הסכר האחרון בפני הצפת המדינה בערבים שיהפכו לאזרחים באמצעות נישואין הוא "חוק האזרחות" שתוקפו מוארך מפעם לפעם כהוראת שעה ומונע שיטפון איחודי משפחות של ערבים ישראלים עם ערבים מיו"ש ומכל העולם. ארגוני "הקרן לישראל חדשה" עתרו לבג"צ נגד החוק כ"הרמה להנחתה" לנשיא בית המשפט דאז,
אהרן ברק, שלמרות מאמציו לגרום לקבלת העתירה ב-2006, נכשל על חודו של קול.
לאחר פרישתו נחשף ברק במלוא קיצוניותו הרדיקלית: "...אני מאמין גדול במדינת כל אזרחיה. לתושבים הערבים מגיעות כל הזכויות המגיעות ליהודים. ליהודי יש אומנם זכות ראשונית לעלייה לארץ אבל ברגע שהוא מגיע אליה, זכויותיו צריכות להיות שוות לזכויותיו של הערבי". דברים שנשא (25.6.09) בכינוס משפטנים של "הקרן לישראל חדשה".
לאחר הכישלון בעתירה לא אמר ברק נואש. צדיק נסתר יירט והדליף הודעת דוא"ל ששלח לידידו, פרופסור מאוניברסיטת ייל, ובה סיפר/דיווח: "קבעתי שהחוק מפלה ערבים לרעה, מאחר שכל הישראלים המבקשים 'איחוד משפחות' עם תושבי הגדה המערבית הם ערבים. מאחר שאין לנו במגילת זכויות האדם שלנו סעיפים מיוחדים העוסקים בשוויון ובזכות לחיי משפחה, החלטתי שזכויות אלה הן חלק מהזכות ל
כבוד האדם... אם הפרלמנט ינסה לחוקק שוב את החוק הקיים בלי כל שינוי, לפי עמדתו של בית המשפט החוק הזה יהיה בלתי חוקתי... כפי שאתה יכול לדמיין, זהו תיק מרכזי העוסק בשאלה רגישה ביותר של הגירה לישראל של ערבים, בצירוף סוגיה ביטחונית. הקדשתי זמן ואנרגיה רבים בכתיבת פסק דיני ובניסיון לשכנע את עמיתיי השופטים שאיסור גורף על איחוד משפחות הוא בלתי חוקתי בישראל..." (הארץ, 18.5.06).
כיום מחליטה ועדה במשרד הפנים על מתן אזרחות כתוצאה מ"איחוד משפחות" בהסתמך על החוק הרעוע הקיים. מטרת העותרים וברק הייתה לבטל את החוק ולהפוך את מתן האזרחות לאוטומטי.
בממשלת אולמרט ניסה השר
דניאל פרידמן לשווא לשנות את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו באופן שימנע מבג"צ לעסוק בסוגייה, ובכך להרחיק מידיו חסרות האחריות את הגפרורים העלולים להצית את האש הדמוגרפית באמצעות פרשנותו ה'נאורה'.
ממשלת נתניהו, השבויה מרצון בידי
אהוד ברק ומפלגתו, אינה מעזה להתמודד ישירות עם חוק האזרחות על-ידי מהלך חקיקה רציני ויסודי, שגם יפתור את הבעיה וגם יתחיל להשיב את השלטון שנחטף על-ידי הרשות השופטת חזרה אל הרשויות המבצעת והמחוקקת.
נראה כי "חוק הנאמנות" המוצע הוא התחליף לפעולה כזו. החוק אינו חל כמובן על עולים חדשים ולא על ערבים שהם כבר בעלי אזרחות ישראלית. מדובר בסך-הכל במכשול נוסף בדרכו של מי שמנסה לעבור את הסינון של ועדת משרד הפנים. מה קיבלנו? מהומה גדולה עם תועלת שולית, ספין ותו לא, מהלך שאינו מתחיל להתמודד עם הבעיה ואולי אף מבטא השלמה איתה. אבל הספין הזה עלול להיות הרה-אסון בספקו לבג"צ עלה תאנה לבטל את חוק האזרחות בתירוץ שהממשלה פתרה כביכול את הסכנה על-ידי הצהרת הנאמנות הנדרשת לפי החוק החדש.
כך, כתוצאה מהיעדר מדיניות ברורה, מתקרבים חוגי הקרן החדשה אל היעד הנכסף - ביטול חוק השבות, אבי-אבות חוקי האפליה והגזענות. סיבת קיומו של חוק השבות היא קיום אפליה מתקנת מוצהרת לטובת היהודים במדינתם היחידה לשמירה על הצביון והרוב היהודי. על הבסיס הזה היה צריך לעגן את חוק האזרחות שלמעשה משלים את חוק השבות.
החידלון הזה מתרחש כאשר הן בישראל והן ביתר העולם המערבי זקוק הרוב נואשות למנהיג שיתנגש חזיתית במיעוט התקשורתי, ישבור את כללי 'התקינות הפוליטית' ויחוקק באומץ חוק הבולם את ההתפשטות המוסלמית לקול צווחות "החוגים הנאורים" הגוררים את העולם להתאבדות.
ישראל היא שיכולה הייתה להיות המנהיגה שבעקבותיה היו מעזים בעוד מקומות לחוקק חוק בלתי נאור לבלימת ההשתלטות המוסלמית. ממשלת נתניהו יכולה הייתה להיות לאור לגויים, אך היא בחרה במסלול פופוליסטי שלא יחסוך גינויים, לא יביא תועלת ואף עלול לגרום נזקים.
