גדולים שהם קטנים וקטנים שהם גדולים

מספר שבועות חלפו מאז הודיע ראש הממשלה על כוונתו לפנות את היהודים מרצועת עזה. ראשי כוחות הביטחון, משיקולים בטחוניים יש לומר, הביעו התנגדות נחרצת לרעיון. פוליטקאים ממחנהו של ראש הממשלה מתנגדים משיקולים פוליטיים, והמתיישבים עצמם פתחו בפעולות הסברה ושיכנוע בתקווה לבטל את רוע הגזרה.

האמנם ניתן לשנות את רוע הגזרה? מה חושבים, שאריק שרון יגיד: סליחה, טעיתי?! או אולי שחבריו "במחנה הימין" יקראו אותו לסדר? ובכן לעניות דעתנו, את האיש האחראי יותר מאחרים לחורבן חבל ימית - לא ניתן לשכנע. והגרוע מכל הוא שגם אם יוחלף, הבא אחריו כבר מחויב לתוכניות הפינוי של שרון.

הנה למשל קטעים מדיווח חדשותי באתר החדשות 'מחלקה ראשונה'; נתניהו: "היום זה מאחורינו. אני לא הייתי יוזם את המהלך הזה, אך הוא כבר יצא לדרך. ראש הממשלה יזם אותו בפומבי ודיבר עליו בפומבי, לכן היוזמה שבפנינו היא עובדה קיימת ואליה צריך להתייחס. ניתן לדחות אותה עקב סיכוניה, או להסכים, רק אם נחזק אותה בתמורות ביטחוניות".

לבנת אמרה כי התוכנית מתקבלת על הדעת רק בתנאי שהאמריקנים יסכימו להחלת הריבונות הישראלית על גושי ההתיישבות הגדולים. ואילו לנדאו אמר כי "כשמציגים את הנחות היסוד לתוכנית, הפקפוק בה רק גדל. בינתיים אין בידינו שום תמורה אמריקנית, אחרי שלושה חודשים של דיבורים על גיבוש התוכנית" (רועי כוכבי, מחלקה ראשונה, 21.3.04).

המסקנה העצובה היא שכל עוד שולטות הנחות היסוד של המערכת הקיימת - האנשים הטובים של חבל קטיף, חיים שם על זמן שאול.

תושבי הגוש אומרים כי פינויים מבתיהם הנו שלב מקדים לפינוי היהודים מארץ ישראל ויש הטוענים כי הם מגזימים. גם מפוני ימית וגם מי שהחריב אותה, לא חשבו כי יהיו עוד פינויים של יהודים...

א' קטנה ו-א' גדולה

האמנם נגזר דינם של האנשים הטובים, אנשי מסירות הנפש על ישוב ארץ ישראל בגוש קטיף, לראות בחורבן בניין חייהם?

כדרכנו, ננסה למצוא תשובות בפרשת השבוע, והפעם פרשת 'ויקרא' עם ה-א' הקטנה שבמלה 'ויקרא'.

(ויקרא א): [א] וַיִּקְרָא אֶל-משֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאהֶל מוֹעֵד לֵאמר:

הכלל הוא שהאותיות נכתבות בתורה בגודל אחיד; יש מקרים יוצאים מן הכלל בהן נכתבת האות גדולה או קטנה מן הרגיל, ותמיד העניין אומר דרשני. ניגודה של ה-א' הקטנה אצלנו, מופיע כאן:

(דברי הימים א): [א] אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ:

אשתקד הארכנו בביאור ה-א' הקטנה להסביר את מדרגתו של משה והקשר של מדרגה זו אלינו; הפעם נקביל אותה ל-א' הגדולה של אדם הראשון וננסה למצוא את עצמנו בהקבלה זו.

(בעל הטורים): משה היה גדול ועניו ולא רצה לכתוב אלא "ויקר" כאלו לא דבר הקב"ה עמו אלא בחלום, כאלו לא נראה לו השם אלא במקרה; ואמר לו הקב"ה לכתוב גם האל"ף ושוב אמר לו משה - מחמת רוב ענוה - שלא יכתבנה אלא קטנה יותר משאר אלפי"ן שבתורה, וכתבה קטנה:

משה רבנו לרוב ענוותנותו, מעדיף לכתוב 'ויקר' לשון מקרה; שלא יצטייר כי הוא חשוב אצל ה' יתברך עד כדי שיקרא לו דרך שיגרה. ענווה זו, הקטנת עצמו עד הקצה האחרון, היא הפותחת בפני משה רבנו את השערים למדרגות העליונות אליהן הגיע.

(ליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן): ובדברי הימים נאמר 'אדם' באלף מאתוון רברבן והוא בחינת אדם הראשון כמו שהיה לפני החטא שהיה במדרגה גבוה מאד נעלה.

אדם הראשון היה מודע למדרגתו הגבוהה מאד; הוא היה יציר כפיו של הבורא יתברך ועד שיתגלה המלך המשיח - שום אדם אינו מגיע למדרגתו, גם לא משה רבנו. אבל דוקא מודעות זו היא שגרמה לנפילתו בחטא עץ הדעת.

מלמעלה קוראים לנו

וַיִּקְרָא אֶל-משֶׁה, ולא כתוב מי הוא הקורא; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו ולא כתוב אל מי מדבר ה'; אמנם את שניהם מבינים מן ההקשר אבל לענייננו, נזכיר את התורה המפורסמת של הבעש"ט כי 'מכל דבר שיהודי רואה או שומע צריכים ללמוד הוראה בעבודת ה''.

