|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם ירי הפצצות לשטחים ריקים הוא בבחינת כוונת מכוונים? ● ע"פ מבחן התוצאה, ישראל יכולה להמשיך לשאת את המצב הנוכחי
|
|
פצצת מרגמה משוגרת. מחר תשוגר עוד אחת... [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| מדוע ישראל אינה מכריזה אל שינוי הכללים? מדוע ישראל ממשיכה להוות מטרה לירי פצצות מרגמה? מדוע היא ממשיכה לשאת את היריקות התכופות בפרצופה? | |
|
|
|
|
מדי שבוע - יש שבועות שבהם כמעט מדי יום - ישראל מופצצת. האוזן העצלה כבר מורגלת לשמוע את הדיווח היבש – פצצת מרגמה נפלה בשטח פתוח במועצה האזורית אשכול. אין נפגעים. מבחינתנו – אין חדש. אין חדשות. מה יום מיומיים? מה פצצה מפצצתיים? רובנו ככולנו, ודאי מי שאינם נמנים עם תושבי חבל אשכול ויישוביו, ממשיכים בסדר היום הרגיל שלנו.
הם - נחשו מי - ממשיכים לירות עלינו פצצות, משמע אנחנו מופצצים. מה אנחנו עושים. לא אחת מפציצים. גובים תג מחיר לפי לוח מחירים קבוע. לא תמיד שן תחת שן, לעולם לא עין תחת עין. תגובה מצומצמת, מידתית. תגובה על ירי פצצות לא תשים קץ לירי. הירי יימשך כי המחיר מבחינת היורים נסבל. מחיר סביר. אם ישראל רוצה להמשיך להיות מטרה לפצצות – בבקשה. תגידו זאת מפורשות לתושבי חבל אשכול, המופצצים מזה שנים רבות וגם בחודשים האחרונים.
האם ירי הפצצות לשטחים ריקים, לא מיושבים, הוא בבחינת כוונת מכוונים (ומחטיאים)? אולי כן, אולי לא. על-פי מבחן התוצאה, ישראל יכולה, מתברר, להמשיך לשאת את המצב הנוכחי, שבו אויביה יורים עליה והיא פעם מגיבה ופעם אינה מגיבה, ממשיכה בחייה.
האם התרגלנו? האם אנחנו מסוגלים לשאת מצב, שבו כל עוד אין נפגעים בנפש לא כדאי לנו לשבור את הכלים או, לחלופין, לשנות את הכללים? האם לא הגיעה עת לבחון מחדש את לוח התעריפים של תגי המחירים? ברור לכל – כי הכל הוא שאלה של זמן ולפיכך, הכל זמני. ברור לכל, כי ביום שבו תנחת פצצה על ריכוז של בני אדם – מדרחוב, קניון, גן ילדים, בית-ספר ואנשים ייפגעו – הכל ישתנה. מעכשיו לעכשיו. השאלה העשויה להישאל, המתבקשת להישאל, היא פשוטה – מדוע ישראל אינה מכריזה אל שינוי הכללים? מדוע ישראל ממשיכה להוות מטרה לירי פצצות מרגמה? מדוע היא ממשיכה לשאת את היריקות התכופות בפרצופה?
האם, כמו בתחומים רבים בחיינו, גישה של "עד שלא יקרה אסון חלילה", היא הגישה הנכונה גם בתחום זה? האם, אם וכאשר, יום יבוא והוא יהיה יום מר ונמהר, יום שבו המזל שוב לא ישחק לידינו, יום שבו המזל הטוב והמתוק ייהפך לגורל רע ומר, נכה כולנו על חטא ההבלגה הממושכת ונשאל עצמנו איפה היינו ומה עשינו כאשר נורו עלינו פצצות מרגמה ורק משום נפילתן בשטחים פתוחים לא הגבנו?
