דיין לצרה בשעתה

אני חושב שהפרשנויות על דברי משה דיין, בפרוטוקול ששוחרר אחרי 37 שנים מישיבת הקבינט של גולדה, מדאיגות יותר מתוכן דבריו של דיין. הפרשנים, שכזכור לא טעו בשום דבר בעשרים השנים האחרונות, מכתירים את דיין כפי שהוא משתקף בפרוטוקול כ"מדוכדך, טועה, מתחמק (מאחריות, אלא מה)".

הנטייה של התקשורת הישראלית להתנפל שוב ושוב על "טראומת" יום כיפור היא מגמתית. אומַר משהו לא פופולרי: מחדל הסכמי אוסלו ומה שהתגלגל מהם חמור לאין ערוך. במישור הלאומי, מה שצריך להיקלט מהפרוטוקול הזה של בכירי המדינה, בדיון שנערך כ-24 שעות לאחר פרוץ המלחמה, הוא באיזו מהירות ישראל יכולה להיקלע לאיום קיומי ממשי; באיזו מהירות מצבה יכול להשתנות ממראית עין של יציבות ושגשוג ואופק פתוח, למצב של יסודות מעורערים, איבוד כוח המגן והפקרה מדינית ביטחונית מצד אומות העולם, אפילו הידידותיות לנו.

מה שהפרשנים של היום לא רוצים לקלוט מדבריהם של גולדה ודיין הוא שלמעשה גם כאשר נדמה היה שיש לישראל תמיכה בינלאומית, היא אף פעם לא אמיתית. קחו נשק כדי שתוכלו להגן על עצמכם, אבל תמיכה אמיתית - אין. מה זו תמיכה אמיתית? זו מעטפת מדינית מונעת. כשיש מעטפת של תמיכה מדינית אמיתית, לא מתכננים מתקפת פתע על מדינה בשתי חזיתות.

דיין אומר בישיבה שירדן עלולה להצטרף למלחמה. צריך להכין שם עתודה. האומנם טעה, כפי שמאשימים חכמי המאה ה-21? סביר מאוד שלא. חוסיין ישב על הגדר. אם היה רואה שאסד מצליח לכבוש את רמת הגולן ולהיאחז בה מבלי שהישראלים מצליחים להזיזו משם, ואם היה רואה עוד נסיגות והתמוטטויות ישראליות בסיני, הוא היה מורה לצבאו לחצות את הירדן ולכבוש את מה שניתן מיהודה ושומרון. ייתכן שלא היה מסתכן בתקיפת העורף האזרחי של ישראל. את זה אפשר להגיד כמעט בביטחון. העובדה היא שהוא כן השתתף בצורה יותר מסמלית בכך ששלח כוחות לעזרת הסורים בגולן.

דיין דווקא מפתיע בכך שבתוך יממת לחימה אחת הוא הצליח לקרוא די במדויק את מצבה של ישראל ומצבו של צה"ל. בניגוד לאלוף פיקוד צפון יצחק חופי (חקה), הוא העריך שמצבנו שם סביר ושלא צריך לרדת מהגולן לקו הגנה על הירדן. האמירות שלו בנידון מבהירות שהמחשבות האלה היו דומיננטיות מאוד בחזית הצפון. מי שקורא את העדויות הגולמיות של ועדת אגרנט שפורסמו לפני שנתיים, יודע שלמעשה כמעט כל הבכירים בצפון חשבו שהרמה אבודה. אז זה לא דבר של מה בכך ששר הביטחון מאמין שאפשר להחזיק שם מעמד ולשפר אחר כך את הקו.

בניגוד לאחרים, דיין היה מוליך טוב של תחושות אמיתיות מהמצב בשטח. גם נימות סקפטיות קודרות הן דרך להעברת מסר. ואכן, קריאת המצב שלו לגבי חזית התעלה ריאליסטית באכזריותה ותואמת את המציאות, כמו האופטימיות היחסית שלו לגבי הצפון. דיין קלט מהר מאוד מה קורה במעוזים, את העובדה שלא ניתן בהווה ולא ניתן יהיה בהמשך ליזום מהלכי חילוץ, וכתוצאה מכך - האמירות שלו על פצועים שיישארו מאחור. במילים אחרות: להשאיר בידי הלוחמים את ההחלטה אם לסגת או להיכנע, ולא לצוות עליהם להילחם עד הכדור האחרון או שייחשבו לבוגדים. ידועים הדיונים בפיקוד דרום לגבי מוצב המזח, בהם היו מפקד בכיר אחד או שניים שאמרו כי על לוחמי המזח להילחם עד הכדור האחרון - ולא להיכנע.

מה שעולה עוד מהטקסט הוא שההנהגה לא שואבת שום כוח ושום ניחומים מנשק בלתי קונוונציונלי כזה או אחר, שבאמצעותו אפשר לאיים על האויבים ולגרום לעצירתם או לגירושם.

עוד לקח: באחת, מתפוררת ההרתעה של ישראל מול עיני ההנהגה. וישראל של 73' היא מדינה עם הרתעה כפולה: גם חגורה מהודקת וגם שלייקעס. יש לה צבא סדיר חזק ומקצועי, שההנהגה סומכת עליו שלפחות יבלום את האויבים התוקפים; ויש לה אופציה גרעינית. שני המרכיבים האלה היו אמורים להפחיד את הערבים יותר מדפיקה על הפחים. והערבים מתעלמים מהדוקטרינות למיניהן ותוקפים בצורה שעלולה למוטט את כוח המגן הישראלי. דיין, גולדה, אלון וחבריהם בטוחים שאו-טו-טו זו מלחמה על ארץ ישראל עצמה. "הערבים טעמו דם", אומרת גולדה. והיא וחבריה מודעים למשמעות הדבר.

