אנרכיסטים בחסות צה"ל

פעילי השמאל הנלווים אל המסיק הפכו בשנים האחרונות לחלק קבוע מהנוף הסתווי באזור. אך מי שסבור שהסיוע הזה למוסקים הערבים הוא יוזמה ספונטנית טובת לב של אזרחים פשוטים, עשוי להתבדות. מאז שנת 2002, התאגדו כמה וכמה ארגוני שמאל קיצוני ואחרים תחת מטרייה המכונה 'קואליציית המסיק'. ביניהם: 'גוש שלום', 'יש גבול', 'יש דין', 'מחסום ווטש', 'קואליציית נשים לשלום', 'שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם' ו'תעאיוש'. כושר הארגון של הקואליציה מעורר קנאה: פרסומים באינטרנט, הרשמה מסודרת להגעה לפעילות, שכירת אוטובוסים, ומערך משפטי ותקשורתי משומן המלווה את כל הפרויקט.

הקואליציה מצטיינת גם בחלוקת גזרות הפעולה וביצירת תיאום בין הארגונים. כך למשל, ברשימת הפעילויות המתפרסמת באתר 'על צד שמאל' מפורסמים מספרי טלפון לתיאום השתתפות במסיק הזיתים, לצד מספר שאפשר לתאם דרכו הסעה להפגנה השבועית בבילעין. באתר נוסף נמסר כי נושא פלשתינים מנועי מעבר "ובעיות הקשורות בשערים" מטופלים בידי נשות מחסום ווטש. נושאים של התנכלויות וסכסוכי בעלות יטופלו על-ידי 'שומרי משפט' ו'יש דין', והתיאום עם גורמי הביטחון מופקד בידי אריק אשרמן מ'רבנים למען' ואורי פינקרפלד, פעיל שמאל תושב קיבוץ רבדים.

אגף המשימות של התנועה הקיבוצית, בראשותו של יואל מרשק, נמצא גם הוא בין ארגוני הקואליציה, אך בשנה האחרונה מנסים גורמים בקואליציה להדיחו ממנה. הסיבות: תמיכתו של מרשק ואגף המשימות שלו במבצע 'עופרת יצוקה' ובחרם הכלכלי על עזה, ומאבקיו לשחרור גלעד שליט, לא פחות.

בדיון הסוער שהתחולל בנושא, כתבה למשל פעילה מקואליציית נשים לשלום כי "פעולותיו האחרונות של יואל מרשק משמעותן תמיכה אקטיבית בתקיפה הישראלית בעזה. קואליציית נשים לשלום היא ארגון פוליטי, עם יעדים פוליטיים ברורים וקו פוליטי ברור – ולא ארגון הומניטרי. אין לנו כוונה להראות לעולם את 'פניה היפות של ישראל' בזמן שמתבצעים פשעי מלחמה. על כן כל פעולה שיש לה היבט הומניטרי צריכה לדעתנו לבוא בד-בבד עם אמירה פוליטית ברורה ונחרצת נגד הכיבוש, החד-צדדיות והדיכוי. הפעולות של מרשק בעת הזו חותרות באופן חריף תחת גישה זו, ולכך לא נוכל להסכים. לפיכך אני תומכת באי שיתוף פעולה בשלב זה עם פעולותיו של אגף המשימות".

מרשק עצמו מפרסם, בדוחות החודשיים שהוא מפיץ, הודעות שקיבל בעד ונגד אגף המשימות שלו. ניסיונות ההדחה לא ריפו את ידיו, ובימים אלו הוא מתכונן במרץ למסיק הנוכחי. "בעשרה בחודש, אנחנו, חברי התנועה הקיבוצית, נהיה ליד גדרות ההתנחלויות", אומר מרשק, וסביר כי "זהו המקום הקשה ביותר לפלשתינים, כי לשם הם פוחדים לצאת. נהיה על יד חוות סקאלי באלון-מורה, ובכפרים של סאלם".

