השעשוען הידוען, אשר ניתן לכנותו גם הידוען השעשוען, נותר בבגרותו המתקדמת מה היה בצעירותו - נער חידות, נער חידונים. גם בעוד עשר או עשרים שנה הוא ינחה שעשועונים בערוצים מסחריים בטלוויזיה המתרדדת והולכת, כמוחותיהם של צופים בה. גם בעוד עשור או שניים תסובב איזו פרגית-הפקה אלמונית גלגל מזל זה או אחר והמתמודדים ינחשו ויחמיצו מיליון שקל או אולי דולר (היות ששער הדולר יורד והולך, אולי לא בלתי מופרך להניח, כי שערו של הדולר יהיה כשערו של השקל – היינו הך, בום טראח).
המנחה החייכן, שחיוכו, אם להמר, לא ימוש מפיו גם בעוד עשור או שניים, כאשר צדעיו יאפירו ורפידות-עור קטנות ייהפכו לשקיות מתחת לעיניו, ישאל גם אז - מי רוצה להיות מיליונר?. ומן הסתם ילדים יתייצבו נוכח פני האומה ויהמרו עצמם לדעת. בעוד עשור או שניים הוא יהיה עשיר יותר מכפי שהוא כיום – עשיר מאוד – וכפי שהיה לפני עשור – עשיר בהחלט.
ייתכן כי איש הרדיו המוכשר שהיה לפנים קיבל כבר לפני שנים החלטת-חיים אסטרטגית, אשר ממנה גזר את מהלכיו. להיות אדם עשיר. להיות מי שהתנהלותו תהיה התשובה האולטימטיבית לשאלה שהוא שואל את "הצופים בבית" בשעשועוניו הטלוויזיוניים – מי רוצה להיות מיליונר?. זו שאלה סתמית, מתריסה, מתגרה, שהרי מי אינו רוצה להיות מיליונר. וכך, שנה אחר שנה, עונה אחר עונה, הוא משסה אנשים בסיכוי הזעום כשסות כלב חד-מלתעות ומקציף לסתות באנשים חפים מפשע חסרי-ישע.
מי רוצה להיות מיליונר?, שואל המנחה החייכן על תקן "בעל המאה הוא בעל הדעה". הוא שואל בטון ובנימה בוטחת, מהגגת, מלהגת, כ...מיליונר. הוא שואל כאומר: שופוני נא. הנני כאן, השעשוען הידוען, המצליחן. אם אני יכול – אולי גם אתם יכולים. נראה אתכם. כלומר, אחרי "בעוד דקה נשוב", אחרי ה-פ-ר-ס-ו-מ-ו-ת.