עכשיו אתה רואה את ההיבריס של פרשן האינסטנט המקומי. טוענים: הרי מקורות המודיעין הטובים שלנו אמרו להם במפורש כי מצרים לא מתכננת מלחמה לכיבוש ישראל, אלא רק כיבוש חלקי של 10 עד 15 קילומטרים מעבר לתעלה. שם הם יעצרו.

אז נניח שהיו מסמכי מודיעין שהכילו את תוכניות המצרים, כולל מידע מסוג זה. יום לאחר פרוץ המלחמה, כשכל הנחות היסוד וכל ההערכות של ההנהגה התנפצו, איזו סיבה יש להם להאמין שדווקא המידע הזה שסופק על-ידי אותם אחראים למחדלי המודיעין הוא נכון ואפשר להמשיך לבנות עליו? כאילו שמישהו יכול להשתיק את גולדה באמצע הדיון ולהודיע לה שהיא יכולה להירגע, שכל המערכה היא על רצועת שטח צרה, שלא יהיה שום מסע כיבוש, שזה לא הסיבוב השני של מלחמת העצמאות.

בניגוד לאלה המנצלים כל יום שנה למלחמת יום כיפור כדי להרוג שוב את דיין ואת גולדה, אני לא חושב שיש דוגמה בהיסטוריה להנהגה לאומית שספגה מהלומת פתע כזאת והצליחה להתעשת כל כך במהירות. להיפך. קריאת הדברים של חברי ההנהגה של אז, יום לאחר פרוץ המערכה הכבדה, מעלה אוטומטית הרהור על ההנהגה הקיימת. האם היא הייתה מסוגלת לספוג מהלומה כזאת, להישאר לעמוד על הרגליים, לקרוא את מפת ההתרחשות בחזיתות ובזירה המדינית, וגם ליזום מהלכים? האם ההנהגה הנוכחית הייתה מסוגלת להגיב במהירות בלי להתייעץ קודם עם פרס, איל ארד, איתן הבר, חבריי ורעייתי, כולל אהוד ברק. סליחה, אבל הוא חבר בהנהגה.

ההנהגות הישראליות רגילות לתפקד במישור האסטרטגי רק לפי תוכנית סדורה, המובילה לפעולה רחבה יזומה. אחד הפרשנים השווה את פרטי הפרוטוקול לפרוטוקולים של מלחמת לבנון השנייה. השוואה מלאכותית ומזויפת. כל מי שנחשף לאולמרט או לרמטכ"ל חלוץ במחצית הראשונה וברוב המחצית השנייה של המערכה בלבנון, התרשם מהנתק שאפיין את השניים במגעיהם הרופפים עם המציאות. הם, ולא רק הם, היו מרוצים ועל סף אופוריה מהישגי חיל האוויר ואחוזי ההשמדה של כוחות חיזבאללה. כמה פעמים שמענו מחלוץ שיותר מ-50 אחוז, אולי 80 אחוז מכוחות חיזבאללה הושמדו. מה שדיין חווה בתחילת המלחמה והצליח להתאושש ממנו מהר ולמצוא לו סוג של מענה מצביאותי, ההנהגה של 2006 חוותה רק על סף סיום המערכה, כעבור ארבעה-חמישה שבועות. ההלם שלהם הוא כשבאו"ם עולה הצעת הפסקת אש שפירושה כניעה של מדינת ישראל.

עדיין לא ברור לגמרי מהן הסיבות לקיפאון ולשיתוק שאחז את צה"ל בימים שלפני המלחמה, ובייחוד בשבת יום כיפור. אבל מי שרואה כיצד צילומים באינטרנט משתקים את הצבא היום, איך איום ערטילאי מכניס את הישראלים לחרדות מכל אישור בנייה, צריך להבין אולי מה עומד מאחורי הפחד של הצבא לזוז מעמדותיו לעבר הקו הראשון - עד ממש לפתיחה באש בעשרה לשתיים, 6 באוקטובר, 73'.

בעדותו של סגן מפקד אוגדת סיני, פינקו, בוועדת אגרנט, שפורסמה לפני שנתיים, הוא מציין כי הצליח לשכנע את מנדלר להיערך בקו באחת בצהריים במקום לחכות עד לפנות ערב. ואז, רבע שעה אחרי שניתנה הפקודה, היא בוטלה והטנקים בגזרה הצפונית של התעלה לא הורשו להיכנס לעמדות. מדוע? מה קרה באותה רבע שעה? תהו חברי ועדת החקירה. פינקו לא ידע להסביר, מלבד זאת שמפקד האוגדה החליט על כך. יש עדויות נוספות על כך שמתישהו בין 12 וחצי לאחת וחצי בצהריים קיבלו כוחות צה"ל בדרום התרעה חמה על פרוץ המלחמה במועד כפי שבאמת קרה. גם מקור ההתרעה הזאת וגם ביטול תפיסת העמדות צריכים עדיין הבהרה מוסמכת.