בהמשך להודעתו של נשיא ברזיל אינסיו לולה דה סילבה על תמיכתו בהקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67' עוד לפני סיום המו"מ המדיני בין הפלשתינים ובין ישראל, הודיעו השבוע נשיאי ארגנטינה ואורוגוואי לאבו-מאזן כי ארצותיהם מכירות בפלשתין כמדינה חופשית ועצמאית שתקום בקרוב. הודעות אלה הן פרי ביקורו של אבו-מאזן בדרום אמריקה בחודש שעבר ומהוות חלק ממאמץ דיפלומטי של הפלשתינים לגייס את קולותיהן של מדינות העולם לקראת הכרזתם המתוכננת לאוגוסט 2011 על הקמת מדינה עצמאית.
משרד החוץ בירושלים הגיב במתינות דיפלומטית, ודוברו ציין כי בסך-הכל מדובר במחווה מילולית כלפי אבו-מאזן המנוגדת בתכלית להסכמי אוסלו, הקובעים כי פתרון קבע יושג בדרך של משא-ומתן.
דה סילבה סולל את דרכו לבכורה
הודעתו של נשיא ברזיל - העומד לסיים את כהונתו בסוף החודש ולפנות את מקומו לחברת מפלגתו הנשיאה הנבחרת דילמה רוסף - אינה מפתיעה. בשנים האחרונות לולה דה סילבה, שנבחר בראש רשימת פועלים המזוהים עם השמאל, נוטה למרכז ומתחרה בהצלחה עם ארה”ב על ההשפעה על מדיניותן של מדינות היבשת הדרומית. ארה”ב ויתרה למעשה על השפעתה הפוליטית באמריקה הלטינית. היא זנחה את הסיוע הכלכלי המהווה פחות מאחוז אחד מתקציבי הסיוע האמריקני, וצמצמה באופן ניכר את נוכחותה הצבאית שם.
לולה דה סילבה ממלא את החלל שנוצר וסולל את דרכו צעד אחר צעד למעמד בכורה באמריקה הלטינית, וזאת במקביל להתעצמותה של ברזיל בתחום הכלכלה והאנרגיה בעולם. דה סילבה טיפח קשרים הדוקים עם ראשי הקהילות הדתיות המוסלמיות בברזיל המונות כמיליון וחצי נפש ועודד את הקמתם של מרכזי תרבות ודת איסלאמיים בעריה השונות של המדינה, חלקם בסיועה הפעיל של אירן, שהפכה לבת בריתה של ברזיל בנושאי מדיניות הנפט בעולם.
הנשיא הברזילאי חרד כיום לביטחון הפנים בארצו ומבקש להתגבר על בעיות הפנים הקשות. לפני מספר ימים וכמעט במקביל להודעת התמיכה באבו-מאזן, פורסם בברזיל כי לאחר מעקבים שנמשכו שלוש שנים חשפה המשטרה רשת טרור של 20 איש שהתארגנה כדי לפגוע בביטחון משחקי גביע העולם בכדורגל שיערכו בברזיל בשנת 2014 ובאולימפיאדה המתוכננת לשנת 2016. לפי הדיווחים, גילתה סוכנות המודיעין הממשלתית את ההתארגנות העוינת בהתבססה על מידע שהגיע מהסי.איי.איי.. בדיווח נמסר כי חלק מן החשודים נסעו לאירן "ללמוד את דת האיסלאם" וכן כיצד להקים מרכז תרבות איסלאמית בעיר פרנמבוקו.
החשודים בטרור בברזיל נאשמים ונענשים כמבצעי עבירות פליליות רגילות. הנשיאה הנבחרת רוסף, בהיותה חברת פרלמנט, הייתה אחראית לעיכוב חוקים לדיכוי טרור, על-מנת לא להרגיז חלילה את הפעילים המזוהים עם השמאל המיליטנטי במפלגת הפועלים שאליה היא משתייכת, כמו גם הנשיא היוצא.
