בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
השריפה בכרמל מוכיחה שוב שאנחנו לא מסוגלים לתכנן אפילו צעד אחד קדימה. עכשיו תארו לעצמכם מה יקרה אם יפלו פה טילים.אנחנו מתייחסים לחיינו כמו אל תוכנית ריאליטי; הבעיה היא, שבמשחק הזה כולנו מפסידים
לפני חודשים אחדים קיים פיקוד העורף תרגיל ארצי למקרה של התקפת טילים. בשיאו הייתה אמורה להישמע אזעקה וכל תושבי ישראל היו אמורים להיכנס למרחבים המוגנים. הייתה רק בעיה אחת: בחלקים נרחבים של המדינה בכלל לא שמעו את הצופרים. התרגיל הזה החזיר אותי לימי מלחמת המפרץ הראשונה. גם אז לא תמיד פעלו הצופרים, ואלו שפעלו לא תמיד עשו זאת בזמן, ואלו שעשו זאת בזמן לא בהכרח נשמעו. תחקיר שפרסמתי אז ב" גלובס" מצא שורה של ליקויים לאורך השנים במערך הצופרים, שכמובן התגלו במלוא חומרתם בזמן אמת. אחרי 19 שנים, אותן תקלות עדיין איתנו. ולא רק במערך הצופרים. לא עברה יממה מאז החלה שריפת הענק בכרמל, וכבר ברור שהכתובת הייתה על הקיר שנים ארוכות. שנים של הזנחה, של תקציבים מקוצצים, של משכורות עלובות, של חוסר תכנון. שנים שהתנקזו לעץ בוער אחד שנפל על אוטובוס ושרף למוות 40 ישראלים צעירים, שביקשו לשרת את ארצם בתפקיד שוחק וחסר זוהר.
|
איך נתמודד עם איום הטילים?
|
|
יצרנו פה מדינה מופלאה, עם הישגים מרשימים בקנה מידה עולמי. הפרחנו שממה, קלטנו מיליוני עולים, בנינו תעשיה מפוארת, הגענו לצמרת התרבותית והאמנותית, ואת כל זה עשינו תוך מלחמה יום-יומית על עצם קיומנו. דבר אחד לא למדנו: לחשוב קדימה. והליקוי הזה עלול להוריד לטמיון את כל מה שבנינו. האם מישהו מאמין שישראל באמת, אבל באמת, מוכנה לתרחיש של התקפת טילים רב-חזיתית? מי שרואה את התרגילים של פיקוד העורף יודע לספר על ברדק, אנשים שאינם יודעים מהם תפקידיהם, חוסר בציוד, לוחות זמנים שאיש אינו עומד בהם. ועם היד על הלב - אם זה היה להיפך, אז היינו מופתעים. אם אנחנו כל כך מתקשים להתגבר על שריפה, גדולה ככל שתהיה, מה הסיכוי שנדע להתמודד עם טילים? או עם נשק גרעיני? הרי כבר היינו בסרט הזה, ואני חוזר שוב למלחמת המפרץ הראשונה: האיום היה ידוע, לכאורה נעשו הכנות, אך בפועל היו ימים שלמים של בלגן מוחלט. לפי איך שישראל מתנהלת (כי קשה לומר שהיא מנוהלת), קל להבין מדוע תוכניות הריאליטי כל כך פופולריות אצלנו. הרי כל החיים שלנו בנויים על ריגושים של כאן ועכשיו, על העדפת הנאות ההווה על פני צורכי העתיד, על העמדת פנים במקום חיזוק המהות. אלא שבריאליטי הזה, אין מנצחים. בריאליטי הזה, כולנו מפסידים.
|
הליקוי הבסיסי: חוסר תכנון
|
|
השריפה הזאת היא רק דוגמא, כואבת מאין כמותה, לליקוי הבסיסי ביותר שמלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה: חוסר התכנון. זה מתחיל באיזוטריה (כמו אותם 2 מ"ר בפינת הרחוב שלנו שנסללו לפחות ארבע פעמים בשנה האחרונה), עובר להתנהלות בכספי ציבור (נתב"ג 2000 כמשל) ומסתיים באובדן חיי אדם. קחו לדוגמה את אסון ורסאי. כמעט עשר שנים עברו, ועדת חקירה ממלכתית מצאה שהאסון נגרם לא רק בשל בנייה נקודתית לקויה אלא גם ובעיקר בשל תכנון מערכתי רשלני ופיקוח שאיננו קיים - וחלק מהליקויים טרם תוקנו. למה? כי כבר עברנו לאסון הבא ולוועדה הבאה. או דוחות מבקר המדינה. בעוד שבועיים נראה עד כמה שירותי הכבאות אצלנו מפגרים ולא ערוכים. בעצם, יכולנו לקרוא על זה כבר בדוחות קודמים. אז מה? כלום. אולי עכשיו, עם יותר מ-40 גופות, מישהו יואיל בטובו להזיז את התחת. העם היהודי כל כך התרגל לכך שהשלטון נגדו, עד שההרגל לעבוד עליו, לעגל פינות, להתעלם מההוראות - ההרגל הזה כמעט נכנס לדנ"א שלנו. בצורה אבסורדית, מרוב רצון להתנתק מן הגלותיות, אנחנו מנהלים את המדינה שלנו כמו בשטעטעל. אחרי 120 שנות ציונות ו-60 שנות מדינה, עדיין לא הפנמנו עד הסוף שהפעם זה העסק שלנו, ושאם לא ננהל אותו כמו שצריך - רק אנחנו נשא בתוצאות. יש עוד גורם לתרבות ה"יהיה בסדר" הזאת. פוליטיקאים בכל מקום חושבים קודם כל על הישרדותם ועל הקדנציה הבאה. אבל אצלנו, עם חוסר היציבות הכרוני ועם בחירות כל שנתיים-שלוש, צורת החשיבה הזאת דומיננטית עוד יותר. למה להיכנס לתהליכים ממושכים, אם ממילא יש סיכוי לגמרי לא רע שמישהו אחר יגזור את הקופון הפוליטי? למי יש ראש לעסוק בתכנון ארוך טווח, כאשר בכל יום עלולה הממשלה ליפול?
