הדריכה במקום

התהיה תקווה בים החושך הזה? דומה שארה"ב הניחה את ישראל לנפשה. נתניהו שואב רצון עיקש כנגד ההתפייסות ההיסטורית עם הפלסטינים, בהשתבחו במציאת מאגרי הגז האדירים בחופי ישראל - אנו הופכים להיות למעצמה כלכלית. גם גידול התוצר בשנה שעברה ב-4% מסייע לעיקשות הזאת שלו. פרספקטיבות כלכליות אלה גוררות רדידות של השיח הפוליטי, כאילו המורכבות והרב-ממדיות בתפישת המצב, קורסים לממד מרכזי אחד שהוא חזות הכל, והכל מתייתר לעומתו. דבר זה גורר מצידו כוחניות, ללא מעצורים מצפוניים כלשהם. דרושה מעט חמלה, והלא הפלסטינים הם עם ילידי שישב כאן שנים רבות בטרם החלה הציונות המדינית, עם שנושל מרוב אדמתו, ועוד היד נטויה.

מות המפגינה בבילעין נתן פתח לחרושת של מכחישנות מצד דוברי הצבא. הרצחת וגם הכחשת? צמחה כאן תרבות תעמולתית החותרת לחפות על כל ערווה של פשעי מלחמה, שניצניה היו במלחמת לבנון השנייה ובמערכה בעזה. דרושה מעט חמלה גם מול החזירות והגזענות השוטפות אותנו מכל עבר, כגון מחנה המעצר לפליטים בדרום, הרס הכפר הבדואי אל-עראקיב בפעם השמינית, והזרם העכור של ההתנגדות להשכרת דיור לערבים. המעניין הוא שכל אלה צצים ללא כל סיבה ממשית, שהרי נשואי העוול האלה לא עוללו לנו כל דבר רע. כאילו חצינו את הרוביקון של הזדון, כך שאין כביכול עוד טעם בשיבה לאחור.

בהקשר זה, זכורים דבריו בשנות ה-70 של ראש אגף המודיעין בצה"ל לשעבר, אלוף (מיל') פרופסור יהושפט הרכבי. הוא הגיב לאמירה כי מכיוון שעשינו עוול כה רב לפלסטינים במלחמת העצמאות ואחריה, אין עוד טעם בחרטה ושיבה לאחור, מכיוון שהפלסטינים לעולם לא ישלימו איתנו. תגובתו של הרכבי הייתה: העובדה שעשינו עוול, לא אומרת שיש להמשיך ולעשותו עד קץ כל הדורות.

דרושה מעט חמלה, כיוון שאנו ממשיכים בדרך דמים עד קץ כל הימים. המשא-ומתן עם הפלסטינים תקוע, שהרי ממשלת הימין מתעקשת על המשך הבנייה בשטחים הכבושים, ונראית כאן אותה עיקשות המסרבת להתפייסות היסטורית, שאינה מוכנה לשלם את מחיר השלום, אלא לחולל עוולות עד קץ כל הימים. בכירים אמריקנים אומנם הביעו תרעומת על ממשלת נתניהו, ועל שברק הונה אותם בכך שלא פעל לקדם את תהליך השלום, אך מצטייר שהם מורידים פרופיל בסכסוך הזה. מול הימניות השחצנית והאטומה הזאת, המאיימת על כל עתידנו ועל כל מושג של חיים הוגנים וראויים, צריכה החמלה לצאת מתוכנו. החורף הזה, כמו שנת 2010 כולה, מצטייר כנטול חמלה. אך אל לנו לאבד תקווה. בתוך כך נודע תפקיד חשוב לביקורת אמת על התהליכים הקשים שבהם אנו מתנסים, מבחינת משב אוויר מחייה נפשות בשרב.