האקרובטיקה של קירשנר
נשיאת ארגנטינה קריסטינה פרננדס דה קירשנר - שביום שני האחרון מלאו 40 יום למות בעלה אשר ניהל למעשה את עניני המדינה - מתמודדת בימים אלה עם גורמים מתוך מפלגתה ומחוצה לה המבקשים לערער את שלטונה. גם היא מצאה לנכון להצטרף ליוזמתה של ברזיל להכרה בהכרזה חד-צדדית על הקמתה של מדינה פלשתינית.
שר החוץ היהודי הארגנטיני, הקטור טימרמן, גילה במסיבת עיתונאים כי צעד זה של ברזיל בא בעקבות פנייה טלפונית של אבו-מאזן לנשיאה קירשנר בבקשה שארצה תכיר בפלשתין כמדינה חופשית ועצמאית בגבולות 67'. אך ארגנטינה התנתה כי הכרתה במדינה הפלשתינית כפופה גם לסיכום בין שני הצדדים למו"מ, אם יהיה.
אמנם "גמישות" זו של נשיאת ארגנטינה נועדה להציל את קשריה עם ישראל ועם הקהילה היהודית בארגנטינה, שהיא הקהילה היהודית הגדולה ביותר באמריקה הדרומית. אלא שהודעתו של טימרמן עוררה גל של מחאות מצד ראשי הקהילה היהודית, גם נוכח דבריו הנלהבים של השגריר הפלשתיני בארגנטינה וליד מועקט, כי ארגנטינה יכולה למלא תפקיד חשוב בשיחות השלום שיתנהלו מעכשיו בין "צדדים שווים". הצטרפותה של נשיאת ארגנטינה למקהלת התומכים במסע הלחצים של אבו-מאזן מעוררת שאלות רבות, נוכח קשריה ההדוקים עם הליגה נגד השמצה, הוועד היהודי האמריקני, הקונגרס היהודי העולמי והשלוחה שלו באמריקה הלטינית וזאת בנוסף על עשרות נאומי הזדהות שלה עם העם היהודי ועם מדינת ישראל ועל ניסיונותיה להשפיע על נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס למתן את התופעות האנטישמיות בארצו.
נסטור קירשנר, בעלה של קריסטינה, ששימש לפניה נשיא ארגנטינה, מינה בתקופתו תובע מיוחד, אלברטו ניסמאן, ולצידו 40 חוקרים, כדי לאתר ולהביא לדין את הנאשמים ברצח 114 אזרחים ועשרות פצועים בפיגועים בבנין הקהילה היהודית ובשגרירות ישראל בבואנוס איירס. קריסטינה קירשנר פועלת לביצוע צווי המעצר הבינלאומיים של האינטרפול נגד שמונה אירנים החשודים בביצוע מעשי הרצח. ביוזמתה, הוצע להביא את החשודים לדין במדינה ערבית או במדינה ניטרלית, ובכלל זה בבית הדין הבינלאומי בהאג שבהולנד. אך הצעות אלה נדחו על-ידי אירן.
קריסטינה קירשנר הכריזה יותר מפעם כי ממשלת ארגנטינה מודעת לעובדה כי בגבול המשולש בין ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי מתנהלת "מדינה בתוך מדינות" בשטח של 2500 קילומטרים רבועים, הנשלט ברובו על-ידי סוחרים ערבים. שם עוסקים הללו בסחר בלתי חוקי בנשק ובסמים שמקורם בקולומביה, בהברחה וזיוף של סחורות ומותגים, ובזנות המשעבדת 3500 קטינות מתחת לגיל 18.
המשולש משמש לחיזבאללה ולחמאס להצטיידות ולהעברת כספים, והג'יהאד האיסלאמי מקיים בשטחים הסמוכים לגבולות מחנות אימונים. אחרי אירועי ה-11 בספטמבר, נדרשה ארה”ב לנעשה בגן עדן זה של טרור ופשע, וחיילי הכוחות המיוחדים של הצבא האמריקני נשלחו לסיורים באזור. הכל היה מעט מדי ומאוחר מדי ונוכחותו של אל-קאעידה באזור משמשת הוכחה לכך.
