|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נתניהו אומר ששאלת המדינה והעם היהודי היא מוקד הסכסוך בינינו ובין הפלשתינים. תוך כדי כך הולכת ונחשפת העובדה שזהו כנראה גם מוקד הוויכוח העמוק בינינו לבין עצמנו. גם אם שום דבר לא ישתנה במישור המדיני הבינלאומי, כבר הרווחנו מזה לא מעט
|
|
|
|
| "I pledge allegiance to the flag of the United States of America, and to the republic for which it stands, one nation under God, indivisible, with liberty and justice for all". | |
| "אני מצהיר אמונים לדגל של ארצות הברית ולמדינה שלמענה הוא מתנוסס, אומה אחת לפני האלוהים בלתי ניתנת לחלוקה, ובה חופש וצדק לכל". | |
|
|
|
|
זהו נוסח השבועה, או ההצהרה, שבה חייב כל אדם המתאזרח בארצות הברית, ולא רק מי שמתאזרח. משמיע אותה גם כל מי שנבחר לתפקיד ציבורי בכיר או זוטר, מי שפותח התכנסות או ישיבה חגיגית, או מי שמצטרף לאחת מאלפי התאגדויות שונות של אזרחים אמריקנים. מלבד זאת, כל הילדים בכל בתי הספר הציבוריים, בכל הכיתות, כל בוקר, פותחים את היום בהצהרת הנאמנות לדגל ולמדינה. אין הנחות ואין שחרורים. אחותי העושה שנת שבתון בארה"ב מספרת שילדיה הישראלים שוחררו מחובת השבועה היומית לדגל האמריקני רק לאחר לא מעט הפצרות, ורק לאחר שהמורה הבהירה לשאר ילדי הכיתה שזה משום שהילדים האלה אינם אזרחים אמריקנים ואינם מבקשים להיות. לא, אני לא מעלה בדעתי משהו דומה לזה בישראל. אצלנו כל אזרח ראש ממשלה, כל שלושה אנשים מפלגה, ועל הבדל של שתי מילים בנוסח היקום-פורקן השני אנחנו מקימים בית ספר נפרד. אין סיכוי שיימצא נוסח הצהרה אחד שכל המפלגות יסכימו עליו, ואם בימות המשיח יימצא נוסח כזה תוגש מיד עתירה לבג"צ והרכב של 11 שופטים יפסול אותו. ובכל זאת מול הנוהג האמריקני קצת קשה שלא לגחך למשמע יללות הזעם של שמאלנינו על התמוטטות הדמוקרטיה, התגנבות הפשיזם ועננים שחורים באופק, רק משום שהממשלה החליטה שטוב יהיה אם מתאזרחים חדשים יידרשו לומר פעם אחת בחיים שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אחד המייללים, אני כבר לא זוכר מי, כתב בעיתון שהוא שומע מרחוק את הלמות המגפיים המסומרים. לא פחות. |
|
הפלשתינים נדרשים על-ידי ראש-ה ממשלה להכיר בכך שמדינת ישראל הוקמה בצדק בידי העם היהודי על אדמת העם היהודי. גם אם הדרישה הזו לא תיענה לעולם, היה כדאי להעלות אותה אם תוצר הלוואי שלה יהיה שיותר יהודים בישראל יתמודדו עם השאלה ויעסיקו את עצמם בהגדרת הצדק הציוני. רוב הטיעונים המגומגמים והמוזרים שהושמעו נגד התיקון לחוק ההתאזרחות, היו בנויים מ'אני כמובן בעד ההגדרה מדינת העם היהודי, אבל לא זו הדרך'. ציפי לבני למשל אמרה שהיא כמובן בעד, אבל הדרך הנכונה היא לא לחייב את המתאזרח להצהיר, דבר שהאזרחים הערבים מתנגדים לו, אלא לחוקק חוקה שהסעיף הראשון שלה יאמר שישראל היא מדינת העם היהודי. כאילו שלזה הערבים הישראלים יסכימו בששון. על כל פנים, הנה כבר הרווחנו משהו שאי-אפשר היה לצפות לו לפני שבוע שבועיים. הלוואי שנתניהו ירים את הכפפה ויגש לנסח את הסעיף הראשון בחוקה יחד עם קדימה. אם זה ייעשה, אובמה ואבו-מאזן שבעקיפין הביאו לזה, יהיו ראויים להרשם בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל.