אתה לא מרגיש שהארגונים הקיצוניים יותר משתמשים בכם כבעלה תאנה לדעת הקהל?

"את צודקת. אני העליתי את הנושא ביוזמתי, וקראתי לכל ארגוני השמאל לעצור רגע את הוויכוח, ולבוא לסייע לפלשתיני שהזית משמש לו מקור פרנסה יחיד", מתעקש מרשק על הגישה הסוציאליסטית.

לגבי ההכנות המעשיות מספר מרשק: "נפגשנו עם ראשי המועצות והכפרים הפלשתינים לפני שבוע, והשבוע אנחנו נפגשים עם צה"ל, עם מפקדת התיאום והקישור בבית-אל".

איך השמאל הקיצוני מגיב לכך?

"יש גופי שמאל שכשהם שומעים צבא, הם דווקא עושים ההפך ממה שהוא אומר. זו טעות. אנחנו באים כדי לסייע, לא כדי לחפש מלחמות מיותרות. כשעמיר פרץ היה שר הביטחון הוא נענה לבקשות להעביר גדוד שלם נוסף למסיק, ומאז צה"ל נערך בצורה רצינית".

במאמר פרשני שפורסם באתר 'מגזין הכיבוש' מסבירה הכותבת מדוע שיתוף פעולה כזה עם צה"ל הוא פסול. "יש החושבים שבקשת אישורים מהצבא היא לגיטימית – תחת חסות הצבא יכול המסיק באזורים המאושרים להיות אפקטיבי יותר. אבל זה לא כל כך פשוט. בסופו של דבר, מגעים עם הצבא יכולים להשאיר טעם לוואי של שיתוף פעולה עם כוחות הכיבוש ושל 'כביסה' של הכיבוש בדעת הקהל".

בשנים האחרונות מתואם המסיק באופן מדוקדק עם כוחות הביטחון: מוגדרים תאריכים ומקומות שבהם מותר למסוק, וכוח צבאי מוצב בדרך כלל סמוך למוסקים, בנקודות שבהן חוששים כוחות הביטחון כי עלולים להתפתח חיכוכים או סיכונים ביטחוניים. השנה, צופה מרשק, "המצב הפוליטי מזמין הרבה חיכוכים".

ד"ר שיבי דרורי, יו"ר הוועדה החקלאית שומרון ובנימין, אומר: "מבצעי המסיק נראים כמו המבצעים הכי גדולים פה באזור. הצבא נערך באופן מערכתי לסייע לפלשתינים 'המסכנים' ויש להם עשרות ארגונים שמסייעים להם. החקלאים היהודים נתפשים באופן חד-צדדי כמסיגי גבול. אין היום שום גורם ציוני שנאבק לטובתם. אני מוצא את עצמי בזמן המסיק בסיטואציות שאנחנו לא ערוכים להן מבחינה תקשורתית, מבחינה משפטית, ואפילו מבחינת כוח אדם פשוט שיגיע לשטח".

דרורי, כמו מרשק, מייחס את תחילת ההיערכות הצבאית הנרחבת לימיו של עמיר פרץ במשרד הביטחון. באותה תקופה, בשנת 2006, חלה עוד תפנית משמעותית. בג"צ, בהרכב בראשותה של השופטת דורית ביניש, קיבל עתירה של 'האגודה לזכויות האזרח' ו'ארגון רבנים למען זכויות אדם', שפנו יחד עם חמישה ראשי כפרים פלשתינים בבקשה לאפשר מסיק גם במקומות שהיו סגורים בפניהם, משיקולים ביטחוניים של צה"ל. בג"צ קבע אז: "יש לפעול להבטחת ביטחונם של החקלאים הפלשתינים המגיעים לעבודה החקלאית, וככל שהדבר נדרש, להגן עליהם בעת שמתבצעת העבודה החקלאית. יש ליתן הנחיות ברורות וחד-משמעיות לכוחות הפועלים בשטח כיצד לנהוג כדי לא למנוע מהתושבים הזכאים לכך גישה לאדמותיהם, אלא בהתקיים בסיס לכך בדין. יש להקצות כוחות על-מנת להגן על קניינם של התושבים הפלשתינים".