תורה זו מתקשרת ישירות להלכה כפי שפסק הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, ז, א): מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא את בני האדם (...). כלומר, מסרים נבואיים נשלחים אלינו מאת הבורא יתברך כל הזמן; בהמשך אותה הלכה מסביר הרמב"ם כי קליטת אותם מסרים אינה אוטומטית אלא תלויה בכך שאדם יכשיר עצמו לנבואה ואז - או שיזכה לנבואה או שלא יזכה.

אבל גם בלא להיות נביא, על פי תורת הבעש"ט הנ"ל, ברור שכל דבר שקורה או לא קורה לנו הנו מסר מלמעלה ועלינו להתעמק בו כדי להעמיק הקשר שלנו עם הבורא יתברך.

וסיום הפסוק הפותח את פרשתנו ואת ספר ויקרא כולו, רומז לכך בברור, מֵאהֶל מוֹעֵד לֵאמר. מלמעלה קוראים לנו כל הזמן, אבל הקליטה שלנו תלויה בהקשבה וזו תלויה בעומק המודעות שלנו לעובדה שהבורא יתברך מְתַקשֵר עימנו כל הזמן.

אז מהי ההוראה בעבודת ה' שעלינו לקחת מן העובדה שראש הממשלה החליט לגרש את היהודים מבתיהם? הציטוטים שהבאנו לעיל מן החדשות מלמדים כי גם אם יש ויכוח על התנאים לביצוע הגירוש - הרי המערכת בכללה מקבלת חורבן זה כנתון, ה' ישמור.

ואיך מקבלים את הרעיון אלה שמועמדים להיעקר מבתיהם כבר בשלב הראשון? ובכן, הם פתחו בפעולות של מאבק והסברה בתקווה לבטל את רוע הגזירה. אמרנו כבר שאין להם סיכוי להצליח בדרך זו ודומה כי מלבדם, איש אינו מאמין שגזירת החורבן תבוטל.

אין זו הפעם הראשונה שעם ישראל עומד מול גזירות כאלה, אבל למיטב ידיעתנו - זו פעם ראשונה שזה קורה תחת שלטון יהודי, וזה מחמיר את הבעיה. כי מול גויים שגוזרים על יהודים - ניתן לגייס את יהודי העולם וגם גויים אחרים, אבל את מי נגייס מול ממשלה של יהודים שמגרשת יהודים מבתיהם?

להאזין לקריאה ולפעול

משה רבנו מאופיין בכך שהיה העניו מכל אדם (במדבר יב), שעל כן רצה לכתוב 'ויקר' והתפשר על תוספת א' קטנה; הוא החשיב את עצמו פחות מכל יהודי אחר והתוצאה היא שהוא נחשב עד היום למופת של אדם/מנהיג. זה בא לו, בין היתר, משום שהיה קשוב כל העת לקריאה מלמעלה ותדמיתו האישית לא העסיקה אותו כלל.

אצלנו "המנהיגים" מעריכים את עצמם קצת אחרת; מאד חשוב להם הדימוי שלהם וכל צעד ודעה שלהם נמדדים גם מזוית השיקול של הקידום הפוליטי. הם תמיד מרגישים שמעמדם הנוכחי הנו רק שלב לקראת מעמד גבוה יותר ופועלים בהתאם.

כאמור לעיל, הנפילה של אדם הראשון נבעה ממודעותו למדרגה הגבוהה שנמצא בה, מדרגה המבוטאת ב-א' גדולה של שמו. דומה כי במודעותו של ראש ממשלתנו - לא רק ה-א' של שמו גדולה, גם ה-ש'. ביחד זה נותן אש העלולה לשרוף ולכלות ח"ו, היוֹ לא תהיה.

רוחם של היהודים היקרים שמועמדים לגירוש לא נפלה והם מנהלים מאבק כידוע. אבל מאבקם מול ראש הממשלה ותכניות הגירוש שלו, משול לניסיון לכבות אש בעזרת רוח. ככל שתגבר הרוח כן תגבר האש ח"ו, ובסופו של דבר המועמדים לגירוש עלולים להגביר את עוצמת האש ונחישותה לכלות הכל, היוֹ לא תהיה.

יש דרך בדוקה לכבות אש, על-ידי מים. מים, טבעם שהם זורמים בשקט ונעים ממקום גבוה למקום נמוך. וכך בדיוק צריכה להתארגן ההתנגדות לגזירת הגירוש; לא מאבק ישיר וחזיתי אלא האזנה לקריאה הבאה מן המקום הכי גבוה ויישומה במקום הכי נמוך.

אין טעם לשאול כעת מדוע הגזירה הזאת נחתה עלינו. כעת צריכים להתארגן בתנועה עממית רחבה ביותר שמטרתה המוצהרת תהיה ביטול תהליכי החורבן מעיקרם ולא רק בגוש קטיף, כי הגוש הנו רק שלב בדרך לחורבן כללי, היֹה לא תהיה.

תנועה כנ"ל, שתחתים מאות אלפי יהודים על קבלת הנחות יסוד שונות מאלה הקיימות ומובילות לחורבן, תעורר את יצר השרידות של הפוליטיקאים והם לא יעזו לגעת לרעה בשום ישוב יהודי.