מחקר: כתב חדשות אינו תחליף לתחקירן

המחקר, במסגרת עבודת תזה לקבלת תואר שני, בוצע על-ידי עודד ג'קמן במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון. ממצאיו הראשוניים של המחקר מתפרסמים כאן לראשונה, לקראת כינוס אילת לעיתונות. המחקר הנוכחי, שנערך בהנחייתו של ד"ר צבי רייך, מיפה את דפוסי עבודתם של עיתונאי התחקירים, והוא מתאר כיצד מתפתח התחקיר משלב גילוי קצה החוט הראשוני ועד להשלכות שלאחר פרסומו, תוך התייחסות למספר מאפיינים: מי יוזם תחקירים, מה מאפיין את מקורות המידע שעליהם הוא מסתמך, כיצד ובעזרת אלו שיטות עבודה וטכנולוגיות הוא משיג את המידע ומה מאפיין את היחס של עיתונאי התחקיר לאמת ולעובדות.

למרות רגישותם הרבה של העיתונאים החוקרים לחיסיון מקורות המידע, המחקר הצליח לפענח בעזרתם את דפוסי עבודתם, תוך פיצוח משותף של מדגם בן 45 תחקירים בקרב תשעה עיתונאים חוקרים, בעזרת שיטת ראיונות השחזור. בפני כל אחד מן הנבדקים הוצג מדגם של תחקירים עיתונאיים מפרי עטו, ובתהליך חקירה ממצה נאסף מידע כמותני ואיכותני הנוגע לדפוסי הכנת כל תחקיר. ממצאי המחקר הושוו למחקר מקביל על דפוסי עבודתם של עיתונאי חדשות מן השורה.

המחקר קובע כי בניגוד לדימוי המקובל, העיתונאים החוקרים אינם מחכים בדרך כלל למדליף מסתורי או למעטפה שתנחת על שולחנם, אלא הם נוטים למידה רבה של סיקור יזום. הם גם מגלמים בעבודתם תפישת עולם ערכית בעלת רגישויות חברתיות וציבוריות. במהלך התחקיר הם מתמודדים עם שאלות לגבי מידת נכונות המידע ואמיתותו, ולצורך כך הם נתמכים בשרשרת של נקודות בקרה: התרשמות ממקורות המידע באמצעים שאינם "משאירים עקבות", כגון מפגשי פנים אל פנים, הצלבת מקורות מידע, ואיסוף מסמכים המלווה לעיתים קרובות במעקב הדוק מצד עורכים ויועצים משפטיים. כמו-כן, כתבי תחקיר מתבססים ברוב המקרים על מקורות פנים-ארגוניים המוסרים מידע ללא סמכות, באופן הממחיש את החיוניות של מתריעים בשער לעבודתם.