תעשיית הפרוות, כך נראה, דועכת והולכת. פרוות בעלי חיים - אאוט, פרוות סינטטיות - אין, לצד אביזרי רטרו משנות ה-70' וה-80' - או שמא זוהי אשליה?

מסתבר שלא כך הדבר, והמסחר בפרוות דווקא גדל, ביחס הפוך למאבק מול התעשיה, ההולך ופוחת.

המאבק בשנות ה-80' וה-90' נגד תעשיית הפרוות הצליח לצמצם את היקפה בעולם. אתר אנונימוס פרסם את הנתונים הבאים: בבריטניה כ-90% מחנויות הפרווה נסגרו. אולם נתוני חורף 2002 הראו, כי קיים שינוי מגמה חד-משמעי. בבריטניה מדברים על עלייה של 30-40 אחוזים בהיקף המכירות השנתי - מצב שלא היה כמותו מאז תחילת שנות השמונים.

גם הסלבריטיז נרתמו למלחמה בניצול הנוראי של בעלי החיים למטרות אופנתיות, וחלקם רוכשים לעצמם פרוות סינטטיות. כך בבריטניה, שם משתמשים כ-400 מעצבים בפרוות - פי שמונה בהשוואה ל-1985. שיטות ההרג, הן של חיות בר והן במשקים, הן מחרידות; במשקים שוררים גם תנאי זוועה.

באובזרבר, אשר ציטט בעבר את היסטוריונית האופנה ג'ודית וואטס, מסבירים כי הבעיה היא בסיסית - נראה כי ההתנגדות לפרוות לא התבססה מעולם על שינוי עמוק ויציב בתפיסת-עולם (היא לא חייבה הכרה בזכויות בעלי-חיים ושינוי באורח-חיים); ההתנגדות היתה אופנתית, ואופנות נוטות להתחלף ואף ליצור "ריאקציה". כעת האתגר הוא לבודד את המקור לשינוי - וללחוץ במקום הנכון.

נראה שתמונות של בעלי חיים הלכודים במלכודות, פשוטי עור ועוד, כל עוד אינן מתנוססות בשלטי החוצות - אין קהל הצרכנים זוכר אותן. וכך, שכחו גם 'הסלבז' להירתם למלחמה בתופעה אשר תורמת לארנק של היצרנים, גורעת מזו של הצרכנים - וגורעת, כך לטעמם של חלק מאיתנו, מכל מה שעומד מאחורי המילה אופנה.

אולי אנחנו צריכים תזכורות בסגנון מודעת המחאה של בקסטור, מנובמבר 2002: מודעת המחאה נגד פרוות של PETA (ארגון זכויות בעלי-החיים הגדול בעולם), מאמצע נובמבר 2002, משלבת בין שני סגנונות הסברה ונראית כהתחלה מבטיחה להתעשתות. במודעה מופיעה הזמרת סופי אליס בקסטור - צעירה, יפה וזוהרת במיטב מסורת PETA - כשהיא מביטה למצלמה ומחזיקה בידה, למרבה הזוועה, גווייה של שועל שעורו נפשט מעליו. "הינה שארית מעיל הפרווה שלך", אומרת הכותרת.

בשנות ה-80' וה-90', אומנם אפשר היה לשמוע קול המתנגד לשימוש בפרוות בעלי חיים ובמקרים מסוימים דווח על מקרים של שפיכת צבע על הפרווה. no more. הצרכנים הישראלים, קולם אינו נשמע, אבל מה חדש.

בישראל אומנם אין תעשיית פרוות מקורית, ושוק הצרכנים הוא קטן. הדבר מקל מאוד על מחאה ממוקדת נגד חנויות המוכרות פרווה, כך טוענים באנונימוס, "בעידן החיקויים המושלמים, אין היגיון רב במחאה נגד לובשי פרווה(?!) ברחוב. כל עוד התופעה אינה בכותרות, הפגנות קולניות עלולות לעשות ל"אופנה החדשה" פרסומת מיותרת".

בשל העובדה, שכיום כמעט ולא קיימות חנויות המוכרות פרווה בלבד, או כמוצר "הדגל" של החברה, הנושא אינו מרעיש גם את עולמם של המתנגדים לכך. לכן, מעיל אשר צווארונו מוקף בפרוות ארנבת אינו מושך את תשומת ליבם אפילו של אלה אשר נרתעים מכך.

גם בקסטרו מוכרים פרוות בעלי חיים

בקסטרו, למשל, מודים - כן, אנחנו מוכרים פרוות, אך מסרבים להתייחס לנושא, מעבר לכך. באחת החנויות אמרה מנהלת החנות, כי גם בגדי העור אינם נתפרים מעור "של חיות אשר לשם כך הרגו אותן". וגם אם התירוץ הזה היה מקובל על אלה אשר מתנגדים בתוקף לתופעה - אין להתעלם מהאכזריות אשר כרוכה בגידול בעלי חיים מסוימים, כגון ארנבות, מינק ועוד, אשר לא נוהגים כאן בארץ להזמינם על צלחת לצד הפירה והאורז.

עשרות מיליוני בעלי-חיים פרוותיים - תנים, שועלים, חתולי בר ממינים שונים, דביבונים, בונים, נוטריות, לוטרות, אופוסומים ועוד - מומתים מדי שנה במלכודות ברחבי העולם. באנונימוס מוסרים, כי בארה"ב, יותר ממחצית קורבנות התעשיה נלכדים במלכודות, והם מסתכמים במיליונים רבים מדי שנה. ישנם סוגים רבים של מלכודות לחיות בר, והעיקריים הם: מלכודת רגל, מלכודת גוף ומלכודת לולאה.

יש המציבים את המלכודות במים, כדי ללכוד יונקים השוחים בנחלים, כגון בונים. אלה נאבקים במלכודת ובמים גם יחד, ולבסוף טובעים, לאחר מאבק המתמשך על פני דקות רבות. יש המשתמשים במלכודות רגל המחוברות לעץ או לעמוד, והחיה הנלכדת נותרת תלויה באוויר. לעתים היא מתה כך, ובמקרים אחרים היא נותרת תלויה עד שמגיע הצייד והורג אותה. כואב לכם לקרוא? זה באמת כואב. להם.

תנאי הגידול מחפירים, הצפיפות, התנאים המחרידים ואין צורך להרחיב, אלא אם כן תהיה זו הדרך היחידה לגרום לקורבנות האופנה - שהקורבנות הם אלה אשר הם כורכים סביב צווארם.

הביטו טוב טוב על התמונה.