לעיתים אני עומד נבוך ונדהם כיצד הרשויות הממונות שהצדק יצא לאור, מצד אחד - משרד היועץ המשפטי לממשלה ומצד שני - משרד
מבקר המדינה, מתכתשים ביניהם על מאבקי כוח וסמכויותף ובעיקר מתחרים ביניהם מי יהיה הראשון שיכשיר את מינויו של ניצב דנינו למפכ"ל משטרת ישראל.
כאזרח מן השורה, אני לא יכול כמובן לקבוע אם מינויו של ניצב דנינו למפכ"ל הוא טוב וראוי, או שמא לא, וזאת בהעדר מידע אישי. אני גם לא מכירו למעט מהפרסומים הרבים שמדברים בשבחו ואני יכול רק לסמוך על הרשויות העוסקות בכך. אך לאור הידיעה (אצלכם 21.12.2010) שהמבקר נתן פומבי לביקורתו ועוד בחריפות יתרה על כך שהיה בהחלט מקום להמתין עם אישור מינויו של ניצב דנינו למפכ"ל עד שתסתיים בדיקת "פרשת הסוכנים" שנמצאת בעיצומה במשרדו, אני כבר לא משוכנע שיש לסמוך על הרשויות.
בדיקה זו של מבקר המדינה פורסמה והייתה ידועה לכל. אז למה ולאן מיהר היועץ המשפטי לממשלה בהכשירו את המינוי? מה בער לו? האם לא ניתן היה להמתין מספר ימים או שבועיים? מה,
דודי כהן, המפכ"ל הנוכחי לא היה יכול להמתין עוד קצת?. לצערי, על לכך משום מה אין הסבר, או תשובה עניינית מצד היועץ המשפטי לממשלה.
גם לא ברור המאבק בין הרשות השופטת והרשות המבקרת מי יקדים את מי, הרי הם באותו צד של המתרס. כאשר נדרש מבקר המדינה, לינדנשטראוס, בישיבת הוועדה לביקורת המדינה, "האם בדיקתו אמורה להשפיע על מנוי דנינו"?, הוא השיב "כי הוא אינו יכול לשלול או לאשר זאת ולכן היה מקום לכבד את בקשתי ולהמתין לסיום הבדיקה" .
ואם אכן ממצאי המבקר יהיו חמורים כלפי דנינו, כיצד יראו הדברים לציבור לאחר שלמרות שהיועץ המשפטי כבר הכשיר את המינוי של ניצב דנינו? ואם הבקר במקרה זה יתעקש ויפעל על-פי סמכותו ויעתור לבג"ץ . כיצד כול זה יראה בארץ ובעולם,לאן נגיע?.
ועל כך אני עומד נבוך והמום.