מדוע לא איימנו – ומימשנו את איומנו - כי במקום ובזמן שבו תיירה עלינו פצצת מרגמה, השטח שממנו נורתה הפצצה יושמד וייחרב? מדוע לא קבענו תג מחיר שיהפוך את ירי הפצצות עלינו לבלתי כדאי ליורים? מדוע לא התרענו והזהרנו כי המשך ירי פצצות מרגמה עלינו יהפוך את חיי היורים לגיהינום?
עדיין לא מאוחר. סביר להניח כי גם מחר יירו עלינו פצצות מרגמה ושוב הן ייפלו בשטח פתוח בחבל אשכול.
|
| תאריך:
|
30/10/2010
|
|
|
עודכן:
|
31/10/2010
|
|
אברהם שרון
|
|
ביום שישי האחרון (29.10.10) הפליא יוסי שריד כדרכו, ללהט בסגנונו הרהוט, מעל גבי עיתון הארץ, ופנה למר שמעון פרס, וביקש הסברים למופלא בעיניו. פרס, כידוע, הוא נשיא מדינה עסוק מאוד. כשני שליש מזמנו הערני הוא מבלה באוויר, משייט לו בגובה ארבעים אלף רגל, במחלקת המועדפים באחד ממטוסי אל על, בדרכו אל או מ-מדינה כזאת או אחרת. מובן לכן, שעיתותיו דחוסות, פגישותיו רבות, מגוונות וגורליות. אשר על כן, ברור שבקשתו הצנועה והרהוטה של ח"כ (במיל.) שריד, לא תיקרא על ידו, מן הסתם עוזרתו המסורה המעבירה אליו בקיצור את תמצית הנכתב עליו, לא תמצא לנכון להטרידו בזוטות שרידיות כגון אלה. אני עבדכם, מבוגר אחראי, שדואג שייאושו של שריד יוותר במינון הנסבל, לקחתי על עצמי את המשימה להשיב דבר בשמו:
|
|
|
|
|
בשבועות האחרונים זכינו לראות מספר דוגמאות להבלי התקשורת הישראלית. מסתבר כי ע"פ התקשורת המגויסת שלנו ישנם אנשים ומגזרים שהם חשובים יותר ומיוחסים יותר; כתוצאה מכך, הקשר בין המעידות והעבירות מצד אותם אנשים ומגזרים מיוחסים, לבין חשיפת הפאשלות והמעידות שלהם הוא מקרי בהחלט; במילים אחרות: יש אנשים ומגזרים בהם אסור לגעת...
|
|
|
|
|
המאבק העיקש שניטש בימים האחרונים סביב תפקיד יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת אינו רק על עמדת כוח פוליטית אלא על אופי השירותים שהוועדה מגישה לאילי ההון הישראלים והזרים במסגרת התופעה הפסולה של ההון והשלטון.
|
|
|
|
|
רבין היה זייפן חינני. כשהוא דקלם את "שיר לשלום" בקול הבס העמוק שלו, היה בו יופי של חספוס. אני מדמה אותו בעיני רוחי משתתף בעצרת לזכרו ומדי פעם מעווה את שפתיו בחיוך הביישני שלו, מסמיק טיפה אדומה ממחמאה, או ממחוות גוף, פוכר אצבעותיו, אות וסימן למבוכה, ממתין בחוסר סבלנות לסיומה של העצרת.
|
|
|
|
|
אין ספק כי הדרך בה בחר ראש הממשלה בנימין נתניהו לנסח את נאומו בכנסת ביום ד' האחרון לציון 15 שנה לרצח יצחק רבין, הייתה ראויה בהחלט. כי מה יכול להיות יאה יותר מציטוט מעיקרי דבריו האחרונים שנשא רבין מעל דוכן בית המחוקקים אל נבחרי העם? אולם למרבה הצער, לא השכיל נתניהו להבהיר בעוצמה מספקת מספר היבטים כבדי משקל הטעונים הבהרה אודות מה שמכונה "מורשת רבין". בכך הוחמצה הזדמנות ממלכתית נדירה לפזר את ערפל הכזבים וההטיות, העוטה "מורשת" זו, שכה נוצלה לרעה בעשור ומחצה האחרונים.
|
|
|
|
|