ד"ר דרורי מתאר איך נראה מאז אירוע מסיק שכזה: "בדרך כלל זה פסטיבל גדול, עם אוטובוסים מאורגנים ודגלים. לפעמים כמעט נראה כאילו השמאלנים הם שמביאים איתם את הפלשתינים, ולא ההיפך. הערבים מנצלים את הכוח של הפעילים שמגיעים איתם. הם מתחילים למסוק בשטח שלהם, ואז מתחילים לגלוש: משתלטים וחורשים בשטחי הפקר ואפילו בשטחי מדינה, ואלו רק המקרים הקלים. במקרים הקשים יותר הם מוסקים מעצים של יהודים, ויותר מכך: היו אירועים של כריתת עצים מסיבית בשטחים יהודיים, בין השאר באזור שילה ובאזור כוכב-יעקב, וקרה גם שתפסו חקלאי יהודי בודד שעבד בטרקטור והכו אותו קשות.

"לשטח מגיעים גם אנשי מינהלת התיאום והקישור, ואם יש ויכוח על בעלות, הם פוסקים לטובת הערבים בלי שום סיבה נראית לעין. נראה שההנחה כי הערבי תמיד צודק רק מתחזקת בזמן המסיק. המציאות האמיתית בקרקע מורכבת הרבה יותר. הערבים הם שמשתלטים במשך שנים על האדמות. אבל אנחנו שבויים באיזה קונספט שהערבי הוא בעל הבית והיהודי הוא הגזלן. גם הצבא זורם בתקופת המסיק עם הקונספט הזה. הוא מוזן במידע מ'קואליציית המסיק', והמסרים שלה מחלחלים פנימה. מדובר באנרכיסטים שבאים במסווה של ארגונים מהוגנים".

דרורי מוסיף שמרבית תושבי יהודה ושומרון אינם חשים באופן מיוחד את קשיי המסיק. "אולי סובלים קצת מההשמצות התקשורתיות, אבל לא נפגעים באופן ישיר. שתי האוכלוסיות שמרגישות את זה במיוחד הן החקלאים ואנשי הביטחון היישוביים". העומס על אנשי הביטחון כבד במיוחד כשמדובר במסיק בחלקות הנמצאות במרכזי יישובים, במקומות כמו עפרה, איתמר וקדומים. למוסקים הערבים מותרת גישה לשם בימים מסוימים בעונה.

בצלאל סמוטריץ', מארגון 'רגבים – לשמירה על אדמות הלאום', מתאר סכנה מוחשית לקרקעות, הנגרמת בעיקר בידי פעילי השמאל הקיצוני המצטרפים למוסקים. "בחסות קמפיין המסיק, אנחנו נחשפים להשתלטות בלתי חוקית של פלשתינים על שטחים שלא שייכים להם, ואוזלת יד מוחלטת של הרשויות בעניין. אנחנו מאבדים הרבה קרקעות בכל שנה בעונה הזו, כי הם משתלטים על האדמה וקובעים בה חזקה, ואחר כך זה אבוד". השנה מתכוון ארגון רגבים לעקוב מקרוב אחרי ההשתלטויות. "נכריח את הרשויות לטפל בזה גם בעונת המסיק, ולא להתמקד רק בשמירה על המוסקים", אומר סמוטריץ'. "לצערנו הרב, יש כאן ציר משותף של ארגונים אנטי-ציוניים יחד עם בג"צ נגד צה"ל וההתיישבות, כדי לאפשר לפלשתינים את ההשתלטות על השטח".

לדבריו, גורמי הביטחון מדקדקים אפילו יותר ממה שהורה להם בג"צ. "בג"צ דרש מצה"ל לתת משקל לזכויות הפלשתינים, אבל לא דרש שזה יבוא על חשבון הביטחון. נוסף על כך, בג"צ פסק שלפלשתינים מותר למסוק בשטח ששייך להם, והמציאות היא שהם דורשים ופולשים לשטחים שאין להם שום בעלות עליהם, ואיש לא מונע זאת".

