"התלהבות של קוזאקים..." - כך קרא לזה מר
פרחאן חרוף, בבלוג יוצא הדופן שלו. הצדקנות הקנאית, מעוררת הפלצות ומעלה מאוב ימים קודרים מאירופה של שנות השלושים, תוקפת אותנו ללא רחם.
מדובר בהשתלחת חסרת הרסן של קבוצות סהרוריות מהשמאל, אנרכיסטים וסתם משוטטי-בטל למיניהם במשפחות היהודיות שחזרו לבתיהן בשכונות המזרחיות של ירושלים.
אותם יהודים חזרו לבתים שנלקחו מהם בימי פוגרום, ביקשו להיכנס לבתים שרכשו בכספם ולפי כל הכללים המקובלים, וכל שניתן להאשים אותם הוא בכך שהם מעזים להפריע את טוהר האוכלוסיה הערבית שיושבת בשכונות אלה כיום.
על מה ההתלהבות החולנית של ארגונים כגון "התחברות", "אנרכיסטים נגד הגדר" ושאר ריריות חברתיות שכמותם? מעמיסים את מהדורות החדשות ומסיתים לפגיעה בתושביהן היהודיים של השכונות המזרח-ירושלמיות, הם כבר סימנו את המטרה הנכספת:
לנקות את השכונות הללו מנוכחות יהודית. הדרך:
אלימות, הסתה והפיכת חייהם של אותם יהודים לבלתי אפשריים.
טענתם של אותם ארגוני "צדק", היא כי התושבים הבלתי חוקיים של חלק מהבתים שפונו לטובת הבעלים היהודיים, נזרקו לרחוב; יש בהם חמלה מאוד סלקטיבית. אני לא ראיתי הירתמות לטובת שפופי החברה האחרים שאיתרע מזלם ונזרקו מבתיהם בגלל חובות משכנתה שלא שולמו, בגלל שכר דירה שלא שולם וכיו"ב. החיים קשים כשאתה לא יכול לממן קורת גג, אבל האמפתיה האקטיבית תינתן רק למעטים שייבחרו בקפידה על-ידי מועצות השמאל הצדקניות.
אני רוצה לשמוע הסבר משכנע, איך יכול מר שיזף (שם בדוי) מרחוב שטנד (רחוב בדוי), הידוע כאקטיביסט אנרכיסט שמאלני, לשבת ולהתענג על ההקרמה המשובחת של אספרסו תל אביבי, בעוד אותו הדבר קורה בצד היהודי, כאשר ערבים רוכשים כחוק בתים בשכונות יהודיות או בערים יהודיות. הרי כולנו היינו מזדעקים אם יהודים היו שורפים בתים של ערבים בכרמיאל, בתל אביב או בעפולה, רק משום שהתושב ערבי, אז מנין ה"התלהבות הקוזאקית" של בעלי שפם החלב המוקצף?
מי שמצדיק טיהור אתני של יהודים מעיר דוד, לא יוכל להתגונן מדרישות לטיהור דומה מרחוב בוגרשוב בתל אביב, ובטח יאלץ להצטמרר מהתערבבותם של ערבים ביישובים יהודיים.