שר החוץ של ארגנטינה, הקטור מרקוס טימרמן, הממונה בתוקף תפקידו גם על המסחר הבינלאומי ועל הדתות, מגדיר עצמו כעיתונאי וכפוליטיקאי. הוא מלווה את קריסטינה קירשנר מזה שבע שנים, מן הימים שכיהן כקונסול בניו-יורק ולאחר מכן כשגריר ארגנטינה בארה”ב.
בשנת 1976, בימי הדיקטטורה הצבאית, הוא ערך את
עיתון La Tarde שכותרותיו שיבחו את החונטה הצבאית ומאמריו הצדיקו את הדיכוי ואת המעצרים של פעילי שמאל שביניהם היו צעירים יהודים רבים.
כאשר ב-1977 נעצר בפקודת החונטה הצבאית אביו - העיתונאי חקובו טימרמן, שייסד בשנת 1971 את העיתון La Opinion, במימונו של הבנקאי דוד גרייבר המנוח, שנחשד כמלבין כספים של ארגון הגרילה מונטונרוס - שינה בנו את דיעותיו והפך ללוחם למען החופש וזכויות האדם.
טימרמן האב הגיע מרוסיה לארגנטינה בשנת 1931 ופעל בשורותיהם של ארגוני הנוער היהודי המזוהים עם השמאל, שנוסדו על-ידי פעילי הבונד והשומר הצעיר בעלי האוריינטציה הקומוניסטית של שנות ה-40' של המאה הקודמת. הוא כתב בעיתונים ובשבועונים שונים וניהל מאבק עיתונאי נגד ממשלות ארגנטינה ונגד ההנהגה היהודית הציונית, כשהוא משתמש במאמריו במיטב הדיאלקטיקה המרקסיסטית שספג בבית.
לאחר שבילה 30 חודשי מעצר, חלק מהזמן כנעדר, הוא שוחרר למאסר בית, ובשנת 1980 נשללה אזרחותו הארגנטינית והוא גורש לישראל. כאן, הוצע לו להשתתף כבעל טור בעיתון
מעריב, אך הוא ניצל את זמנו לכתיבת ספר על סבלו בארגנטינה וספר נוסף בשם "הפלישה של ישראל ללבנון". לאחר מכן עזב את הארץ, נדד למדריד ולניו-יורק ושב לבואנוס איירס, שם נפטר בשנת 1999.
תהפוכותיו הפוליטיות של טימרמן הבן והלקח מנפתולי אביו המנוח, לא עצרו בעדו מלהודיע כשר חוץ בממשלת ארגנטינה על החלטתה להכיר בהקמת מדינה פלשתינית. שוב גברה הדיאלקטיקה של השמאל על ההיגיון .
בעוד אורוגוואי מצטרפת להכרזותיהן של ברזיל ושל ארגנטינה ומודיעה כי תכיר במדינה פלשתינית כשיחליט אבו-מאזן להכריז על הקמתה, בולטת מדיניותה הרופסת של ארה"ב כלפי הנעשה בחצר האחורית שלה. תגובת דובר מחלקת המדינה האמריקנית הייתה כי הממשל בוושינגטון סבור שלא הגיעה העת להכרה בינלאומית במדינה פלשתינית, מאחר שיש לקבע בדרך של מו"מ את צרכי הביטחון של ישראל ואת הגשמת השאיפה הפלשתינית לכינון מדינה עצמאית, ריבונית ובת קיימא. ואילו אליוט אנגל, יו"ר הוועדה לענייני חצי הכדור המערבי של הקונגרס האמריקני, אמר בפשטות כי הוא מאוכזב מהחלטתה החד-צדדית של ממשלת ארגנטינה הפוגעת במו"מ בין הצדדים. גם כאן, כמו במקומות אחרים בעולם, ארה"ב מהססת, ולבסוף אינה עומדת על שלה.