יוני שטבון הוא חבר הנהלת 'רעננים', תנועת צעירי הציונות הדתית, ורב-סרן במילואים שעוטר בצל"ש הרמטכ"ל במלחמת לבנון השנייה. בתקופת שירותו כמפקד פלוגה ביו"ש נתקל גם הוא בצורך להקצות כוחות למסיק, בדרך כלל הרבה מעבר ליכולת ולהיגיון. "אתה חוזר, לדוגמה, ממעצר בשכם בארבע לפנות בוקר, ובשבע בבוקר כל החיילים כבר צריכים לעמוד על הרגליים ואז להתייבש יום שלם בשמש, בגלל המסיק. זה פוגע בכשירות החיילים וגם במורל שלהם, כי הם מרגישים שלא בשביל זה הם הגיעו לשירות קרבי. המדיניות שנכפית על הצבא להתעסק בסוגיית המסיק פוגעת בו. הפלוגה אמורה להתמקד בלחימה, ומוצאת עצמה עסוקה בדברים אחרים לגמרי".

הפגיעה בצבא, מוסיף שטבון, אינה מסתכמת בכך. הוא מספר שהמשימה שהמפקד מקבל היא אבטחת ההתיישבות בשל המסיק בְּאזור ובתאריך מסוימים – "ואז, השמאלנים מגיעים ומייצרים פרובוקציות בכוונה: נכנסים לאזור שלא אמורים להיכנס אליו, ובצורה הפגנתית מישהו זורק איזו מילה לחיילים, כמו 'צבא כיבוש', והחייל הפשוט, שעמד בשמש כל היום בשביל משימה שלא למענה התגייס ועכשיו גם דוחקים אותו לפינה, מגיב באיזו מילה או אפילו תנועת יד – ומיד נשלפות מצלמות. הם תמיד חמושים במצלמות. זו משימה סיזיפית שמכניסה את החיילים למלכוד".

בתגובת דובר צה"ל לכתבה זו נאמר בפירוש כי המשימה אינה אבטחת ההתיישבות, אלא, לכתחילה, אבטחת המוסקים. "לצה"ל מחויבות לאפשר גישה לאדמות חקלאיות באיו"ש, לרבות בתקופת מסיק הזיתים. צה"ל פועל על-מנת להבטיח את קיום המסיק על-ידי אבטחת המוסקים. במסגרת זו צה"ל פועל גם בתיאום עם פלשתינים וארגוני זכויות האדם וארגונים בינלאומיים הפועלים באזור כדין", לשון התגובה.

המינוח הצה"לי הרווח בנוגע לאבטחת המסיק הוא "עד הזית האחרון". בשבוע שעבר פרסם דובר צה"ל הודעה מפורטת על היערכותו לעונה הקרובה. "צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים רואים בקיום המסיק כסדרו משימה בעלת ערך מהמעלה הראשונה ומכירים בחשיבות הכלכלית והערכית של המסיק לתושבים הפלשתינים באזור יהודה ושומרון. בשל כך, יפעלו על-מנת לאפשר את מסיק הזיתים עד הזית האחרון".

גורם בכיר בהתיישבות, שהעדיף שלא לפרסם את שמו, אומר על כך שלא זכורה לו לשון מקבילה בהודעות הנוגעות למשימות הרגילות של צה"ל. "לא נתקלתי, למשל, בהודעה שצה"ל יטפל בהשלכת האבנים לעבר כלי רכב ישראלים עד האבן האחרונה". עם זה, הוא מוסיף, המציאות המורכבת שצה"ל מתמודד עמה בזמן המסיק אינה רק תוצאה של "אידיאולוגיות שמאלניות שמחלחלות מראשות המערכת", אלא, לצערו, יוצרים אותה גם "גורמים מיליטנטיים בודדים בהתיישבות שעושים שטויות, וגורמים נזקים לכולנו".