|
|
ראש-ה ממשלה נתניהו, בנאומו בכנסת, לכאורה בכלל לא דיבר על הוויכוח הפנימי אלא רק מיקד את הסכסוך החיצוני, הישראלי-פלשתיני, אל נקודת האמת שלו: הכרה בישראל כמדינתו של העם היהודי. שורש הסכסוך, לדברי נתניהו, הוא הסירוב הערבי בן מאה השנים ויותר להכיר בכך שיש עם יהודי, שיש לו זכות למדינה משלו, ושארץ ישראל היא מולדתו. וכיוון שזה השורש לסכסוך הרי סיום הסכסוך יבוא רק אם יסולק הסירוב הזה. אפשר לנחש שראש הממשלה לא הופתע מכך שהפלשתינים דחו את קריאתו על הסף ומיד. אף אחד לא הופתע, משום שהכול יודעים בסתר ליבם שהאבחנה של נתניהו נכונה, ובדיוק בשל כך הפלשתינים לא יסכימו. מעניין שהרבה אנשים בישראל, גם במחנה הימין, לא מצליחים להבין למה הוא מתעקש על זה. למה אנחנו צריכים, הם שואלים, שמישהו אחר יגדיר מה אנחנו? אבל הפלשתינים מבינים היטב שלא מדובר בהגדרת האופי של ישראל אלא בהכרה בזכותו של העם היהודי להקים אותה. גם האמריקנים מבינים את זה. דובר מחלקת המדינה פיליפ קראולי אמר לעיתונאים: "זו דרישה בסיסית של ממשלת ישראל שאנו תומכים בה, הכרה בכך שישראל היא חלק מהאזור, הכרה של האזור בדו-קיום לצד ישראל כבית הלאומי של העם היהודי". אבל אגב הדיון החשוב הזה שבינינו ובין הפלשתינים, הולך ונחשף עניין לאומי חשוב מאוד שבינינו ובין עצמנו: פתאום אתה מבין שהשאלה הזו, אותה שאלה עצמה, היא גם מוקד הסכסוך הפנימי בין יהודים ליהודים בתוך ישראל. לא רק לפלשתינים צריך לקרוא להכיר בישראל כמדינתו של העם היהודי, גם רבים מהיהודים עוד צריכים קריאה כזו, וכמו הפלשתינים גם יהודים מסויימים נדרשים לעשות מאמץ נפשי ושינוי אידיאולוגי כדי לומר את המילים 'מדינת העם היהודי'. וזו לא באמת שאלת הזכויות של האזרחים הערבים, היא בכלל לא נוגעת לעניין. במדינת העם היהודי יש זכויות שוות לכל אדם, יהודי או לא יהודי. לא על זה מתנהלת פה מלחמה מזה מאה שנה. השאלה שעומדת על הפרק היא שאלת הזכויות של העם היהודי. השאלה היא האם מדינת ישראל הוקמה בצדק או בעוול. האם נכון שארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי נחלת אבותיו, ולכן בדין ובצדק הוא שב אליה והתנחל בה והקים בה מדינה, או שמא הצדק עם הטענה הערבית שהארץ נגזלה בידי מתיישבים קולוניאליים זרים שבאו מאירופה ונדחקו לכאן בכוח ובעורמה. הרושם הוא שהיהודים הדוגלים בסיסמת 'מדינת כל אזרחיה' וסולדים מן הביטוי 'מדינת העם היהודי' מבקשים שלא להתמודד עם השאלה המוסרית, בתקווה שמכיוון שהדבר התרחש לפני שישים שנה והמדינה הוכרה בידי אומות העולם, השאלה כבר לא רלוונטית. אבל זו תקוות שווא. אם מדינת ישראל הוקמה בעוול ובחטא, לא תועיל לה העובדה שהיא כבר קיימת ומוכרת שישים שנה, עוולות אפשר לתקן גם אחרי עשרות שנים.
