חודש ספטמבר 2011 אמור להיות לדעת בכירי הרשות הפלשתינית חודש חשוב בהיסטוריה של העם הפלשתיני.
בחודש זה תסתיים התקופה שקבע נשיא ארצות הברית
ברק אובמה בנאומו באו"ם לכך שפלשתין תהפוך לחברה רשמית בארגון האומות המאוחדות, בנוסף לכך במועד הזה תסתיים תקופת שנתיים הימים שקצב ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאצ' להשלמת הקמתם של המוסדות שיהוו את ליבת המדינה הפלשתינית העתידית.
חודש ספטמבר 2011 הוא גם המועד שקבעה ארצות הברית ביחד עם הרביעייה הבינלאומית להגעה להסכם מסגרת על הסדר הקבע בין ישראל לפלשתינים.
כך הופך חודש ספטמבר הבא לצומת קבלת החלטות חשוב לפלשתינים. אם לא תושג עד אז פריצת דרך משמעותית מבחינתם בתהליך המדיני הם יצטרכו לקבל החלטות מכריעות לגבי עתידם.
נביל שעת', חבר הוועדה המרכזית של תנועת הפת"ח אומר כי בכל מקרה הפלשתינים יפנו עד חודש ספטמבר הבא אל העצרת הכללית של האו"ם בבקשה שפלשתין תתקבל כחברה רשמית באו"ם וכי הם חצו את "מחסום הפחד" בכל מה שקשור לדרישה בהכרה בפלשתין כמדינתם.
הפלשתינים דוחים את טענת ישראל כי מדובר בצעד חד-צדדי ומסתמכים על "תקדימים היסטוריים".
לטענתם, הקונגרס האמריקני הודיע על עצמאותה של ארצות הברית באופן חד-צדדי בניגוד לעמדת בריטניה ומדינות רבות אחרות מלבד צרפת שהסכימה להכיר בארצות הברית כמדינה עצמאית.
גם קוסובו הודיעה על עצמאותה וזכתה להכרה של שתיים או שלוש מדינות ובית הדין הבינלאומי בהאג קבע שאין שום חוק האוסר על מדינה להכריז על עצמאותה או על ההכרה בה מצד מדינות אחרות.
שנת 2010 הסתיימה מבלי שהפלשתינים הצליחו להשיג שום התקדמות מדינית לקראת הקמת מדינה עצמאית משלהם.
הם צריכים לעשות חשבון נפש ובסופו של דבר להאשים רק את עצמם. הפיצול בין הגדה לרצועה נמשך ושתי ממשלות שונות האחת בעזה והשנייה ברמאללה מנהלות את חייהם של יותר משלושה מיליון פלשתינים.
לשלטון רמאללה אג'נדה מדינית משלו ולשלטון עזה אג'נדה מדינית אחרת. שני קוים מקבילים שלעולם לא יפגשו.
מדינות ערב "שכחו" במהלך שנת 2010 את אחיהם הפלשתינים והתמקדו בשמירה על משטריהן תוך מתן עדיפות לטיפול בבעיית התעצמותה הגרעינית של אירן המאיימת עליהן.
גם הקהילה הבינלאומית אכזבה במהלך השנה האזרחית החולפת את הפלשתינים. היא לא הצליחה לכפות על ישראל את הקפאת הבנייה בהתנחלויות וארצות הברית ואירופה התנגדו לכוונה הפלשתינית להכרזה חד-צדדית על מדינה שגבולותיה הם קווי 67.
הפלשתינים נכשלו בניסיונם לכפות על ישראל פיתרון לבעייתם באמצעות הקהילה הבינלאומית ולמרות שחלפו 17 שנה מאז הסכמי אוסלו ארצות הברית ואירופה עדיין הן מצדדות בעמדה הישראלית שהמדינה הפלשתינית צריכה לקום כתוצאה ממשא-ומתן בין שני הצדדים.
הרפיון המדיני שמפגינות מדינות ערב והקהילה הבינלאומית מתסכל מאוד את הפלשתינים אך הם נזהרים שלא לחדש את המאבק המזוין בישראל מתוך הבנה שצעד כזה יגרום להם נזק רב וירחיק עוד יותר את הסיכויים להקמת מדינה פלשתינית עצמאית.
בשבוע הבא ישובו לאזור שני השליחים האמריקנים דיוויד הייל ודן שפירו להמשך מתווה "השיחות המקבילות"(parallel talks) שקבע הממשל. הם ייפגשו בנפרד עם עורך הדין יצחק מולכו ועם ד"ר סאיב עריקאת להמשך הדיון על נייר העבודה האמריקני המכיל שש נקודות העוסקות בסוגיות הליבה של הסדר הקבע.
אין לצפות להרבה מהשיחות האלה.
מה שדרוש הוא ששני הצדדים ישובו למשא-ומתן ישיר בהקדם האפשרי ולפגישות תכופות בין המנהיגים כדי לנסות ולהתקדם לקראת הסכמות.
אם הדבר לא יקרה,תהיה גם שנת 2011 עוד שנה של בזבוז זמן והתסכול והייאוש הפלשתינים רק ילכו ויחריפו.
