לשר המדע יחסים קרובים מאוד עם ראש הממשלה.

השאלה היא שאלת ביצה ותרנגולת. איום מפורש שתשמיע סיעת הבית היהודי עשוי להשפיע על ההחלטה שיקבל נתניהו. דווקא הימנעות מאיום עלולה להציב את הרשקוביץ בפני הכרעה שלא היה רוצה לקבל.

הסיעה מוצאת את עצמה במצב שבו הייתה המפד"ל כששרון יזם את ההינתקות. אפי איתם התפטר מהממשלה. זבולון אורלב התעכב. הסיבה הייתה פנים-מפלגתית. השניים לא יכלו לדור בכפיפה אחת. לו היה מחליט איתם להישאר היה אורלב מוביל את הפרישה. הסיעה הייתה מסוכסכת.

הציבור לא התעמק בקרע בתוך המפד"ל. שלטי החוצות והגרפיטי צעקו מכל פינה: "אורלב שותף לדבר עקירה". לבסוף התפטר גם אורלב מהממשלה, אך זה היה מאוחר מדי. הקמפיין נחרת בזיכרון הציבורי.

אזרח מהשורה תמיד מזדרז להאשים שר בממשלה בכך שהוא נדבק לכיסא. בדרך כלל האזרח מרוויח הרבה פחות משר בממשלה, ויוצא מתוך נקודת הנחה שלא מוותרים בקלות על יופי של משכורת ועל רכב צמוד.

אלא שיו"ר הבית היהודי אינו חושש לאבד תעסוקה. לא חסר לו. מאז נכנס לפוליטיקה הוא חרד מגורלו של אפי איתם. בכיסא בממשלה הוא רואה סוג של שריון. באופוזיציה, ללא מעמד של שר, הוא חושש להפוך למטרה קלה לחיסול פוליטי. מאז הבחירות כבר הבהיר לא פעם ולא פעמיים שזבולון אורלב מחכה לו בפינה.

אבל אם יימנע מלאיים בפרישה נוכח השמועות על הארכת ההקפאה, עלול דניאל הרשקוביץ – כפי שקרה לזבולון אורלב בהינתקות - להפוך לקורבן במשחק התפקידים.

הציבור לא יתעמק בסכסוכים בתוך הבית היהודי. בדיונים האם לכנס או לא לכנס מחדש את מוסדות המפלגה. בחששות של יו"ר המפלגה או בטענות שליו"ר הסיעה אין בעיה להיפרד מהקואליציה כי בנובמבר הוא מסיים את תפקידו כיו"ר ועדת החינוך. הוא אף לא יתעמק בטענה שהארכת ההקפאה אינה מעשית כי לאובמה אין מה להציע.

הציבור ייסחב למחזה המוכר כשחלוקת התפקידים היא קלאסית. יו"ר הסיעה זבולון אורלב נוקט עמדה עקרונית. הוא קורא לפרוש מהממשלה אם זו תתקפל ותסכים להארכת ההקפאה. את דעתו דאג להשמיע עוד בטרם הסתיים מועד ההקפאה על-מנת להקדים תרופה למכה. ואילו יו"ר המפלגה דניאל הרשקוביץ לא משמיע את קולו משום שהוא חושש להיפרד ממקומו ליד שולחן הממשלה. השרים האלה, אתם יודעים, כבר היו דברים מעולם. אם ההקפאה לא תוארך, יזכרו מי עמד על העקרונות ומי התמהמה. אם נתניהו יוותר והסיעה תיאלץ לפרוש, ימצא את עצמו יו"ר המפלגה במצב של מובל במקום שיהיה המוביל.

על-מנת לעקוף את המלכודת ולא להיסחב לתפקיד של האיש הרע במשחק התפקידים הוא אפילו לא נדרש היום להתפטר כפי שנדרש אורלב בקיץ 2004. עליו אך ורק לאיים.