|
|
תאריך:
|
03/12/2010
|
|
|
עודכן:
|
03/12/2010
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
בן דוגית
|
3/12/10 18:38
|
|
|
|
ירדנה
|
3/12/10 19:25
|
|
2
|
|
ephi
|
3/12/10 19:52
|
|
פורום: השריפה בכרמל
|
כתוב הודעה
|
|
כששומעים הישראלים על ניצב משטרתי החשוד בעבירות מין חמורות, רובם המכריע, לפחות על-פי העיתונאים שבהם וכן מקביליהם הטוקבקים ברשת, מיד כולם ככולם נעמדים על רגליהם האחוריות ומגינים על ניצב אורי בר-לב.
|
|
|
אינני יודע אם יש רבים ששואלים את השאלה הזאת בקול רם או בכלל, אבל זה לא מפני שלא מייחלים לקץ כי אין להם סיבה לייחול כזה, אלא מפני שלא כל כך מכירים את השפה הזאת. לכן, במקום לשאול מתי יבוא הקץ למצוקות שהיו שמחים מאוד להשאיר מאחוריהם, שואלים מתי זה כבר יסתיים או ייגמר. יוסף הצדיק ישב בבית הסוהר, לאחר שסירב לבגוד באדונו עם אשתו והיא העלילה עליו שהוא יזם את ניסיון הבגידה, כזכור מסוף הפרשה הקודמת, ובאופן טבעי הוא ייחל מאוד לקץ מאסרו בבית הסוהר. מן הסתם הוא גם ייחל מאוד לחזור אל ביתו של אביו האהוב, אבל על זה התורה לא מדברת בכלל. הוא כמו השלים עם היותו עבד, אבל רצה מאוד להשתחרר מבית הסוהר.
|
|
|
צעירים ישראלים נוהרים כמדי שנה למרחביה העצומים של תת היבשת ההודית. הישראלים אינם יחידים במגמה זו וניתן לראות בני לאומים רבים הנופשים, חיים וסוחרים עם הדמוקרטיה הגדולה בעולם. אך האם ניתן יהיה לחזות את ההתפתחויות שהודו תעבור בשנים הבאות, התפתחויות שיהפכו את הודו לשותפה מלאה לציר: אירן, טורקיה, פקיסטן, אפגניסטן - ציר איסלאמי מובהק הדוגל באיסלאמיזציה של העולם כולו? במילים אחרות, האם תיתכן הפתעה רבתי בשנים הבאות, הפתעה המנוגדת למהלכים הפוליטיים הנצפים? או בלשונו של נסים טאלב - האם ייתכן ברבור שחור בהודו?
|
|
|
אסון הכרמל שוב יביא להרבה דיבורים; אנחנו דורשים מעשים: לחקור, לשנות, להעניש - ומיד בעולם העסקים כבר למדו כיצד לדבר הרבה ולא לומר דבר. ראו את שלמה אליהו, יגאל דמרי, גיורא איילנד, נטוויז'ן ואפילו תיאטרון הבימה סלקום מצאה פתרון הרבה יותר פשוט: היא לא אמרה כלום
|
|
|
יצאו כבר כחמישים שנה מאז באתי אל הכרמל. ביתי וביתם של אלפי נערים ונערות נבנו בו על ראש גבעת אורנים ואלונים וקטלבים ירוקים שצפו מגבוה ברצועת הים שליחכה חופי עתלית. ניחוחות ההר הרחיבו את הדעת. הם חדרו לכל נים מנימי ישותנו.
|
|
|
|
|
|
מנחם רהט
נס הצלת עם ישראל משואה זוטא, תחת נחילי הכטב"מים והטילים שנשאו מטעני מוות נוראים, אינו פחות מנסי הקמת המדינה וששת הימים, ויש אומרים שמדובר בנס בסדר גודל תנכ"י
|
|
|
דן מרגלית
הרמטכ"ל וראש השב"כ 'שקיבלו בארבע עיניים את ההחלטה האסונית לצמצם בהצבת הכוחות ב-7 באוקטובר, וכן ראש אמ"ן ומפקד דרום קיבלו אחריות וצריכים להתפטר, אבל ריבונו של עולם לא דקה אחת לפני ש...
|
|
|
ירון פרידמן
הדיווחים בעולם כולו על אודות המלחמה בעזה מעדכנים ללא הרף את מספר ההרוגים הפלשתינים בעזה. נראה כי יש סוג של קונצנזוס לגבי המספרים. אך מהי רמת מהימנותם?
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|