|
|
| תאריך:
|
19/10/2010
|
|
|
עודכן:
|
19/10/2010
|
|
אורי אליצור
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
צנחן
|
19/10/10 07:33
|
|
|
|
|
|
בומבה
|
19/10/10 16:56
|
|
טקסי הזיכרון השנתיים לרצח ראש ה ממשלה יצחק רבין החלו בשנים האחרונות לאבד את הרלוונטיות שלהם. הסיבה המרכזית לכך היא חטיפתו המאורגנת של יום הזיכרון הזה על-ידי אנשי שמאל קיצונים, שניצלו את הכאב הכלל-ישראלי כבמה לניגוח הימין. הפיכת הטקסים וימי הזיכרון למסע שיסוי מאורגן נגד כל מי שלא חושב שהסכם אוסלו הוא פסגת היצירה הישראלית, גרמה עם השנים לתחושת מיאוס כללית בקרב ציבורים שונים מטקסי הזיכרון המפוברקים הללו. תחושת המיאוס מתבטאת בין השאר בסקרי דעת הקהל שקובעים ברוב מדהים של 57 אחוז כי אין חובה להתאבל על הרצח המזעזע.
|
|
|
|
|
לפעמים האירוניה מתנפלת על החולם בהקיץ בצורה של אלימות חיה. למרבה המזל יש תקופות ארוכות שבהן הכאב לא מספיק חד ואפשר לשרוד בלי לוותר על שנת החלום גם אם הופכים ימים רבים ללילה אחד ולחלום אחד. כמו חיות אימתניות בשנת חורף, גם לבני האדם שאגרו מספיק מזון ועצי הסקה ניתן לשקוע ללא מניעה בשינה המשובחת ביותר שהטבע העניק לבעל חיים. כי עמים שבעי נחת וזחוחי דעת כמו דרקונים וענקים אוהבים לישון ומרשים לעצמם לספוג מכות מכל מי שיפקח את עיניהם ואפילו לא ישגיחו על עצמם מתוך שינה, יסתכנו בתנועות בלתי ערות ויפצעו את גופם הישן, אבל לא את השינה.
|
|
|
|
|
יש הבדל בין הדרכים שבהן משפטן, איש רוח ופוליטיקאי מתייחסים לחקיקה. המשפטן הוא מי שינסה לקדם אינטרס של לקוחו תוך שהוא רואה בגבולות שהציבה החקיקה את התחום האפשרי הבלתי ניתן לערעור לפעולותיו. לא כן הפוליטיקאי. הפוליטיקאי רואה בגבולות החקיקה מסגרת שיש להתאימה עבור האינטרסים של לקוחותיו (כלומר, מצביעיו). מול שני אלה עומד איש הרוח, שאינו רואה לנגד עיניו אינטרסים של לקוחות או מצביעים, אלא מתבונן אל עבר החזון, האידיאה, שאותה הוא מנסה להגשים בעולם המעשה באמצעות יצירת חוק הוגן.
|
|
|
|
|
ynet פרסם כתבה על מסתנן סודני שנורה על-ידי המצרים, נאסף על-ידי צה"ל וטופל בסורוקה. אבל ynet לא מסתפק בטיפול רפואי ודורש ממשרד הבריאות להמשיך בשיקומו של המסתנן. משרד הבריאות נענה לדרישה והקים ועדה לבדיקת הסוגייה הזו, אבל לא יודעים מנין להשיג את המימון הדרוש לטיפול במסתננים.
|
|
|
|
|
מה עוד אפשר לכתוב על לונדון שלא נכתב ולא סופר ולא נראה, מלבד לעדכן את הכמות הבלתי נדלית של האירועים ותוספת שכיות החמדה שעיר מיוחדת זאת משופעת בהם ומציעה לתושביה ולאורחיה. מסתבר שאפשר. ללונדון יש עין-סמלית, the eye of London "גלגל המילניום" שנחנך בשנת 2000, גלגל קולוסאלי עם קרוניות שמתנשא לגובה של 135 מטרים, והיה אז המבנה הגבוה ביותר בתבל עד שבא גורד שחקים מסינגפור והוריד אותו בגובה. אבל לא מגדולתה של העין. שכן זאת, מלבד היותה אטרקציה תיירותית - עם ארבעה מיליון מבקרים בשנה, היא אלמנט סמלי מאוד. כשם שעין זאת צופיה על פני לונדון כולה, ככה גם עיננו, של כל אחד מאיתנו, רואה את העיר הזאת מן הזוויות השונות שלה, ומתפיסתה שלה את המציאות כפי שהיא נראית בעיניו, או לפחות היבטיה השונים.
|
|
|
|
|
